הלווייתה תתקיים בבית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה
ביום א' 12.1.2014, בשעה 14:30
יושבים שבעה בבית משפחת לביטוב, רח' הרותם 11, רחובות.
המשפחה אבלה.
הלווייתה תתקיים בבית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה
ביום א' 12.1.2014, בשעה 14:30
יושבים שבעה בבית משפחת לביטוב, רח' הרותם 11, רחובות.
המשפחה אבלה.
כדי לספק את חוויות המשתמש הטובות ביותר, אנו משתמשים בטכנולוגיות כמו קובצי Cookie כדי לאחסן ו/או לגשת למידע על המכשיר. הסכמה לטכנולוגיות אלו תאפשר לנו לעבד נתונים כגון התנהגות גלישה או מזהים ייחודיים באתר זה. אי הסכמה או ביטול הסכמה עלולים להשפיע לרעה על תכונות ופונקציות מסוימות.
11 תגובות
למשפחות לביטוב ובני/בנות משקובסקי,
כואבים איתכם את מותה של רותי, הטובה והנאמנה בחברות במשך למעלה מיובל שנים.
שלכם בכל לב, יעל וחובר והמשפחה.
לבני ובנות משפחת לביטוב
כואבים את הסתלקותה של רות.
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
איתכם בצערכם.
יהורם וולק והמשפחה.
לכל משפחת לביטוב,
אני משתתפת בצערכם. רותי היתה אישה מאד מיוחדת. היא תחסר לכולם.
אוי ועוזי עזרא
To the Levitovs
I was very sorry to hear about Ruthie. I have good memories
of a woman with a heart of gold and a very professional colleague who knew
exactly what she wanted
I also have wonderful memories of
the years I taught her amazing children
שלא תדעו יותר מצער
Maggie
מה שהספיקה רותי לעשות בחייה הלא מספיק ארוכים יכול להתחלק לאנשים אחדים.
דמותה רבת הפנים והכישורים ממתינה לסופר מוכשר כדי לשתף עוד אנשים בעלילותיה.
חבל שלא הספיקה לעשות יותר.
יעל
תקצר היריעה מלתאר את פועלה ומעשיה של רותי. לו יכולנו להאמין שעכשיו רותי הצטרפה לעמוס והם שניהם מביטים ורווים נחת מהאוצר הגדול שהשאירו אחריהם.
חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי זכרה ברוך
תמר ומשה מטלון
הזמן חולף וכבר עברה שנה שרותי איננה איתנו. זוכרים אותה וכואבים את לכתה
תמר ומשה מטלון
לבני ובנות משפחת לביטוב,
משתתפת בצערכם הכבד על מותה של רותי. רותי היתה אשה מיוחדת במינה,
דור הולך ונעלם. יהא זכרה ברוך
חנה הנר
רותי ניחנה בתעצומות נפש, כוחות ותאוות חיים שמעטים בורכו בהם. בעזרתם הצליחה להתגבר על קשיים ואסונות שפקדו אותה, לגדל משפחה ענפה לתפארת ולהתמודד באומץ במחלה הנוראה. תכונות אלה בודאי הורישה לדור הבא ובכך אולי יש משום נחמה על הסתלקותה.
לגמרי מזדהה עם מה שכתבו תמר מטלון ומרים שיר. כל מה שאוסיף יהיה פחות קולע.
חבל על דאבדין
החסר איננו מתמלא… ממשיכים להתגעגע.