אבלים: אשתו: זיוה גוטקין, בנו וכלתו: ראובן וחנה גוברין, בנו וכלתו: אסא ודגנית גוטקין, הנכדים והנכדות.
ההלוויה תתקיים ביום ו' ה- 18.05.12, בשעה 10.30, בית עלמין פינסקר הרצליה.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב הנשיא יצחק 81, הרצליה פיתוח.
חברת אל על מנחמת את הקברניט אסא גוטקין על מות אביו.
המנוח היה גמלאי חברת אל על.
5 תגובות
הייתה לי הזכות לעבוד עם מקס גוטקין מספר שנים בחב' אל על.
למדתי ממנו הרבה, מאחר והיה אדם מקצועי ויסודי מאוד.עבדנו במערך הביקורת,
ומאחר וידעתי שמקס הוא אדם חכם השתדלתי ללמוד ממנו ככל שיכולתי.
כשחזרתי משרות של אל על בדרא"פ עזר לי מקס הרבה מאוד באופן מקצועי. וכמוכן ניסה ללמד אותי לשחק טניס בזה הוא לא כל כך הצליח כי הייתי קצת עצלן.
כשהיו לי בעיות עם עיריית נתניה ( במסים על מגרש שקיבלתי בירושה מאבי)עזר לי מקס בצורה יוצאת מהכלל,דבר שהיה כרוך במספר רב של נסיעות. ובזה הוא חסך לי הרבה מאוד כסף.
אשתדל מאוד לקרוא איך הצליח מקס להינצל בתקופת המלחמה.
אני את מקס לא אשכח. ויהי זכרו ברוך.
מקס היה מקצוען ,יותר מכל אחד אחר באל על, היה פותר תקלות, בלי להניד עף עף.היתה לו נשמה טובה ועזרה לכל אדם.
אני לימדתי לבר מצוה את האחיין של זיוה בראשון לציון,הוא דאג מאד וסיפר לי אודות האחיין הגדול של זיוה והתיעץ איתי בנושא, כי אני הייתי המציב של כל הרופאים בצבא במילואים כולל הפסיכיאטרים.
לסיכום אדם חכם איש מעשה וטוב לב.
יהי זכרו ברוך
עבדתי עם מקס בתחזוקה אל על קרוב ל 20 או 23 שנים מ 1960 עד לפרישתו ב 1980 או 83 אחרי השביתה את זה אני לא זוכר בדיוק. מקס היה אחד מבעלי המקצוע הטובים שהיו חברה. הוציא רשיון מהר מאוד וגם היה מורה למקצועות תהחזוקה. הרבה מכונאים הוציאו רשיון אחרי שקיבלו ממנו שעורים פרטיים. הוא בעצם היה המורה של כולם שם. לילה אחד בראשית שנות ה 60 יצא לנו לישון כמה שעות במטוס הבריטניה. מקס סיפר לי אז שהוא בא מגרמניה ולמד שם ארכיטקטורה אבל עקב עלית הנאצים לשלטון ב 1933 נאלץ להפסיק את הלימודים ולעלות לארץ וככה בעל כורחו הגיע למקצוע. מאז אותו ספור עלתה קרנו בעיני כי ללמוד ארכיטקטורה לא היה דבר פשוט ואת זה ידענו גם בארץ הקודש שלא כל אחד היה מצליח להתקבל ללימודים האלה. חוץ מזה אם למד שם אז היתה לו בוודאי תעודת בגרות תעודה שלא היתה בידי רוב המכונאים של שנות ה 50-60. אני זוכר שהתפקיד האחרון שמילא בארץ זה להיות הממונה על תחזוקת מטוסי המטען ועם התפקיד הזה פרש לגמלאות. ההנהלה הבכירה לא כל כך אהבה אותו והחזיקה ממנו בגלל שהיה ידען גדול וגם אהב להתווכח ולהתעקש עם הממונים על בעיות מקצועיות שבהן שלט והם לדעתו לא שלטו. אבל באל על ידוע שהכלל שתקף הוא שהבוס לא תמיד צודק ויודע הכל אבל הוא תמיד בוס ומקס לפעמים שכח את זה. את הקטע האחרון נאלצתי לכתוב כי חייבים לספר את כל האמת מכל צדדיה. מקס ידידנו לא שכחנו אותך אנא היה מליץ יושר עלינו לפני הגדול מכולם שם למעלה בגן עדן. יהי זיכרו ברוך
הכרתי את מקס הרבה שנים באלעל. וגם עבדנו יחד בבקורת איכות מיספר שנים.
בבאותה תקופה למדתי ממנו הרבה הן בשטח המיקצועי,וגם הרבה ידע כללי.
קראתי את הספר המרתק על תקופת השואה ואיך שהוא הצליח לשרוד.
היה לי הכבוד והעונג לעבוד במחיצתו. "יהי זכרו ברוך".
חבר שתוך כדי שיחה שנזכרנו בימנו באלעל וגם הזכרנו כמובן את גוטקין וספרתי לו שיצא ספר על כל מה שהוא ואביו עברו בשואה בלטביה ריגה.הוא ביקש שאשאיל לו את הספר ומצאתי אותו וכבר קראתי אותו שוב.ספר מרגש מאוד ועכשיו כשיצאה התכנית לזכרו של אפרים קישון אנחנו אולי מצליחים להבין באיזה מצבים עמדו היהודים באותה תקופה נוראה ואיומה.
אני עבדתי ממש יחד עם מקס מתחללת 1980 בערך כחמש שנים ומאוד אהבתי ללמוד ממנו הרבה. בשעות רוגע היינו משחקים שח הוא היה מצויין.
מעולם לא הזכיר את השואה,אבל היינו הולכים יחד לאכול מקס אלי (אליעזר) רז (רוזנצוויג ) ואנוכי עד שאלי מכין סלט אני כבר כמעט
מסיים ואילו מקס כבר מחכה לנו. יום אחד אני אומר לו שזה לא בריא למהר וגם אני סובל מזה "אבל לא כמוך מקס" ,תשובתו הייתה "ארג'י זה בגלל השואה מה שלא אכלת לא שלך"
מדי פעם בא לבקרנו ברח' רבי עקיבא ליד התעש כמובן עם רעיתו זיוה ואני הייתי מחזירו הבייתה.הליכה די רצינית.
אהבתי מאוד לעבוד אתו וללמוד ממנו המון אזכור אותו תמיד יהי זכרו ברוך.