אבלים: ועד חברת קדישא, הצוות והעובדים.
ההלוויה התקיימה ביום ו' ה-7.9.12, בית עלמין הר המנוחות, ירושלים.
יושבים שבעה במלון 'שלום', רחוב שחראי, ירושלים.
המנוח היה ממייסדי וממקימי חברה קדישא.
אבלים: ועד חברת קדישא, הצוות והעובדים.
ההלוויה התקיימה ביום ו' ה-7.9.12, בית עלמין הר המנוחות, ירושלים.
יושבים שבעה במלון 'שלום', רחוב שחראי, ירושלים.
המנוח היה ממייסדי וממקימי חברה קדישא.
6 תגובות
הוכתי בתדהמה כשראיתי היום את המודעה על החנות.אבד איש אשכולות רב פעלים.ממיסדי חברה קדישא לעדת הבבלים וחברה ועד עדת הבבלים בירושלים מזה עשרות בשנים.חבל על דרבדין ולא משתכחין.תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.
לפני כשלוש שנים בליל שישי זו היתה הפעם הראשונה שהכרתי את דליה שתבדל לחיים ארוכים ואת נג׳אח יאס ז״ל
ברגע הראשון שהבטתי בו דמותו ואישיותו היו כל כך דומיננטיים שהשאירו בי את חותמו.
בכל שנות הכרותי הקצרות עימו לצערי טרם הספקתי להכיל את כל מעלותיו הנעלות, אישיותו העוצמתית קירבה אותו לליבי, אדם משכמו ומעלה,
הכרתי אדם שמכבד את הבריות, דואג לאשתו, ילדיו ולכל אדם באשר הוא.
כל סיפוריו אודות ילדותו, משפחתו ועל פועלו וכל שכן שפתו הגבוה שהיתה שגורה בפיו הפעימו אותי כל פעם מחדש.
למדתי עד כמה ליבו היה מלא חמלה, עזרה, נתינה ואהבה לכל הבריות ללא רבב.
איבדנו אדם גדול מידות לליבנו, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
אוהבת אותך לעד, שרון
דברים שנאמרו בשבעה שהתקיימה במלון שלום בירושלים, ואני חוזר עליהם כאן:
" הכרנו את המנוח נג'אח-מצליח יאס, עליו השלום, כש צנוע ועניו, רב- פעלים, שהנתינה הייתה תכונתו ודרכו בחיים, חלק בלתי נפרד מאישיותו ומסכת חיו וסדר יומו. יש סוגים שונים של בני אדם, מטבע הדברים יש סוגים שונים של נתינה. יש הנותן
בציפייה לגמול בבוא היום, בבחינת" שלח לחמך על פני המים…" ויש הנותן שלא על מנת לקבל שכר וללא סייג ותנאי. נתינה כזו היא מעין איסוף מצוות. ידידי המנוח נג'אח ז"ל היה מן הנותנים מבלי לצפות לגמול קרוב או רחוק, ולא כדי לטפח כבוד או אגו אלא
לשם נתינה לשמה והיה קונה כל מצווה שנקרית בדרכו והיה עושה זאת בשמחה. בכך קיים המנוח את המצווה של עבודת ה' בשמחה, כפי שנצטווינו ברשת " כי תבא" שקראנו בשבת שלמחרת פטירתו של המנוח, שהצרות יבואו תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. רמב"ם מלמד אותנו בהלכות לולב,
שכל המונע עצמו משמחה זו- ראוי להיפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.
יש סברה בתלמוד בבלי שאפילו על הרעה יש לברך כשם שמברכין על הטובה, והלא במסכת אבות נאמר לנו: איזהו עשיר? השמח בחלקו. והמנוח היה שמח בחלקו תמיד.
המנוח סבל והתייסר בפרק מסוים בחייו והוא עמד בסבלו כשהחיוך אינו מש פיו. המנוח היה שמח בפועלו ורצה לעשות עוד ועוד למען הזולת- ביושר ובאמונה. הוא היה איש ציבור בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, עשה למען הציבור רבות ונצורות, ולא הרבה ספר על עשייתו. הצניע דברים של להבין פני חלש ונזקק, ואסף עוד ועוד מצוות.
המנוח גדל על ברכי המסורת היהודי. כך גדלוהו הוריו וכך הוא גידל את ילדיו וצאצאיו והתגאה בזרעו. ליד עמדה אשת חייל, מסורה ונאמנה, דליה, שבכל אשר תעשה, הוא יצליח. משפחתו המסורה והדואגת היא אשר דבר בעדו והיא אשר תמשיך בדרכו הטובה.
חבל על דאבדין ואינם משתכחין. מותר להצטער במות יקר לנו, ומותר גם מותר להיות עצוב בהליכתו של אהוב, אך אל לנו להביט השמימה בכעס. המנוח הותיר אבני דרך שידברו בעדו וידברו אך טובות.
יהא זכרו ברוך ונשמתו היה צרורה בצרור החיים.
ערב יום הכיפורים התשע"ג
ידיד המשפחה אדם אהוד וכריזמטי.ייצג את העדה הבבלית בכבוד.שידרג שני בתי כנסת א.בית כנסת מנחת יהודה ב.בית כנסת יד מרדכי השוכנים ברחוב נבון במחנה יהודה ירושלים.את העשיה הזאת אף אחד לא יכל לקחת מידו.
תומך בישיבה של יוצאי בבל המתקיימת יום יום בבית הכנסת יד מרדכי.פעילות תורנית של זקני יוצאי בבל הראויה להערכה רבה.פטירתו היא אבידה גדולה לעדה הבבלית.יהי זכרו ברוך.
יאיר משה
באחד מימי חוה"מ סוכות, קיבלתי טלפון מנעמי, ביתו של יאס נגאח ז"ל.
מיד שאלתי לשלומו של נגאח, שהייתי רגיל להיות עימו בקשר טלפוני ולשאול לשלומו.והיא ענתה לי בקול שבור: לשאלתך זו, כנראה לא ידעת, כי אבא נפטר לפני כ 30 יום.
המשכתי לדבר וחשתי כי דברי מלווים בבכי ודמעות חונקות את גרוני …
המעט שנותר לי לעשות זה לספר על אדם יקר נצר למשפחה אצילית.
את הוריו: סלים ז"ל ונעימה ז"ל: גם זכיתי להכיר ולהוקיר, בפגישותיי הרבות עמם.
נגאח גדל בבית יהודי אציל, נעים הליכות ואשר אהבת הבריות הינה אבן יסוד, עליו נשען בית זה.
את נגאח פגשתי לראשונה בימי המאבק של העדה הבבלית בירושלים לקבלת מעמד במועצת העירייה. ואכן העדה זכתה לנציג מטעמה: ראובן רביע ז"ל, שהתמנה לתפקיד סגן ראש-העיר.
עם נגאח הצטרף אז כשותף למאבק: שאול פתיה ז"ל, בנו של יהודה פתיה: המקובל זצ"ל.
ניצחון זה, גרם למחלוקת בין הפעילים שהיו אז.
בנפש חפצה התעמקתי בעניין ותרמתי להרגעת הרוחות.
כך הכרתי את המנוח נגאח.
ומאותה נקודת זמן, לא פסק מלפנות אלי, בכל עת שחש שאוכל להיות לעזר.
החל מייסוד ח"ק ועד לכל מצב וצורך לסייע למאן דהו בנושא זה או אחר ועד לכל מטרה ציבורית נעלה.
פניותיו אלי, היו רובן ככולן, עבור הזולת ולא בעבור תועלת אישית לעצמו.
כך התבלט והזדקר לפני איש-אדם גומל חסד אוהב הבריות,
שלא פסח על שום דבר מצווה שנקרית לפניו ולא על שום נזקק שנקרה בדרכו.
זו הייתה מעלתו של המנוח.
בשמחה ובסיפוק היה משתף אותי במעשיו ודורש לעיתים עצה כזו או אחרת.
בשמחה אושר והתלהבות רבה, סקר בפני גם את שיקום ובניין בתי הכנסת. כאשר שותפו לעשייה ולמצווה זו, היה שאול פתיה ז"ל.
שיפוץ בית הכנסת "מנחת יהודה" ולאחר מכן בניין בית הכנסת "יד מרדכי".
המנוח ניהל את ח"ק לעדת יוצאי בבל, ביד רמה ובנפש יהודית מלאה ברחמים.
בשנים האחרונות תש כוחו ובריאותו התרופפה. אך למרות זאת, התהלך בראש מורם ולא פסק מלסייע ולעזור בכל מצווה שנקראה בדרכו.
ולא רק ליהודי בבל תושבי ירושלים סייע המנוח, אלא לכל נזקק ולכל חולי שלח מדווה ומזור, ככל אשר היה לאל ידו וכאשר התקשה בעזרה ליהודי, לא היסס ופנה לכל מי שיכול היה לסייע.
בתקופת התליות בבגדד, היה לי לעזר רב, בקיום עצרת מחאה בבית הכנסת ולאחר מכן בקיום הפגנה וצעידה לכותל המערבי.
אלו הנקודות והדברים העולים בזיכרוני כעת על קצה המזלג.
ויש עוד רבים רבים אשר תקצר היריעה מלספרם.
זו הייתה דמותו של המנוח: יהודי אמיתי, גומל חסדים, איש ציבור נעלה.
יהיו כל מעשיו הטובים, נר זיכרון לנשמתו ומופת עבור כולנו.
תנחומי לרעייתו הנאמנה: דליה, לילדיו היקרים ולכל המשפחה.
דוד פתל (פתאל)
חבר כנסת לשעבר.
השתתפתי באזכרה ליום השנה לפטירתו יהי זכרו ברוך.