המשפחות האבלות: גרינברג , וילר, הורביץ. ההלוויה התקיימה ביום א' ה- 12.6.11, בבית החיים, קרית שאול, ת"א. יושבים שבעה בבית המנוח, רח' נועם אלימלך 7, כניסה ב', בני ברק. המנוח היה בן ר' חיים ז"ל, חתנו של ר' ראובן גולדמן ז"ל, מחשובי חסידי גור.
בית החסידים דגור חפציבה בית שמש, הגבאי ישראל פשנדזה והידידים חברי בית החסידים מנחמים את הרב משה גרינברג וכל משפחתו על מות האב.
4 תגובות
ב"ה
חיוך בעולם האמת…
הרה"ח ר' שבתי יוסף גרינברג ז"ל – למדן ושקדן למופת ואציל מידות בפשטות מעמיקה
"בשעה שאדם נפטר מן העולם, הקב"ה אומר למלאכי השרת: ראו מה הבריות אומרות עליו: כשר היה, ירא שמים היה פלוני זה. מיד מטתו פורחת באויר" (קהלת רבה יב יב).
ומה אומרות הבריות על ר' שבתי גרינברג, השקדן, האציל, איש האמת, מחשובי חסידי גור, נעים ההליכות והענוותן?: "כאשר הגיע ר' שבתי גרינברג לעולם האמת, בוודאי הוא יהיה בשמחה גדולה עם חיוך רחב… כי יראה שהכל שם אמת, והרי זה המקום שהוא חיפש כל חייו…" – כך אמר תלמיד חכם מובהק על ידידו ר' שבתי, בעת נחמו את האבלים על פטירתו.
האמת שלו האירה דרכו, וגם דרכם של אחרים. לא לחינם מבררים בשמים, מה אומרות הבריות עליו, כי משמעות הדיבורים האלה, היא שהאיש הקרין על אחרים, השפיע על הזולת ממהותו הרוחנית, והפירות הנובעים מכך – נזקפים לזכותו.
והוא השפיע בעקיפין ובמישרין, על כל מי שבא עמו בקשר. כתלי ביתו לא עוטרו בתמונות של רבנים, מלבד תמונה אחת של מרן ה"אמרי אמת" זי"ע, הנראה הוגה בספר. תמונה זו הובאה מביתו של אביו לאחר פטירתו, ור' שבתי ביקש לתלותה בחדר החשוב בבית, מתחת לשעון שעמד שם, באומרו כי פינה זו היא פינת מוסר. הזמן הוא יקר, וגם דמות דיוקנו של צדיק מלמדת אותנו כמה יקר היה הזמן בעיניו, מוקדש לתורה.
ר' שבתי אכן ניצל זמנו להפליא. הבטלה לא הייתה קיימת אצלו. היה עוסק בלימוד גם בשעות שרוב אנשים ישנים או אוכלים. במשך שנים כשהיה חוזר בערב מהכולל, היה הולך ישירות לשטיבל ללמוד.
בליל שבת, לפני הסעודה היה עוסק הרבה בלימוד התורה, בעיון ברמב"ן, ב"שפת אמת" ועוד. למחרת היה משכים ללמוד תורה, שוקע בלימוד במתיקות מיוחדת.
את כל אלה ראו הילדים וסובביו האחרים וכמובן למדו מאורחותיו. אבל הוא לא הסתפק בזה, אלא המשיך לדאוג לחינוך הרוחני של צאצאיו, בבחינת "חנוך לנער", ו"גם כי יזקין לא יסור ממנו", מהחינוך, להמשיך במערך החינוך. ואם בנוהג שבעולם, אבות דואגים לילדיהם הנשואים, בעיקר בנושאי בריאות ופרנסה, הרי שהוא דאג גם לעולמם הרוחני, אפילו כשהם בעצמם כבר אבות וכמעט סבים, כבני ארבעים. דירבן ללמוד ומה ללמוד, ועודד להתחזק בלימוד המוסר.
הוא היה תמיד מסובב בחברה, אם ללימודים ואם במשפחה, וכולם חשו נעימות בקרבתו. הכל מצאו אצלו חידוש. דיבר עם כולם בגובה העיניים, מתוך הענווה והצניעות שהיו מוטבעים באישיותו. קשה לתאר כמה יישוב הדעת ורוגע הקרין לכל הסביבה.
מהתורה שאב את הכל, והשקה בנועם גם לזולת. בראותו חידוש, וארט או סיפור עם מוסר השכל, שהיה מחיה אותו – לא שמרו לעצמו, אלא הפנים וגם מסר לאחרים.
היה לומד מכל אדם, וכאשר קרא ב"המודיע" זכרון להולכים, אמר כי הוא פשוט לומד מוסר, מהליכותיהם של אנשים.
לחקור דברים בשורשם
יסודי עד מאוד בתלמודו. חתר בכל דבר אל המקור והשורש. רבים, לא רק ממשפחתו, ביקשו ממנו ללמוד עם נערים המגיעים למצוות, להכינם ליום הגדול. הוא נעתר לעשות עמם את החסד הרוחני, שלא ע"מ לקבל פרס.
למד עמם בעיקר את הלכות תפילין ואת הדרשה לבר מצוה. הרבה למדו ממנו. אבל אחת הנקודות היא מרתקת: הצעירים קנו ממנו את הגישה לא להיות שטחיים, ולחתור לראות הדברים במקורם.
כדי לראות דברים במקורם, צריך הרבה ספרים… אכן, החומר אינו תופס אצלו מקום, וממון אין לו ערך עצמי, אלא כפי כמה ספרים שאפשר להשיג באמצעותו… רגיל היה לומר כי העולם הזה שלו, הוא לשבת יחד עם הספר… בדרך צחות אמר, כי אם רצונו להחליף אווירה ולנסוע לעיר אחרת או למדינה אחרת, די לו אם יקח אטלס ואנציקלופדיה על מדינה פלונית, והרי זה כמו שהוא נמצא שם…
מן העולם הזה היה זקוק למעט מאוד. נהג בעדינות ובצניעות. ואילו במה שנוגע לרוחניות – הלך בגדלות. פעם היתה לו שיחה עם יהודי אמיד, שהתלונן בנוסח מי שיש לו מנה ורוצה מאתיים, כי אין לו די כדי לכלכל את ביתו. ר' שבתי הסביר לו בנועם, כי ההסתפקות במה שיש לו, היא סגולה טובה לשמחה ויישוב הדעת. הוכיח לו כי למרות שהוא מסתפק במועט, הרי שאין מאושר ממנו…
אהבתו לספרים לא ידעה גבול: חדשים גם ישנים, נגלות התורה וחסידות, ספרי מחשבה ועד פנימיות התורה, כולם היו לחם חוקו ובכולם הרווה את צמאונו. תמיד היה צמוד לספרים. בדרך – הם היו בכיסו. בבית – ליד שולחנו וליד מיטתו.
ידען ועמקן לפרטי פרטים. דיבר פעם עם תלמיד חכם על מקור הנוסח בתחנון של שני וחמישי. נענה ר' שבתי: "השתמשת בספר בהוצאה פלונית, כי בהוצאה אלמונית הניסוח אחר"….
הוא לא רק למד את התורה, אלא היא היתה חיותו. היטיב להגדיר זאת מחותנו וידיד נעוריו, הרה"ג ר' מנדל שפרן, כי ר' שבתי אינו מתמיד בגלל שחבל לו על הזמן, אלא כי התורה היא חיותו. היא ממלאת את כל ישותו. בכל שיג ושיח יעלה דברי חידוש, רעיון מחשבתי…
כאשר נפגשו כמחותנים לסכם את ענייני הכספים, ישבו בפוליש של אחד מבתי הכנסיות ודיברו שעה שלימה, אך פשוט שכחו לדבר על הענין שלשמו נועדו, ודיברו רק דברי תורה… בפגישתו עם מחותן אחר שלו, התברר כי שוחחו כשעה ויותר, אך בעצם רק עשר דקות על הענין הממוני, ושאר הזמן על הרמב"ן בפרשת וישלח… ועוד סיפר המחותן, כי לימים, כאשר ביקר בבית המחותן ר' שבתי, אחר הביקור היו על השולחן יותר ספרים מצלחות…
שבילים בערוגה
הענווה שלו, היתה פנינה בכתר הליכותיו. איש חלק, איש אמת, אשר כליבו כן פיו. נוח לבריות ונעים שיחה, באשר לא ראה גדולה לעצמו ולא הבליט עצמו. לא חיפש לעצמו שררה. כל ימיו מצטנע לו בפינתו, משים עצמו כשיריים, כאשר מנגד הוא מחשיב כל אדם, בלי הבדל חוג, קהילה, חסידים, ליטאים, ושאר עמך בית ישראל. עם כולם מצא שיחה משותפת.
בחן ובנועם שלו, ידע ללכת כנגד רוחו של כל אחד. לעולם אין שומעים ממנו מלה שאינה טובה על אף אחד. כאשר שימש למשל כ'ועד הבית' בבנין מגוריו, השכיל לפלס דרכי אמונה ללבו של גנן יהודי, הרחוק משבילי האמונה. השיחות החלו בדרכי גידול הפרחים וסוגיהם וגלשו לשורשים העמוקים של המהות היהודית. הגנן היה אומר בגילוי לב, כי מכולם הוא מוכן לשמוע את מר גרינברג. הלה לא הפך לבעל תשובה, אבל לפחות חומת האפיקורסות התמוטטה…
רבים נועצו בו, בהעריכם את ההבנה הישרה והיסודית ואת ההגינות השורשית שלו. בני משפחה ושכנים, קרובים וידידים, היו נועצים בו. רבים לא "סגרו" שידוך בלי לדון עמו בפרטי השיקולים. הוא היה נותן את עצותיו ורעיונותיו לכל מבקש. מחזק, מנחם ותומך בכל עת.
ותשחק ליום אחרון
בימי חוליו המשיך לעבוד את ה' ולהגות בתורה בחביבות. מיישם את אשר הדריך את ילדיו ושומעיו, כי לעולם אפשר להוסיף ידיעות והנהגות חדשות, ללא הגבלה של גיל וסביבה. המשיך להרחיב את יריעת ידיעותיו בתורה. גם בשנה האחרונה, כאשר ההליכה היתה קשה עליו, היה לא פעם נכנס לחנויות הספרים, לשמוע מה חידוש יש שם.
לפני הניתוח האחרון אמר: "התמודדותם של גדולי הדורות בשעותיהם הקשות, הם לי לחיזוק ללימוד איך להתמודד". כאשר ביקשו להסתייע בעסקנים להקל על חוליו, נזעק ואמר: "בשבילי אתם דואגים? וכי לא חבל לבזבז את כוח העסקנים בשבילי?…"
כמה מתאימים דברים אלה לאומרם, שעד נשמת חייו האחרונה דאג לעניינים רוחניים ולזולת, והוא עצמו רק היה בשולי הדברים, אם בכלל. ואולי גם זו סיבה ל"ותשחק ליום אחרון" שלו, כי בעולם האמת, לבטח יודעים יותר להעריך יהודי אשר כמוהו, תלמיד חכם ואיש אמת, אשר ככל שהעריכוהו והעריצוהו כאן, מסתמא שם "מבינים" עליו למעליותא, פי כמה וכמה.
נקבר בבית החיים קרית שאול ת"א
גוש: 11 אזור: 1 שורה: 15 מקום: 1ב
על מצבתו נכתב
פ"נ
בעלי אבינו וסבינו היקר
הרה"ח שבתי יוסף ז"ל
בהרה"ח חיים
גרינברג
נעים וישר היה בהליכותיו
כמונה מעות תפילותיו
תורת ה' שעשועיו
על דלתותיה שקד מנעוריו
עשה תורתו קבע ומלאכתו עראי
נלב"ע בשם טוב
י' סיון תשע"א
ת.נ.צ.ב.ה.
אוי אבד צדיק מהארץ
זכיתי להכיר אותו. היה אדם מיוחד במינו. אוי חבל על דאבדין.
היה איש מיוחד הגה רבות בספרי הראשונים כמו הרמב"ן על התורה שהיה עובר עליו כל שבוע
הגה בספרי רמח"ל ועוד . היה ידען בכל. מיוחד בדורו.