בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על פטירתו של אהובנו
אציל נפש, מלח הארץ שנפטר בשיבה טובה
ההלוויה תיערך ביום רביעי, כ”ז טבת תשע”ג, 9.1.2013
בבית הקברות מורשה רמת השרון בשעה 11:00 בדיוק
הגעה מצומת מורשה (כביש 5 לכיוון מזרח 300 מ’ מהצומת הקרקעית)
מפגש ליד הכניסה לבית הקברות
יושבים שבעה בבית הרעייה
ברחוב ההגנה 11 קומה ב’, רמת השרון
תגובה אחת
אבא חי כמעט מאה שלמה והיריעה קצרה מלהכיל חיים שלמים אבל כמה דוגמאות ימחישו לכם במי מדובר, חלקכם אף מכיר אותן באופן אישי.
כאשר ניסחתי את מודעת האבל לבקשת אימא רשמתי על אבא "מלח הארץ". אין הנחתום מעיד על עיסתו ולא העיסה על הנחתום אבל את הביטוי המליצי הזה קבע דווקא נהג מונית. לפני מספר שנים חזרנו מהמרכז לעיוור במונית והתעוררה שיחה בין הנהג לבין אבא. אבא ירד בביתו ואני המשכתי לעבודה. שנפרדנו מאבא, הנהג פנה אלי ואמר – "אתה יודע שאבא שלך זה מה שקוראים מלח הארץ… האנשים שבנו את המדינה הזו…" ואכן כך.
אבא נולד ב-1919 בסוף מלחמת העולם הראשונה. כנער התוודע לרעיון הציוני ומספר שנים אחר כך מצא את עצמו בהכשרה חקלאית ועולה בלתי לגלית לפלסטינה ונקלט לא רחוק מפה בירקונה. ולא ציפה שתוך מספר שנים יחזור לאירופה כחייל בבריגדה, בסוף המלחמה מחפש את שרידי משפחתו ברחבי אירופה ואחר כך כחבר הגנה פעיל להקמת המדינה שבדרך מוביל שיירות מים ומזון לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות… אני חושב שכבר הבנתם את הפואנטה.
אבל מעבר לעשייה אבא היה אדם אציל נפש מלא באופטימיות. תמיד. גם פה ההוכחות הגיעו מהסביבה. מדי פעם הייתי נפגש עם עמיתיו וחבריו מהעבודה, בפגישת משקיעים בחברות בהם עבדתי או בטיסה מקרית – כמו לפני מספר שנים שיושב לידי מישהו מאלתא ושאני מציין שאבא עבד שם מיד העיניים מאירות והשאלה הכמעט צפויה – אתה הבן של ג'ף? ומיד מגיעות מחמאות עליו כמובן. אבא ידע להסתחבק, עדין וחביב על הבריות לפעמים בצורה מביכה. לא אשכח איך הגיע איתי להרשמה לתיכון מיד התיידד עם המזכירה לא לפני שהוא גומר לה את כל העוגיות של הפסקת הקפה… או בימיו האחרונים בבית החולים שניגשות 2 אחיות למיטתו והוא קורא להם "יש פה 2 יפיפיות שרוצות להתעסק איתי…" למרות שלא ראה אותן כלל.
כאבא הוא החדיר בי את מה שהוא היה – השגיות במובן החיובי שלה, חדור מטרה ועיקש בצורה בלתי רגילה להשיג כל מה שהציב לעצמו (למשל זה שחזר לספסל הלימודים באמצע שנות ה-40 שלו ללמוד אלקטרוניקה כי חש שזה העתיד) … וכמובן שלעיקשות היו גם צדדים אנושיים יותר כמו לנדנד כך שהדברים יהיו כמו שהוא רוצה… תמיד. אבל תמיד הביע אהבה והערכה והיה גאה מאוד בכולנו וטרח להזכיר זאת לכל דורש ובכלל.
כן ואבא אהב מוזיקה. אני גיליתי זאת במקרה שהיית בכיתה ד' והתחלתי לנגן בפסנתר ופתאום הושטה ידו וניגנה מנגינה שזה עתה הושמעה לה ברדיו. הסיפור מספר שבזמן שהיה בן 17 בהכשרה לפני העלייה ארצה, סבא שלי – אבא שלו נתן לו כסף לטיפולי שיניים. שהסבא הלך, אבא שלי הלך לקנות כינור שלימים הומר במנדולינה שליוותה אותו שנים ארוכות עליו ניגן ללא תווים משמיעה בלבד – את התכונה הזו הוריש בעיקר לנכדיו.
ולסיום – ענבל נכדתו הנציחה אותו לפני שנה בסרט דוקו קצר. במשפטי הסיום אומר אבא "מאז שהמציאו את המוות אף אחד לא נשאר בחיים… מתישהו זה יבוא… אצל אחד זה בא יותר מאוחר… שמעתי בטלוויזיה זה וזה נפטר בגיל 87… אמרתי נו… הרווחתי כמה שנים"
אבא – הרווחנו אותך ואתה, פועלך כישרונך ומידותיך הטובות יהיו נצורים בליבנו לעד.
אוהבים אותך מאוד