אבלים: אשתו: דפנה, בתו: שרון ובת זוגה עמליה, נכדו: מתיא, אחיו: דוד ואילנה אס וב"ב, אחותו: דינה ואפרים אלדר וב"ב. ההלוויה תתקיים ביום ב' ה- 23.5.11, בשעה 15:00, בבית העלמין נחלת יצחק, גבעתיים. יושבים שבעה ההית משפחת אס, רחוב האלה 8, רמת אפעל, בשעות: 10:14:00, 17:00-21:00.
ליאורה ומשה, זהבה ועוזי, אילנה ודני, דליה וכרמי, נירקה ויורם, מינה ויערב, רותי וקסלמן, נילי ואורי, ריקי ופיליפ, פנינה וגדי, מלכה ויוסי, עליזה ועודד, ציפי ויאיר, קטי ועודד ומיקי ושרה מנחמים את דפנה אס על מות בעלה.
עדי אופז, נילי וסולי אורבין, סימה ורמי אלון, ריבה ברקאי, אסתר גלבוע, בתיה הימלפרב, שלומית ידיד, אילנה כהן, משפחת ליניבקר, אביבה ובנו פדלון, ליאורה קוריס, לילי שובל ושלי וברוך שרמן מנחמים את משפחת אס על מותו.
לידיה אבידן, אילנה ויוסי אדלסבורג, גילה ודוד אילני, חוה ופסח אנדרמן, ריבה ואריה ברנוביץ, דדי גורודצקי, מרים דוידוביץ, רבקה וג'וני דוד, שלומית ומשה דרוקר, בת-עמי ואליק הרמן, עירונה טייק, אורה ומשה טריואקס, רינה וריצ'רד יודלביץ, שולה ואבנר יריב, ורדה כהן ודוד ברין, יהודית ודוד כהן, זהבה ודוד כץ, מרים לאופר, ציונה וארנון מרקוס, שרה ונוס ניצן, מרים ומשה סולימן, ארלין סטרליץ ויורם פטרושקה, לאה ופיליפ סטורק, רחקה ומונדק פורר, אורה וווילה פיש, גיטה פרייזלר, ביני וטוני קוגן, זלמה ונורברט רובינשטיין, מלכה רוזנשטיין, חנה רומן, רחל וישראל שוורץ, תמי ויורם שוחט, ציונה שפר ותותי ויורק תמיר מנחמים את דוקה ואילנה, דפנה ודינה ומשפחותיהם על מותו.
4 תגובות
יאשיק ? איננו עוד אתנו ? לא נתפס !
אני מכיר את יאשיק (אינני מסוגל לכתוב בלשון עבר ) מגן הילדים דרך היסודי והתיכון .גרנו בטווח של כמה מאות מטרים בגבעת רמבם ומשפחותינו מהוותיקות באיזור . נקניקי אס היו מותג מפואר המקביל למקדונלד של היום והאח דוקה י"בדלא טניסאי ידוע עטור גביעים .
זכרונות רבים לי מיאשיק הבחור התמיר והחייכן ומיכוון שדרכינו נפרדו עקב צבא ולימודים בחו"ל , הוא נצרב בזכרוני בגיל 17-18 וכך גם ישאר.
תנחומי הכנים למשפחה ,אליהם מצטרפת כל משפחת ברוכין כולל אחי עדני נ"י ואמי נ"י שושנה ..
.
לחבר שהיה ועודנו 23 במאי 2011
מי היה מעלה בדעתו אפשרות מצמררת כזו, שאלווה אותך יאשיק, חברי הטוב, בדרכך האחרונה, דווקא היום, שהוא יום הולדתי ה-68. האם יש בכך משמעות נשגבת או שמא צחוק הגורל?
איך מסכמים בכמה מלים 62 שנות חברות, שנקטעו באכזריות נוראה כל כך?
במשך השנים שאנו מכירים – נפגשנו לראשונה בכיתה אלף של אסתר זעירא, בבית הספר על שם כצנלסון בגבעתיים ב-1949 – ראיתי אותך תמיד מחייך, מבודח, נכון לעזור, לפייס, לייעץ, להנחות, מין סנדק כזה – טוב ומגונן. הראייה הברורה ביותר לחברותנו האמיצה היא העובדה שגם מרחבי האוקיינוסים והזמנים לא יכלו לערער אותה. גם במשך 13 השנים ששהיתי בארה"ב לצורך לימודים, בכל ביקור בארץ, וגם כשחזרתי לבסוף – כאילו לא נפרדו דרכינו, כמו לא חלפו כל אותן שנים. היית ונשארת חבר אמיתי, שעל חברותו אפשר לסמוך בכל עת ובכל מצב. ואני בטוח שאינני היחיד שחש כך.
תרומתך הגדולה ביותר כחבר הייתה דבקותך האדוקה ברצון לשמר קשרים עם חברים וחברות מזמנים וממקומות שונים. רבים מאתנו לא היו נפגשים אלה עם אלה ללא מאמציך הבלתי נלאים. באמצעות עשרות אם לא מאות מספרי טלפונים, אותם היית אוסף ועורם בשקידה ובקפדנות בפנקס רב דפים שנשאת עמך תמיד, קיימת אין סוף שיחות טלפון עם חברים שונים כדי לשמור על קשר. יזמת וארגנתה והוצאת אל הפועל עשרות רבות של מסיבות, מפגשים, פיקניקים וטיולים בארץ ובחו"ל, בזכותך – לצד חוויות חדשות ומרעננות – היינו כולנו חוזרים ומעלים נשכחות. זיכרונות ישנים-נושנים, שכאילו נתקעו כבר במעמקי הנשייה, חזרו וצפו. נזכרנו במקומות, באירועים, בחוויות ובחברים שחשבנו ששכחנו, והנה ניצבו לפנינו שוב, לאחר קפיצה מדהימה ומרגשת מילדות אל בגרות. וכך, בעזרתך יאשיק, זכינו כולנו לכמעט חיי נצח. גם אלה מאיתנו שלא שפר גורלם ונפלו קורבן לחולי ואף למוות – לא שכחת , ליווית אותם בדאגה אמיתית ומתמדת לאורך כל הדרך.
במכשיר הטלפון שלנו בבית נשארה הודעה מוקלטת שלך, מיותמת, מרגשת ומצמררת – אז ובמיוחד היום – מתאריך 18 במרס, שעה רבע לתשע בבוקר, שבה אתה מייעץ לי לעבור טיפולים אצל המרפא האלטרנטיבי שלך. "עודד, תבוא אליי בשבת, ולאחר הטיפול שלי תרד איתו למרתף…" אמרת בקול חלוש ואיחלת לנו שבת שלום. גם ברגעיך הקשים ביותר חשבת על חבר ועל בריאותו.
חבריך הרבים, מוכי ההלם, שהתעקשו לבקרך, יומם וליל, האמינו שמחר-מחרתיים הכול ישוב למקומו בשלום, ועוד נראה אותך בינינו מתבדח ומתלוצץ כמו תמיד. כי מי בכלל חשב אי- פעם שנצטרך אנחנו ללוותך בדרכך האחרונה?
רק לאדם אחד איפשרת לעתים "להפריד" במרכאות כפולות ומכופלות בינך לבין חבריך. היה זה מתיא נכדך האהוב עליך מכל, איתו חווית אושר עילאי ואהבה הדדית עמוקה. מי ייתן והוא ישא את זיכרונך איתו כמתנה החשובה והגדולה מכולן.
כשמדברים עליך יאשיק, אי אפשר שלא להזכיר את דפנה רעייתך, אשר מגיל 17 מלווה אותך בנאמנות. מה שהכי מעורר הערצה היו תמיד סבלנותה וסובלנותה של דפנה לחיות אתך ולצדך ולאפשר לך להמשיך ולהיות אותו אדם מיוחד שהיית עד יומך האחרון. ראינו אותה בשעותיכם הקשות מתפקדת באומץ ובנחישות, בראש מורם, לא מאבדת תקווה. נציין גם את כל בני משפחתך שלא משו ממיטת חוליך עד רגעיך האחרונים, מעניקים לך אהבה ותמיכה אין-קץ, מופת למשפחה מאוחדת וחזקה.
אהבנו אותך, יאשיק, ונמשיך לאהוב אותך. היית ועודך חבר יקר.
עודד ניב (נימקובסקי)
כיצד נפרדים מאדם כמו יאשיק? האיש התמיר, עם החיוך
פרידה מיאשיק
הממזרי משהו בזווית הפה, קולו עמוק
ונעים, שתמיד הקפיד לשאול אותי, בכל תחילת שיחה: "כולם בקו הבריאות? מה שלום צביקה? ומה
שלום נוגה? דרישת שלום לכולם". כן ,יאשיק דאגת באמת לכולם , יעצת עצות חכמות, צביקה שמר
על הוראותיך בקפדנות יתרה וראה שיפור כפי שחזית. ידעת כל כך הרבה על מה בריא וכיצד
להשמר מכל מני מזונות מזיקים, לימדת אותנו לצעוד על הקו המים בחוף הים כי אין כמו אוויר הים
לנשימה טובה, הים שכל כך אהבת, שהיווה מפלט של שקט ושלווה עבורך.
איש אוהב אדם היית, במובן האמיתי ביותר של המילה, מוקף תמיד בחברים, מתעניין בשלומו של
כל אחד, ומקשיב בקשב רב לדברי הזולת. מחבק חיבוק רחב וחם את הסובבים. איש מיוחד במינו
היית יאשיק וגם כשכוחותיך הלכו ואזלו, שכוב במיטתך, נסית לשמור על ארשת של "הכל בסדר"
וחיוך קטן נותר בזווית הפה.
נהוג לדבר בשבחם של אלה שהולכים מאיתנו ונוצרו דפוסים שגורים שעוזרים לנותרים לבטא את
אשר בליבם. אבל עליך אי אפשר לדבר בלשון עבר, כי נוכחותך כל כך מורגשת, כל כך אמיתית,
חותמך כל כך מוחשי, נשמתך גדולה כל כך . בעיני רוחי אני רואה אותך היכן שאתה נמצא, סוכך
מלמעלה על אהוביך, על דפנה, על שרון ועל מתיה הנסיך הקטן, שהסב לך כל כך הרבה אושר
וגאווה.
שלום לך יאשיק, זכינו להכיר אותך, אדם אציל וענו, זכינו להנות מחברותך האמיתית ונוקיר את זכרך
תמיד!
נפרדים בצער ,
דולי, צביקה ונוגה
דפנה יקרה,
קיבלתי שוק כששמעתי על לכתו ללא עת של יאשיק…
למרות השנים הרבות שחלפו מאז התראינו, הוא נצרב
בדמיוני כאיש מלא אהבה, חם, פתוח, טוב לב, מתעניין בכנות,
איכפתי… מקסים…
ושניכם יחד נראיתם כה שייכים זה לזו ואוהבים…
אין לי מילים לנחם… אבל אני שולחת לך חיבוק אוהב
מירושלים…
דבורה