אבלים: בניה: שי, עידו ויוני, כלותיה, נכדיה וכל בני המשפחה. ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 15.6.11, בשעה 10:30, בבית העלמין מנוחה נכונה כפר סבא. ביקורי תנחומים בבית הבן, שי איש-הורביץ, רחוב אריה דולצ'ין 16 רמת-אביב, בין השעות: 10:00-20:00.
משפחת HP מנחמת את עידו איש הורביץ על מות אמו.
משפחת מיטב מנחמת את שי איש-הורביץ על מות אמו.
11 תגובות
לשי עידו ויוני
איתכם באבלכם הכבד על אמא עבריה
עבריה היתה בת כתתי בבי"ס בורוכוב בגבעתיים.
כולנו אהבנו הערכנו והערצנו אותה את אצילותה את חדות וישירות מחשבתה ודיבורה.
כותב זאת גם בשם עמי(הוד) כרמון שהודיע לי על אובדן זה.
עמירם שחר (זוננשיין)
הלסינקי, פינלנד
עבריה ואני היינו חברות בימי נעורינו בגבעתיים. למדנו באותה כיתה בבית הספר התיכון "קלעי", והיינו חניכות ב"נוער העובד" בקן "בורוכוב" . יצאנו יחד לנח"ל עם גרעין "שקמה".
עבריה היפה, בעלת השיער הארוך, אותו קלעה במין מקלעת על ראשה. תמיד ידעה להתלבש בטעם ובאופן מיוחד.
כבר כנערה צעירה גילתה עבריה את כישרונותיה במלאכת-יד. בית הוריה בדרום גבעתיים (ב"שיכון המורים") היה מלא ביצירותיה. במיוחד זכורים לי האהילים הסיניים הנפלאים שיצרה מקש קלוע, מלאכת מחשבת של ממש. עד היום אני שומרת בנוסטלגיה מחרוזת מגלעיני קיקיון שעבריה הכינה עבורי, כשהיא מנקבת כל גלעין קטנטן בסבלנות מרובה.
הקשר המיוחד בינינו היה גם בזכות חברנו המשותף טכסי, הלוא הוא רס"ן משה וקס ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים.
אימא של עבריה, לאה צור ז"ל, היתה מורתו של טכסי בבית ספר "בורוכוב". ושתיהן, עבריה ואימה, אהבו אותו מאוד.
תמיד אשמור פינה חמה בלבי לעבריה, שלא חששה להביע דעותיה, אך ידעה לפרגן למי שאהבה.
יהי זכרה ברוך.
עדינה בר-אל (פרנקל)
למשפחת איש-הורוביץ היקרה,
שמעתי היום בצער, מחבר/נו יקי גולדנברג על מותה של עבריה.
אני ממחזורה של עבריה בבורוכוב ובקלעי ומחברי גרעין שקמה.
זכורני כי אמא של עבריה – לאה צור, הייתה מורתה המוערכת של
אחותי איה.
משתתף באבלכם הכבד,
צֶבי מינסטר, ירושלים
28.6.
למרות אמצעי הקשר המודרניים הרבים, נודע לי רק עתה בהפתעה גמורה, על מותה של עבריה.
עבריה ואני למדנו ביחד בביה"ס בורוכוב "בשכונה", מכתה א', אצל אמא לאה, סבתכם, עד כתה ח'. נזכרת בבית הישן, ממש על-יד ביה"ס, על-יד ה"אמפי" או "המכתש".
לפני כמה שנים(4שנים, אולי יותר), התארגנה ככה במהירות פגישת מחזור אצלה בבית בקיראון. נדמה היה כאילו לא עברו 50 שנה… כאילו מכירים אחד את השני כל כך טוב.. נשבענו שמעתה נתראה בקרוב ויהי מה! תמיד נדמה שיש עוד זמן. וניפגש. בטח ניפגש. אבל לצערי זה לא קרה. כל אחת בעולמה..
עבריה, עם חוש האסתיטיקה המפותח כל כך, עם רעמת השיער השחור והעבות ועם הכשרון המבורך בידיה.. כיוון שאני הייתי שמאלית (תרתי משמע) הושיבה אותי המורה למלאכה צמוד אליה, כדי שתראה לי כיצד לעשות את התך הזה או את התפר ההוא . עד היום בזכותה אני יודעת היטב לתקן גרביים!! (מה אפשר לעשות, זה מה שלמדנו בשעורי מלאכה)
עבריה עם חוש הצדק המפותח. לא סבלה שמישהו נעשה לו עוול. היא לא תעבור על זה בשתיקה, והיתה אומרת את דעתה בנחרצות, עם ה"שין" המיוחדת שלה. כילדה, כמובן, ניסיתי לחקות אותה….
כל-כך צר לי שפספנו ולא נפגשנו…
משתתפת בצערכם
עפרה ליפשיץ (בן-צבי)
מושב בית הילל
לכל המנחמים – תודה רבה על השתתפותכם בצערנו.
נעים לשמוע על חוויותיכם המשותפות משנות ילדותה.
עידו.
עיבית, את זכורה אהובה וחסרה
עמי שחר
עיבית מיוחדת. את בליבי וזכרוני ולא רק ביום זה של מותך
אהבתיך כנער ואוהב אותך גם כיום
עמי שחר
הנה תמונה ממפגשנו האחרון בביתך, עת ארגנו מפגש כתה/מחזור מבי"ס בורוכוב
עיבית אהובה, קשה לחשוב עלך במונחי עבר
את בליבי מאז ולתמיד
עמי(רם)
בבית של סימבה ואירית 2002
ושוב חלפה שנה עברית ואינך (פיזית) בינינו
את איתי. לתמיד