אבלים: בנו וכלתו: קובי וויויאן לנדסברג, בנו וכלתו: רועי ויסכה לנדסברג, נכדיו: דניה, איתי, נועה, לירי, ליאן, עמית, עופרי והילה.
ההלוויה תתקיים ביום ו' ה- 11.10.13, בשעה 12.00, בית עלמין ראשון לציון הישן.
יושבים שבעה בבית המנוח, שדרות בן גוריון 95, תל אביב.
4 תגובות
לקובי היקר אחי וחברי, קבל את השתתפותי בצערך בהילקח ממך אביך ז"ל שקבל אותי תמיד בחיוך וגם עקר לי שן בינה…..:-) וגם הסכים שנתפרע אצלו בבית ועל הדשא, יהי זכרו ברוך!
שמוליק
למשפחת לנדסברג היקרה,
ראיתי בצער את מודעת אבל על פטירתו של אביכם ד"ר יצחק לנדסברג ז"ל ואני אתכם באבלכם.
את ד"ר לנדסברג הכרתי כנערה בראשל"צ עת נזקקתי לטיפול שיניים. משפחתנו לא הייתה ותיקה בעיר, והוריי חיו בצניעות. אך לגבי טיפול שיניים בשבילי לא היו מוכנים להתפשר והתעניינו לדעת מי הטוב ביותר. כך הגעתי אל אביכם – הטוב ביותר.
הייתי אז תלמידה בגימנסיה בכיתה י"א, הזמן היה דחוק בהמולת נעורים, אך השן הכואבת לא הרפתה וגם ד"ר לנדסברג לא ויתר. הטיפול נמשך ונמשך, אני איבדתי סבלנות, ביקשתי שיעקור ונתפטר מן השן הזאת – והוא לא הסכים! אמר שאני צעירה ויש לשמור על השן בכל מחיר. חודשים עברו, הגעתי למרפאה פעמיים-שלוש בשבוע, שם בבית ברחוב רוטשילד, על יד העירייה הישנה. וכשממש רציתי לסיים את המסע המפרך הזה פניתי לעזרה לאשת הרופא, שאולי היא תשתדל למעני ויעקרו סוף-סוף את השן המטרידה. היא נכנסה אתי, יחד ביקשנו ושוב שמעתי שלא מוותרים, ויש לגייס עוד סבלנות. החיוך המרגיע של האימא תרם לרוגע ולהמשך המאבק בסבלנות. העניין הסתדר בתום כשנה אחרי טיפול כירורגי במרפאתי בת"א (אולי רחוב ריינס?), ועד היום אני יודעת לכבד את העקביות, את המקצועיות ואת הנכונות להשקיע ללא גבול.
מן הימים ההם אני זוכרת את הגב' לנדסברג במלוא יופייה מצפה לתינוק. כנראה קובי. מדובר באמצע שנות החמישים… אחר כך חלפו שנים, חזרתי לגימנסיה כמורה והתרגשתי לראות את קובי שגדל להיות נער. אני שמחה לדעת שגם אתה, קובי, וגם רועי עושים חיל. זה ודאי מילא נחת את הוריכם.
לימים, כשנישאתי, עברנו לגור ברחוב נורדאו ואתם – לבית ברחוב הכרמל. את אמכם פגשתי לעתים במכולת, ולא פעם הזמינה שאמשיך אליה לשיחה על כוס קפה. זה היה תענוג מכל הבחינות. את נעימות הליכותיה לא אשכח. היא נעדרה ממודעת האבל שפרסמתם, מכאן אני מסיקה שהיא איננה(?).
הידיעה המצערת על אבלכם העלתה בי זיכרונות רבים, ומה שאני יודעת מתוך ניסיון חיי, שגם לאחר פרידה קשה מהורים – והיא קשה בכל גיל – הנחמה הגדולה היא בכך, שאת הזיכרונות לא ניתן לקחת לעולם. הם נעשים רבים מאוד במשך הזמן, וגם טובים ומנחמים.
שנשתמע בבשורות טובות משלכם בתיה פולניקוב (לבית ורשאי)
בתיה שלום,
אידה לנדסברג חיה וקיימת, הייתי שם אתמול לנחם, כנראה נשמט מהמודעה….
שמוליק
לרועי לנדסברג ומשפחתו משתתפים בצערכם וקבלו את תנחומינו
רחל ואילן ארידור (ראשלצ)