אהוד עמיר ז"ל

רותי וארלה שרף ובני ביתם מנחמים את אמנון, גיא ושרית על פטירת אביהם.

4 תגובות

  1. כואבים את לכתו של אהוד ידיד מעשרות שנים ומשתתפים בצערם של כל בני משפחתו
    אמן ובעל מקצוע ממדרגה ראשונהץ הוא יחסר לנו תמיד

    נשמל לקבל פרטים על מועד ההלויה

  2. המום וכואב את פטירתו של חברי הטוב אהוד. מאז 1980 עוד בהיותי במחולה שבבקעת הירדן ועד היום אנו חברים בלב ובנפש. נסענו יחדיו לסין וגם לתאילנד לממש את המצאותיו הייחודיות. אדם יקר בעל מעוף עצום שאי אפשר לתאר במילים. יהי זכרו ברוך. אנא הודיעו לי על מועד ההלוויה ומיקומה. וכן על מיקום השבעה.

  3. לאמנון, גאי ושרית, קבלו את תנחומינו לפטירתו של בן דודה ודוד שלי יקרים, אהוד ידיד יקר היית, חבר נאמן ,אבא וסבא יקר ,שלא הפסיק להתפעל ממשפחתו, ממכם, מנכדיו, ובצניעותו המדהימה , היה מתכנן מוצרי צריכה ופטנטים שיקלו על החיים… שזכו להוקרה גם מחוץ לישראל. חלק אחר באישיותו , היתה האהבה בנתינה לזולתו, לא פגע, לא העליב, הושיט יד למי שהזדקק למילה טובה, לליטוף, לכוס מים או קפה, …ואולי גם למי ששכח ללכת וסתם נרדם על הספה….., כשהשמש היתה בקיץ יוקדת , ואומני רחוב נחלת בניימין החליפו אצלו תחפושות, כולל מקלחת להתרענן……אהוד היה בעצמו מעיין של דמיון, של נתינה, שהשקיע כל רגע מחייו לא רק לציור, לכתיבה ולשירה, וגם כשחלה, לא סיפר, טיפל באמא במסירות מדהימה עד לפטירתה בשיבה טובה -מעל לגיל 90 היתה. אהבתו למשפחתו, למדינה ואנשיה שבה זכה להוולד, וחויותיו, דווקא בתור ילד , שנולד ברחוב רמב"ם בת"א , בזמנים שהמדינה נלחמה לעצמאותה, החזירו אותו אליה בשנותיו האחרונות ודווקא שם, בחר לגור ולעבוד. אהוד צייר לעיתים בוריאציות שונות (מי שלא יודע ובולט בציוריו) קיוסק קטן/גדול עם כיפה שהיה קיים בדרום תל אביב, שם בילה ילדות "מתוקה" (כך סיפר לי), ודווקא מבנה זה מופיע בציוריו לעיתים על הקרקע, כחלק בלתי נפרד מהעיר, ולעיתים מרחף מעליה… אהוד יקיר עיר, כשבעומק נשמתו ובאופטמיות שהקרין, ראה בחרדה את הנעשה בארץ, עד לפגישתינו האחרונה ביוני ש.ז. היום כשכבר איננו, לא אשכח אדם נפלא שכזה שהיה לי כאח ורע בילדותי. ציוריו, ספריו והמצאותיו בדמות דר. נט, ספריו שעוד יצאו לאור, ילוו אותנו עוד שנים רבות.

  4. בס"ד
    אני כל כך מצטערת איש יקר
    אזכר אותך תמיד
    אוהבת אותך ממעמקיי ליבי
    צירפתי שלושה קבצים שהם שירים שכתבתי לך אהוד
    הרי אתה לימדת אותי לכתוב חיבוק לגאי ושירה ולכל המשפחה
    מירי עמרם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *