בס"ד טבת תשע"ח
דברים לזכרו של אבא ,זאב (וולף) טאוב ז"ל / מאת בנו יבדל"א אבי טאוב
אבא , ז"ל, זאב ( וולף) טאוב יליד 1903. אבא נולד בכפר קטן בצפון רומניה בשם רונה דה סוס או ביידיש " אוייבר רינה ". לאבא היה אח אחד – יהושע. בכפר חיו נוצרים "וולכים" והשפה המדוברת הייתה אוקראינית.
לפני מלחמת העולם השנייה חיו בכפר למעלה מ-100 משפחות יהודיות אשר היוו למעלה מ50% מתושבי הכפר.
תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות ,מסחר וכן מעבודה שכירה ביערות שבאזור. חלק מגידולי החקלאות שגידלו הופנו לצריכה עצמית.את המים לשתיה ולרחצה דלו בדליים מתוך הבארות שבחצרות של התושבים.
אבא היה נשוי פעם שנייה כאשר אשתו הראשונה נפטרה ממחלה והיו לו 6 ילדים משני נשותיו.
במלחמת העולם השנייה אבא גוייס לצבא הרוסי שנלחם בגרמנים.
כשהיינו ילדים אבא סיפר המון על תלאות המלחמה ועל הסבל הרב שסבלו אם בגלל הרעב, הקור או בגלל המלחמה עצמה. אחד הסיפורים שסיפר היה על התקפה אווירית גרמנית על צבא רוסיה כאשר הלוחמים הגנו על עצמם כאשר הכניסו את ראשם לתוך ערמות השלג והחלק האחורי נשאר מחוץ לשלג. עוד הוא סיפר כי הרעב היה כ"כ גדול שהם נאלצו לאכול קליפות של תפו"א אשר נזרקו מהמטח של החיילים הרוסים.
בתום המלחמה אבא חזר לכפר ולא מצא את אשתו והילדים, כולם נרצחו בשואה הארורה ע"י הגרמנים ועוזריהם ימ"ש.
עם סיום המלחמה , אבא התחתן, פעם שלישית, עם אימא שלנו חיה ( חייצ'ה) גנוט( דוד) שנולדה באחד הכפרים שבאזור בשם רוסקובה. פער הגילים בין אמא לאבא היה כ-17 שנה
בשנת 1947 נולדה אחותי הגדולה –איטה רחל , בשנת 1949 נולדה אחותי השנייה –חנה סימה ובשנת 1952 נולדתי אני – אברהם צבי (הרש ).
למיטב זיכרוננו הייתה לנו עוד 2 אחיות אשר נפטרו תוך כמה ימים לאחר שנולדו . אין לנו כל זיכרון מהן.
אחרי המלחמה , אבא התפרנס מעבודת סנדלרות והוא גם היה המלמד של כל הילדים היהודיים בכפר שנולדו אחרי המלחמה.
אחרי המלחמה נותרו בכפר כ-11-15 משפחות יהודיות כאשר לאט לאט היהודים עזבו את הכפר ועלו לישראל או היגרו לארה"ב.
אבא עשה מספר ניסיונות לקבל היתר לעלות לישראל אך נדחה ללא כל סיבה מוצדקת.
בשנת 1964 בחודש יולי עלינו לארץ וקיבלנו דירה של עמידר בבאר שבע. נכנסנו לדירה כאשר לא היו לה דלתות ולא חלונות אותם השלימו לאחר מספר שבועות.
בעת עלייתנו ארצה אבא היה כבר בן61 ואימא בת 44.
למרות שהיה לנו דוד – אח של אמא- שגר בת"א , ודודה – אחות של אימא -שגרה בהרצליה לא הצלחנו ל"שדרג" את עצמנו ונשארנו לגור בבאר שבע שם גם קבורים הורינו היקרים אשר נפטרו , אבא בחודש שבט שנת תשמ"ז ואמא בחודש תשרי שנת תשע"ב.
עם עלייתנו ארצה אבא חיפש עבודה ומצא בחברת סולל ובונה ובהמשך כאשר אזלו כוחותיו מהעבודה הקשה והפיזית הוא עבר לעבוד בישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד במטבח.
אבא היה נוסע לעבודה ביום ראשון וחוזר הביתה ביום חמישי או שישי.
בית הכנסת שלנו בבאר שבע היה בשכונה ד' בשם "קדושי יאסי וטרנסניסטריה" ערים במזרח רומניה אשר סבלו מגירוש והשמדה של המקומיים והגרמנים.
עם הזמן אבא מונה להיות השמש של בית הכנסת, עבודה שעשה אותה במסירות ובנאמנות עד שחלה , קיבל שטף דם במוח ונעשה משותק בחצי הגוף. ב- יב' בשבט תשמ"ז אבא נפטר לאחר שהיה מאושפז מספר שנים במחלקה סיעודית בבית אבות בבאר שבע. יהיה זכרו ברוך.
אמא ,חיה ( חייצ'ה), ז"ל, עם עלייתנו ארצה , התחיל להתגלות אצלה סימני דימנסיה אשר הלכה והחמירה עם השנים.למעלה מ-20 שנה אימא הייתה מאושפזת בבית החולים סיעודי בבאר שבע כאשר רוב הזמן היא הייתה סיעודית מורכבת וב-5 השנים האחרונות לחיה , היו מאכילים אותה באמצעות זונדה. היא נפטרה ביט' בתשרי , יום רביעי של חול המועד סוכות תשע"ב.יהיה זכרה ברוך.
כתב: הבן אבי (אברהם צבי ) טאוב בעזרתם של האחיות איטה רחל וחנה סימה.
