אנטוניה גרובר ז"ל

8 תגובות

1. שלום רב
   לא מכבר סיימתי מחקר במסגרת החוג ליהדות זמננו בבר אילן על מצילים בשואה שנישאו לניצוליהם. אמנם שמם של אנטוניה ובעלה נסטור היה ידוע לי אך לצערי לא היו לי פרטים נוספים ולכן לא כללתי אותם במחקרי.
   תנחומי למשפחתכם על אמא ודודה מופלאה ואב ודוד מופלא אף יותר.
   דפנה

   הגב

2. פרדי היקר
   תנחומיי הכנים על פטירתה של אימך היקרה אנטוניה. סליחה על האיחור.
   איננו מכירים אם כי הייתי שומע עליך רבות מאמי (קלרה לנדאו (לוין)) ז"ל.
   לא הכרתי את אימך אישית, אבל שמעתי עליה רבות דרך אמי שהיתה תמיד מלאת הערכה כלפיה. אמי העריצה את מסירותה של אימך אליך, אל בעלה-מושיעה ואל האמנות והפסנתר. אם אינני טועה הן היו 5 חברות ילדות בנות לבוב: תושה (Tosha), לושה (Lusha), דורה (Dora), אנג'ה (Andja), קלרה (Klara). חשוב לי שתדע כי מבין כל חברותיה, אמי הכי העריכה את תושה אימך אשר הקדישה את חייה למשפחה ולחינוך המוסיקלי של ילדי קרית חיים ולא רק הם.
   יהי זכרה ברוך
   צביקה לוין

   הגב

3. שלום פרדי,
   לפני מספר ימים יעל אחותי, (שאיתה יש לך קשר פה ושם) העבירה לי את הידיעה העצובה על פטירתה של אמך, וכך יצא לי גם לקרוא את הכתבה עליה, שכתב יוסי שריד.
   זכרונות ילדות רבים הציפו אותי ורציתי לשתף אותך בהם.
   אני זוכרת את אמא שלך כאשה אצילית, תמיד לבושה יפה ומטופחת. פסנתר הכנף שהיה אצלכם בכניסה לבית, הישרה אוירה של ניחוח אחר משהיינו מורגלים אליו ברחוב א' הזכור לטוב. המוסיקה שעלתה מביתכם גם היא זכורה לי כמשהו נעים וטוב.בכלל, החצר שלכם עם הבריכה והדגים שבתוכה שאבא שלך היה דג, הקומזיצים עם סיפורי הצ'יזבטים שהיית מספר (שהפחידו אותי מאד) הסבו לי רגעים של ילדות שמחה ומאושרת.
   כילדים היינו מדברים בשקט על כך "שאבא של פרדי גוי" ויכול להיות שסבלת בשל כך לא מעט. אני לא הבנתי בדיוק מה זה אומר, רק הבנתי שזה עושה אותך שונה מאיתנו. לימים כשבגרתי ושמעתי מאמא שלי את הסיפור הלא יאמן של הצלתה של אמך ע"י אביך (הן שחו יחד בבריכת איל"ן ונוצר שוב קשר ביניהן) חשבתי על העוול הגדול שנעשה בישראל לניצולים . אנחנו היינו אז ילדים אבל המבוגרים של אז וביחוד ההנהגה שידרה מסר לניצולים: לא מתאים כרגע הגלותיות וכל מה שהיה "שם",צריך להשתלב ומהר ולהיות כמו כולם. היום אני משערת שאתה והוריך היו מאלה ששילמו את המחיר.
   אני מבינה את המעשה האמיץ וההרואי שאבא שלך עשה.ואני מבינה גם את אהבתה הגדולה של אמא שלך אליו. רצונה ללכת אחריו במותה ולהקבר על ידו מאיר מעט את החשכה השוררת לפעמים במקומותינו.
   יהי זכרם ברוך
   אוסי

   הגב

4. שלום פרדי
   רק עכשיו שמעתי על מות אמך אנטונינה,שהיתה ciocia tosia עבורי
   אני מאמינה שאתה זוכר אותי ואת הורי Tereska i Leshek brodzik
   אני למדתי פסנתר אצל אמך מיום שהגענו לארץ ושוכננו בצריפים אקדמאים בחולות קירית חיים
   שעות רבות בילינו אצלכם בבית ,במסיבות,פיקניקים על שפת הברכה
   אולי אתה זוכר את היום שאביך הביא צב ענק לברכה
   אמך למדה אותי שנים רבות ,קודם בביתכם ואחר כך בקונסרבטוריון רובין בחיפה
   בפעם האחרונה שראיתיה לפני כמה שנים,כבר קשתה עליה הראיה ,אבל היא זכרה אותי וכמובן את הורי ובקשה שאשמור אתה על קשר
   לצערי,לא עשיתי זאת ואני מאוד מצרה על כך
   הייתי שמחה להחליף אתך כמה מילים,פשוט בקראי את דברי יוסי שריד הוצפתי בזכרונות שנשכחו ממני.
   צר לי על מות אמך,טושיה,ואני משתתפת בצערך
   אני מצרפת גם את אחותי אלישבע Elzunia שהייתה קטנה ממני ונדמה לי שיותר קרובה לגלך
   אשמח לשמוע ממך
   סמדי Ania

   הגב

5. My cell..0523242044
   Home:04 8247432

   הגב

6. שלום פרדי שמי דורית
   הייתי תלמידה של אנטונינה ,כך קראתי לה ,במשך 10 שנים בקונסבטוריון עש רובין בחיפה ,סיימתי בשנת 1984.
   היא היתה בשבילי הרבה יותר ממורה-היתה
   אוזן קשבת,חברה,מנטורית,מושא הערצה.
   אביך נפטר במהלך לימודי ואנטונינה שתפה אותי בעוצמת הרגשות -האהבה והאובדן שחוותה-חוויה שזכורה לי עד היום.
   במהלך השנים שמרתי על קשר ופגשתי אותה פעם אחרונה לפני כ4 שנים
   לא יכולתי שלא להתפעם מהאצילות והצלילות שזכתה להם במרום גילה-היתה ותהיה אחת הדמויות המשמעותיות בחיי.

   הגב

7. שלום פרדי, לצערי, רק עתה הגיע אליי דואר אלקטרוני ובו הכתבה של יוסי שריד על אודות פטירת אמך. התרגשתי מאוד – עד דמעות – כי אני זוכרת את ביתכם התרבותי, את היחס האוהב ששרר בין הוריך ואת אהבתם אליך. הוריך היו אנשים מופלאים בכל קנה מידה; בשנות התיכון אביך נהג לבדוק את חיבוריי באנגלית ולהעיר לי הערות בונות בנוגע להם; הוא עשה זאת ברצון, גם אם גזלתי מזמנו. אמך קיבלה את ילדי רחוב א' במאור פנים, ולך היו רעיונות מדהימים למשחקי ילדות. משתתפת בצערך, גם אם באיחור, שושי

   הגב

8. שלום פרדי,
   לצערי, רק עתה הגיע אליי דואר אלקטרוני ובו הכתבה של יוסי שריד על אודות פטירת אמך. התרגשתי מאוד – עד דמעות – כי אני זוכרת את ביתכם התרבותי, את היחס האוהב ששרר בין הוריך ואת אהבתם אליך. הוריך היו אנשים מופלאים בכל קנה מידה; בשנות התיכון אביך נהג לבדוק את חיבוריי באנגלית ולהעיר לי הערות בונות בנוגע להם; הוא עשה זאת ברצון, גם אם גזלתי מזמנו. אמך קיבלה את ילדי רחוב א' במאור פנים, ולך היו רעיונות מדהימים למשחקי ילדות. משתתפת בצערך, גם אם באיחור, שושי

   הגב