שלום בלגי ז"ל

תגובה אחת

1. שלום בלגי – מלים לזכרו
   שלום עליך שלום,
   אמר יעקב חזן, ממנהיגי הארץ ובוניה כשהגיע לגיל מופלג: מהו הדבר הקשה לו ביותר? והשיב: להפרד מחברים שהכרת משך שנים.
   שלום עליך שלום, בן אסתר ז"ל ובן דניאל יבדל"א וטובים. ובשבילי חתן ורֵע אהוב.
   שלושה דברים המה שאין אדם חייב לנהוג בהם ציות לאב ואם: לימוד תורה אם רצה, לעלות לארץ אם רצה, ועם מי להתחתן, והתורה מורה: עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ… (בראשית ב'/24). זוגיות היא גורל וכתובה משמיים. מכאן, שגזור מלמעלה שנהיה קרובים. מכאן יהיה מובן שלהיפרד ממך, זה להפרד מחלק מהוויתנו, מחיינו.
   הזכרון בונה את החיים. השם בונה את הזהות. שמות ילדיך קשורים בשמותינו. בתי מרים ילדה לך אותם. בתי על שם אמי ובנך שאול על שם אבי. ומכיון שהזיכרון בונה את החיים, ככה זכרך קשור בחיי, לתמיד. מזה מובן שבנין חיינו – נשבר.
   מי עוד יישב בראש השולחן לשמאלי, בלילות חג, בראש השנה ומי יקרא עמי את ההגדה של בפסח. עם איזה איש אשוחח על דברים, שיהיה לו כמו המוח האנליטי וההיקֵשי שלך, קור הרוח וחוכמתך שידעה לחשוב על דברים בכמה שכבות של תודעה, לקשור ולחבר ענין בענין.
   איך דיברנו על האדם, סתם אדם, הבונה את חייו מהבל וקלפים. איך דיברנו על אוכל ובישולים טעימים ומקוריים ואיך דיברנו על מה שמתרחש בארץ ומַטְעִימִים אותנו ומאכילים אותנו. וכל זה בקול שקט ובוטח, בטיעון ובהנמקה. לא פלא שבנך הצטיין בלימודי המשפט ובמנהיגות. לחטוף ברוב כישרון את כל המלגות והפרסים, לזכות בחידונים, להיות יושב ראש מועצת תלמידים בביה"ס תיכון על הכרמל – עלית החברה, לא פלא לזכות ולהיות יו"ר מועצת סטודנטים באוניברסיטה על ההר הגבוה, להיות גבוה מכולם לתקופות שלא היו כמותן; לראות אותו עומד על הבמה עם כל הפרופסורים המלומדים כאשר דברי נאומו לקהל הזילו מעינינו דמעות של שמחה – דמעות שפגשו את דמעותי, שלי בשלך, לקול מחיאות הכפים הסוערות מכל הקהל. לא פלא שבתך לימור מצטיינת בחינוך ובעזרה לחלשים, לא פלא שהפרח הצעיר – שירי מבקשת לשורר את נפשה בחיק האקדמיה.
   מרֵחם אמך נולדת אוהב הדברים האמיתיים: ריחו של לחם בוקר וריח אדמה שלאחר הגשם, או, השקאה שהשקאת את צמחיתך ביום חמסין. בביתך היתה לך פיסת גינה קטנה, שהיתה תמונת חיים בגדול. סוכה שמתחתה רַווית שמחה כאשר אהבתך הגדולה – יכולתך להצל ולאכול תחתיה עם אהובים-קרובים. אהבְתָ שורשים, והשורשים אהבו אותך, ותראה כמה אשכולות ענבים השיבה לך הגפן. פשטות, עשיר ברוח כאדם ולא דל בערכים. מתוק, ובכל זאת מלח הארץ, ובפשטות. מגע יד של רוח חיים אוהבת שנַפחה רוח חיים דומה בצומח שלידך. וכי שכחתי את ריח פרחי הלימון ואת פריו העמוס מתנובה? אתמול חזיתי באשכולות הלימונים הכפופים מכובד, כערבה בוכיה עתה, וטעמם לבטח גם מר גם מלוח – כדמעות בכייתנו.
   ביהדות קיים הכלל שעל פיו יש לנהוג: "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחיקוך". ואנו כבני אדם
   הרואים לעיניים, ורק מעט ללבב, אוכל להצהיר כי היה בך תכונה אצילית, לגעת ברחשי ליבו ובסבלו של הזולת: ידעת להתענין ולשאול על בעיות וסבל, בחיים לא החשבת את זה לעצמך, אך אלוהים יחשוב לך זאת לצדקה. כל אלה מאפיינים וסגולות שנולדת עמם ושבנית במו ידיך, האחר היה קיים עבורך ברוח ההשקפה ההוליסטית-הכּוּלית, האחר – חלק מן ה"אני" הקיומי שלך. כל אלה עדות ומופת לחיקוי שעשית אותם מבלי דעת, אך מי שטעם את האווירה ואת מזון ידך ידע לחקותך ולבקש בליבו להיות כמוך, בענווה. ועל כך, בלבי, רחשי תפארת חרישית, שתלַווך.
   לפני שבועיים השתתפנו בחתונה משפחתית. כרגיל ישבת לידי. בדרך הטבע דיברנו על זוגיות שאנו מאחלים ומקווים שיהיו לילדיך – נכדי. לא שיערתי שכעת אצטרך לעמוד במצב הזה של היפרדות, ממך. ובגלוי, לידך, אגיד לך בפשטות, ולא רק כקרוב – חבל לי עליך גם – כאדם.
   אחיי, באמנותנו היהודית אדם שהביא ילדים לעולם אינו נחשב למת אלא שוכב עם אבותיו. רגילים אנו לומר תהייה נשמתך בצרור החיים, ואני מבקש להוסיף: באשר איילת נפשך שם, תעמוד לך זכות האבות הגדולה, מעשיך ותפילות משפחתך משני הצדדים. זכרך ירחש בלב אשתך וילדיך החיים, בלב אביך ואחיך ואחיותיך, בלב כל אוהביך שהכירוך. וזכרון זה ימשיך ויתקיים ויתפשט שמך, ואולי בזה לנו נחמה, למִצְער.
   ממעמקים קראתיך אלוהי, ממעמקים, תהא תפילתנו נישאת כעל מיתר נוגה המהדהד מעלה, לעילוי נפשו של שלום בן אסתר, ולגורל טוב לזרעו ולמשפחתו.
   תהיה נשמתך צרורה גם בתוך אלה החיים, וזרעך יירש ארץ ואהבה, ותקוותם – שלום.
   בית שאן, 28.11.10

   הגב