אבלים: רעייתו: חנה, ילדיו: ערן, עדי ורונה ומשפחותיהם.
ההלוויה תתקיים ביום ו' ה- 22.03.13, בשעה 10.30, בית עלמין קיבוץ שפיים.
המשפחה מבקשת להימנע מביקורי ניחומים.
עובדי חברת ערן מור שירותי איסוף מידע מנחמים את ערן מור ומשפחתו על מות אב המשפחה.
חברת ערן מור שירותי איסוף מידע, ערן מור, מנכ"ל, אבלים ומנחמים על מותו.
המנוח ייסד את החברה.
7 תגובות
משתתפים בצערכם,היה לנו שכן , ידיד ,איש שיחה,ואדם משכמו ומעלה.
שלא תדעו צער עוד.
המומים וכואבים על לכתו של חברינו מוול סטריט .יחסר לנו בפגישותינו.יהיה זכרו ברווך. מכל חבריו
נורא עצוב לשמוע על מותו של שמואל- יהיי זכרו ברוך
אבא אהוב ויקר שלי
אתמול בבוקר, אחרי הפרידה ממך ואחרי לילה של בכי בלתי פוסק, מצאתי את עצמי הולכת למכולת וקונה עיתון.
מה לי ולעיתונים בכלל? אני אף פעם לא קונה עיתון.
שאלתי את המוכרת אם יש ידיעות , היא אמרה שנשאר רק אחד, אחרון! ידעתי בלב שהעיתון הזה חיכה רק לי, השם שלי היה כתוב עליו.
שילמתי יצאתי וחשבתי לעצמי שהמוכרת בכלל לא יודעת כמה העיתון הזה חשוב לי.
רואה את השם שלך כתוב במודעה ולא מאמינה, פשוט לא מאמינה שזה אתה.
בערב לפני מותך נפגשנו, אכלנו יחד ארוחת ערב, היית עייף וחלש אבל לא ויתרת, ישבת איתנו, דיברנו, אכלנו יחד את המצבריי שהבנות הקטנות שלי הכינו לך, אפילו כמעט הצלחנו לשכנע אותך לטעום גבינה צהובה למרות שאתה שונא גבינות.
הבנות שמחו לראות אותך, לבלות קצת במחיצתך, שני הקטנה בת ה 3 הצחיקה אותך ודחפה אותך בכסא גלגלים. כל הזמן ליטפה לך את היד ואמרה לך "שמוליק תאכל הרבה ואז תהיה חזק ובריא".
נפרדנו ממך כשאתה עייף, רק רצית ללכת לישון
הילדות כל הזמן שאלו אותי מתי תחזור ללכת, ולי נשבר הלב, גם אני שאלתי את עצמי כל יום את אותה השאלה, כולנו שאלנו…
אני רוצה שכולם ידעו איזה בן אדם מדהים וחזק היית, עד הרגע האחרון לא וויתרת, כעסת עלינו כשאמרנו לך "אבא, לאט לאט, בהדרגה" כל כך רצית להתחזק, להחלים, לנצח לחזור הביתה לחיים הנורמליים שלך.
אמרת לי "את תראי שעד ערב החג אני כבר אלך על הרגליים, מקסימום אני אלך עם הליכון, אני בסדר! אני לא נכה!" וכל כך קיוותי אבא, כל כך רציתי בשבילך שתחזור ללכת.
אפילו עשינו בירורים ביד שרה לגבי הליכון ודיונים שלמים באיזה אוטו נביא אותך ואיפה יכנס כסא גלגלים, הכל כדי לעזור לך, הכל כדי להביא אותך הביתה לארוחת חג, לא היינו אופטימיים כמוך אבל גם לא חשבנו שזה יגמר לנו כל כך מהר, שלא נספיק.
עומדים כאן עכשיו כל כך הרבה אנשים אבא, אנשים שהכירו אותך שנים רבות, אנשים שבאו להפרד ולחלוק לך כבוד אחרון, וכל כך מגיע לך! אתה היית בן אדם נדיר! איש עם הלב הכי גדול שיש, שרק רצה שלכולם יהיה טוב, שרק נתן עזר ותרם.
בן אדם כל כך פעיל, עבדת קשה שנים רבות וכשפרשת מלאת את חייך בפעילויות ועיסוקים. למדת לשחק ברידג', נפגשת עם חברים, התמדת בקביעות בלימודי האנגלית בוול סטריט באזריאלי, כל כך נהנית שם ולא הפסקת לספר לנו על זה.
עד הרגע האחרון עוד נסעת לשם באוטובוס! איפה מוצאים היום אנשים כמוך אבא? אנשים שיש להם הכל ועדיין הם כל כך צנועים ונוסעים באוטובוס??
היית איש מסור לכל המשפחה החברים השכנים. איש חברותי שהתידד בקלות עם כולם, תמיד אופטימי תמיד שמח, תמיד יודע לגלגל שיחת חולין על שטויות, תמיד מצחיק, אבל יודע גם להיות רציני כשצריך.
כל כך אהבת אותנו, הילדים שלך, כל כך היית גאה בנו, עשית הכל כדי לעזור לנו בכל דבר מקטן ועד גדול ועל זה תודה אבא, תודה גדולה מגיעה לך! כי זה בכלל לא מובן מאליו.
כל כך אהבת את אמא, תמיד השווצת ואמרת תראו כמה אמא שלכם יפה וצעירה, היה לכם קשר חזק, קשר שעבורי הוא דוגמה ומופת.
הנכדים שלך, 8 נכדים מדהימים, עידו עמית איתי יונתן יהלי ליבי גילי ושני שגרמו לך לאושר גדול ולשמחה, כל כך היית גאה בהם, תמיד סיפרת כמה הם מוצלחים! תמיד הייתה לך סבלנות לשבת עם עוד ספר ועוד ספר ולהקשיב לקשקושים הבלתי פוסקים של שני, שפשוט העריצה אותך, קטנטונת בת 3 שכל הזמן שואלת על כל דבר "גם שמוליק יבוא?" .
נשארנו עם כאב עצום אבא, חור ענקי שאין לי מושג איך חיים איתו, אין לי מושג איך חוזרים לנשום בכלל? איך חיים בלי לשמוע את הקול שלך, בלי לראות אותך, בלי היכולת להתקשר אליך סתם כדי לשאול איך אתה מרגיש? ממי אני אקבל עכשיו עיצה טובה? על מי אפשר לסמוך בעולם הזה מלבדך? אין לי תשובות אבא, החיים יאלצו אותי לגלות אותן…
כל הזמן היינו איתך, עד הרגע האחרון וגם אחריו, לחשנו לך באוזן שאנחנו אוהבים אותך כל כך, אני מקווה ששמעת אבא, אני מקווה שידעת את זה, שידעת עד כמה אנחנו אוהבים ועד כמה אתה חלק בלתי נפרד מאיתנו, עד כמה קשה לנו להפרד, זה פשוט בלתי נתפס.
עשינו כל מה שיכולנו כדי לעזור, ניסינו ורצינו כולנו לתת לך את ההכי טוב שיש, כי זה מה שהגיע לך, הכי טוב שיש!
עשינו הכל כדי להקל, ואני שמחה אבא שבסוף לא סבלת, שלא כאב לך, שזה היה קצר ומהיר, כי לא מגיע לך לסבול עוד, שחיית רק שבועיים עם הקושי הזה ללכת ועם הכסא גלגלים הזה, אני יודעת שזה היה לך הכי קשה, אז הנה אבא זה נגמר.
הידיעה הזאת הכי מנחמת אותי
אני מבטיחה לספר לילדות שלי כל מה שאני יודעת עליך וזוכרת, להראות להן את כל התמונות וסרטי הוידאו שיש, כדי שלא ישכחו, כדי שיזכרו לתמיד שהיה להן סבא מדהים מאין כמותו, שאהב אותן בכל ליבו
תנוח אבא אהוב ויקר שלי, תנוח
תשמור עלינו
ואם יש מקום כזה, גן עדן, יבוא יום וניפגש שם שוב
אוהבת אותך הרבה מעבר למה שניתן לבטא במילים
הבת הקטנה שלך
רונה
כל כך כואב לאבד אבא… תנחומים רונה יקרה. חיבוק גדול.
הי רונה.רגשת אותי מאוד.
מקוה שהזכרונות הטובים יחזקו אותך וכן העובדה שלא סבל.
שלך
רחלי
רונה יקרה
קראתי את מילותייך המרגשות עד כאב. נשמע שהתברכתם באבא מיוחד במינו, איש מקסים וחיובי, שוודאי הותיר וחרט דברים בלבכם ובמי שאתם. אני מאחלת לכם ולאמכם שלא תדעו עוד צער. רחלי.