אבלים: אשתו דליה; ילדיו דור, כפיר, ניב ובן; כלתו שירן; נכדיו תהילה, אלישע וברית; הוריו משה (מרטין) ונחמה אפטר; אחותו וגיסו טלי וגדי ברק ובני ביתם.
ההלוויה התקיימה ביום ו' ה-7.9.12.
יושבים שבעה בבית המשפחה, ברחוב פלדמן 3, פתח תקווה.
סגן שר החוץ וצוות הלשכה מנחמים את דליה, דוד, כפיר, ניב, בן, ההורים והנכדים על מות יקירם.
המנוח שימש בתפקידו כשגריר.
שר החוץ, המנהל הכללי, הנהלת המשרד ועובדיו מנחמים את המשפחה על מות יקירה.
הנהלת חברת 'דן', החברים, העובדים והגמלאים מנחמים את משה אפטר ומשפחתו על מות הבן.
אשתו: דליה, הוריו: נחמה ומשה, בניו: דור, כפיר ושירן, ניב ובן, אחותו: טלי וגדי ברק ובני ביתם מודיעים כי במלאות שנה לפטירת יקירם תתקיים אזכרה ביום ב' ה- 26.08.13, בשעה 18.00, בית עלמין סגולה פתח תקווה, חלקה חח/ה, שורה כ"ט, מספר 15.
8 תגובות
חן ז"ל הוא בן מחזור שלי במשטרה הצבאית ובמצ"ח, גיוס 1976 אוגוסט
אז, כבחורים צעירים שנקראו לדגל, ראיתי לנגד עיני בחור מופלא, יפה תואר, עדין ועניו, חברותי במידה שלא תאמן, שבאווירה הסוציומטית לעיתים שמשרה עליך תקופת הטירונות הקשה , הוא היה כמו אבוקה של אור, לא ניתן להגדיר אחרת, שמח לעזור בכל , בולט ומתבלט בכשרונו ובחיוכו , זורח גם ברגעים הקשים .
אחר כך באו ימים, איש איש ליחידתו ללימודיו ולעיסוקיו , מדי פעם ראיתי אותו בסדיר ובמילואים ( במיוחד זכורה לי תקופה שהחל להניח תפילין וזה היה לפלא בעיניי אך הוא ידע להסביר זאת כל כך יפה וטוב…)
במרחק הזמן נעלם לי, הגיעוני שמועות על לימודיו והצטרפותו לסגל הדיפלומטי, שגריר במרחקים…ראיתי תמונות פה ושם.
ופתאום…שמועה רעה כל כך שמזמינה לבכי כמאמר המשורר .
דליה, דור , ניב כפיר ובן, לא הכרתי אתכם , אך אני בטוח שאתם חזקים וממשיכים למען זכרו וזיכרונו .
כמי שחווה חוויה קשה של המחלה הארורה עם אבי ( בדיוק אותו סוג אלים ) , יכול אני לנסות ולהזדהות עם כאבכם ולו יהי בזה מעט נחמה.
שלכם
אבידן דוד.
חבל מאוד.
אני בכיתה של בנו של המנוח,
ומבקש לשלוח את תנחומיי למשפחה.
לכל משפחת עברי – אפטר ,
משתתף בצערכם וכואב את האובדן של חן .
לדליה , דור, כפיר, בן והמשפחה
איתכם באבלכם הכבד על לכתו בטרם עת של חן .
שלא תדעו צער !
יעל ורונן דגן
את חן ז"ל לא זכיתי להכיר אבל את אשתו וילדיו חובבי הכדורסל אני מכיר היטב.
משפחה למופת.
דליה, דור, כפיר, ניב ובן, היו חזקים!
משתתף באבלכם, דרור סלע
חן היה המפקד שלי במצ"ח. הוא לא באמת מפקד אלא חבר, זה שמכין את הקפה דואג שיהיה לי טוב ונוח במשרד ושמח שהבדיחות שלו הצחיקו אותי. עד היום כשאני שורקת בבוקר אני מחייכת ושואלת את עצמי אם הוא "עבד " עלי כשאמר לי שזה מביא מזל רע לשרוק בבוקר.
או למשל היה אומר לי " דמייני עכשיו את סרור [סגן מפקד מצ"ח] לוקח את גנות[מפקד מצ"ח] על הכתפיים וכך הם יורדים במדרגות הלשכה", וכיוון שסרור היה נמוך מאוד וגנות גבוה מאוד היינו מתגלגלים מצחוק.
המשרד שלנו היה תמיד מלא בחברים, כולם אהבו אותו.
היינו חוזרים ביחד באוטובוס לפ"ת ואם זה היה בימי חמישי "ערב נקיונות" הוא גם עזר לי לשטוף את המשרד, כזה היה- בלי דרגות, אנושי ומקסים. פינה חמה בלב .
משתתפת בצער המשפחה, דליה והילדים, משה ונחמה היקרים .
לדליה ולילדים משה ונחמה אני בכיתי איתכם בכאב שלכם כולכם אנשים מדהימים משה ונחמה אין אנשים כאלו היום תהיו חזקים ושתהיה שנה יותר טובה מלאה בדבש ובריאות
הנה חלפה לה עוד שנה,
אך דומה כי דמותך התמירה ,אינה מתרחקת מעמנו , אפילו התקרבה.
עיניך הבהירות הטובות ומחייכות אומרות , די לעצב, אני כאן, אינכם רואים
ליקירים שקרובים יותר , אני תקוה שהתחושה שכולנו מנחמים מבטאים ומתבטאים- מסייעת לכם בנטל הרגשי.
זכרו ברוך
אבידן דוד .