מיכל גולובציק ז"ל

תגובה אחת

1. מיכל–מילינקה שלי-היתה לי כאחות גדולה, כאם שניה.
   משנולדתי ופקחתי עיניי לראשונה–מיכל בת ה-14.5,תלמידת הגימנסיה הרצליה, טיפלה בי,שיחקה אתי ולימדה אותי.היו לה 2 אחים בוגרים–דוד עמית ז"ל שהיה אז כבר בעל משפחה ואריה–שנסע ללמוד הנדסה בארה"ב,כך שהיא גרה לבדה עם הוריה בדירה מתחתינו-בדרום תל-אביב, ברח' וולפסון.היינו שכנים בימים ששכן היה בן משפחה–כי המשפחות הביולוגיות נשארו בפולין ונרצחו בשואה. באי ביתנו שהגיעו ארצה כציונים או כניצולים,וחלקם גם גרו ולנו אצלנו, לא ויתרו על חברתה של מיכל הנאה ואף היו שהציעו לה נישואים.
   בימי המנדט הבריטי–כשהאנגלים הטילו 'עוצר' ואח"כ בעת מלחמת השחרור,היינו שתי המשפחות יחד, ואני ישנתי עם מיכל–במיטתה. באחד הימים כאשר היתה הפוגה בעוצר לצורך קנית מצרכי מזון ,עמדה אמה הניה וולק בתור הארוך ללחם ובטרם הספיקה להגיע לראש התור הגיעו האנגלים והודיעו על חידוש העוצר.
   הניה קבלה, בו במקום, התקף לב ונפטרה בבי'ח כעבור מס' ימים. מיכל,עלמה צעירה ויתומה מאם נשארה עם אביה ואיתנו.
   בסבלנות אין קץ לימדה אותי קרוא וכתוב וחשבון עד כי הוקפצתי ישר לכתה ב'
   ואני נשאתי אליה עיניים בהערצה .מיכל היתה עבורי דוגמה ומופת .ישראל היפה.
   לאחר שאביה נפטר עברה לבית אחיה אריה וגיסתה לובה. כעבור זמן נישאה ליצחק ז"ל שהיה אדם מקסים ונשא אותה על כפיים.מיכל היתה עוזרת בכירה של יוסף ברץ ז"ל ועבדה שנים רבות בועד למען החייל,גידלה 2 בנות שהביאו לה 5 נכדים,והיתה גאה מאד במשפחתה.
   היינו תמיד בקשר רגשי עמוק והערכתי ואהבתי אליה, שהחלה מיום לידתי,נותרו לאורך השנים. בשבילי תמיד היתה 'מילינקה' ולא מיכל. מורת הדרך הראשונה שלי לצד הורי ז"ל ואחי יבל"א.
   בלכתה מאיתנו–אחד מעמודי התווך של ילדותי קרס ואיננו עוד.
   שלום לך מילינקה שלי–יהי זיכרך ברוך !

   הגב