גילה פרוינדליך ז"ל

2 תגובות

1. גילה היקרה
   הזדעזתי עמוקות לשמע מותך.. למרות שלא התראינו שנים
   לא שכחתי אותך בתור הבן הבכור של משפחת גלברג. כן זו שהיתה בשכנות איתכם ברחוב מרגלית, אלה היו שנים אולי הכי יפות של כולנו..
   אני יכול לספר כי יום אחד גילה היקרה נתנה מתכון עוגה לאמי.. מאז לעוגה יש שם
   "עוגת גילה" כן בלי לשים לב כל פעם הנצחנו אותך בלי לשים לב שאכלנו את עוגת השוקולד עם אגוזים..
   משפחת פרוידנליך היקרה, כאחד שמבין אתכם כל כך, שלא תדעו עוד צער…

   אייל גלברג

   הגב

   1. החיים התאכזרו לך גילה היקרה.

      בשבילי ועבור הילדים תישארי לעד גילה התמה והטהורה אישה יפת נפש ויפת מראה. אישה למופת.
      קשה לי שעזבת אותי כל כך מוקדם, איני מוכן להשלים עם כך שלא תהיי לצידי בימים ובלילות הבאים. תימור וערן עצובים נורא מהפרדה, הם האמינו שאני אצליח להבריא אותך, סמכו עלי לאורך כל התקופה של המלחמה במחלה הארורה, אולם נכשלתי.

      הגורל ניצח אותנו, הגורל גרם לנו לעצבות איומה, הגורל הוא אכזר. הוא אינו מבחין בין טוב לרע. אני מאמין שהמקום אשר אליו עברת הוא זמני בלבד עד שנתאחד מחדש, לנצח הנצחים.
      היופי שהקרנת סביבך יישאר עמנו לעד. כולם אהבו אותך, החברים אינם מאמינים שעזבת אותנו בפתאומיות כזו. אני מודיע לחברים על מועד ההלוויה והם פורצים בבכי ועלי לנחמם.

      הייתה לנו, גילה, אהבה מיוחדת אשר בזכותה כמעט שלא נפרדנו בחיי היום יום, עד הרגע האחרון התמדנו לטייל יד ביד.
      גם לאחרונה, ערב ערב יצאנו לטיילת לואי על מנת שתמשיכי ללכת ולשמור על כוחותיך הנחלשים. רצית להלך באוויר הצח עם הנוף הנפלא של פנורמה.

      חוכמתך והידענות שלך בתחומים רבים הייתה עצומה, דברת 7 שפות אשר הביאו לכך שהיה כיף לטייל איתך בעולם הרחב. אהבתך לאמנות הקיפה תחומים רבים, במיוחד המוסיקה הקלאסית, הציור והפיסול. כשטיילתי עמך לא הייתי זקוק למדריך טיולים, הכל ידעת ולימדת אותי.

      אני מנחם את עצמי באובדנך שאין את סובלת יותר את כאבי המחלה הארורה אשר חדרה לגופך הטהור. רק אני ואת יודעים על הסבל האיום שעברת לעיתים בלילות עם כאבי התופת, רק אז הבנתי את המושג לטפס על קירות מרוב כאב.

      40 שנה היינו יחד, לא פעם דמיינו היכן נחגוג את יובלי החמישים והשישים, אולם הסרטן הארור ניצח אותנו.

      השנה האחרונה הייתה איומה, הסבל שלך אכל את ליבי, לא רציתי כלום מהחיים רק שתבריאי.

      באמצע הטיפולים הכימו' היינו אופטימיים, סמני המרקר ירדו מטיפול לטיפול והגיעו בחודש אפריל לתחום הנורמלי של 20. בכל בדיקת דם חודשית שעברת הייתי במתח לקבל את התוצאות אשר הלכו והשתפרו מחודש לחודש, 114, 70, 45, 30 והתייצבו על 20. היינו באמצע הדרך של הטיפול, מאושרים עד הגג וכבר התחלנו לתכנן טיול עם הפלגה לחודש אוקטובר.

      טיפולי הכימו נמשכו עד תחילת חודש אוגוסט, סך הכל 20 טיפולים מפרכים. בדיקת הסי. טי של אמצע אוגוסט, בגמר הטיפולים, הלמה בנו בעוצמה איומה, הגידולים ניצפו מחדש במלוא עוצמתם.

      בעצת הרופאים פרופ' עופר לביא, המנתח שלך, ודר' אמנון עמית מרמב"ם, הוחלט על קו שני של טיפולים כימותרפיים, טיפולי הצלה. התרופה לקו השני הומלצה על ידי מעבדה בארה"ב, הטובה בעולם. שלחתי אליהם את בלוק הניתוח.
      הטיפול הראשון היה אמור להתחיל מיד לאחר חג הסוכות.
      לאחר ציפייה ארוכה לגמר של החגים, בבוקר הטיפול הראשון נחלשת מאד וביקשת לדחות בשבוע.
      לרוע המזל לא הצלחנו יותר להגיע לטיפולים, כוחותיך לא עמדו יותר בפני המחלה הארורה, אושפזת שלוש פעמים בבית החולים רמב"ם ומהאשפוז האחרון חזרת הביתה עם אפיסת כוחות.

      רציתי בכל מאודי להיפרד ממך בביתנו כאשר אני אוחז בידך. אתמול, יום שבת בשעה שלוש בבוקר, עזבת אותי בפתאומיות, לא חשבתי ולא רציתי להאמין בכך.

      כאשר הרגשתך הורעה לפתע בחצות של יום שישי, קראתי דחוף לעזרה לידידי ואחי דר' בראבו, הבנתי מיבגני שכוחותיך הולכים אוזלים ובקשתי להיות איתך לבד עד לפרידה.
      היית בהכרה מעורפלת עד הסוף המר, ללא כאבים. שכבת לידי על הגב כמו מלאכית יפה והצלחת עדין לענות לשאלותיי. בשעה שלוש נפרדנו.

      גילה יקרה, הכאב שלי הוא בלתי נתפס, אני עדין חי כמו בחלום כאילו שאת איתי. מהרגע שאת חדלת לסבול, הסבל שלי, של הילדים ושל אחותך אריאלה רק הולך ומתעצם. סבל אשר נגרם מגעגועים וכאב ומתחושת החמצה היות ועזבת אותנו לעד.
      לנצח נזכור אותך עמנו כפי שהיית – אישה, אימא, אחות וסבתא נהדרת, מלאת חוכמת חיים, שימחה וחום, אישה תמה ויפה.

      יהיה זכרך עימנו לנצח.

      ברצוני להודות מקרב לב לידידי היקרים דר' בראבו ולאשתו הרופאה סופי, אשר ליוו אותנו ימים ולילות ללא הפסקה, כאשר היינו זקוקים לבראבו הוא עזב הכול ובא אלינו.

      אחותך הנפלאה אריאלה עזרה לנו מדי שבוע, שנה שלמה, בכול השנה הקשה. היא באה מקריית גת לשהות איתך יום יומיים בשבוע, טיילה עימך מחוץ לבית כשהתאפשר, עזרה לך בחיי היום יום ובישלה לנו אוכל לכל השבוע.

      אני רוצה להודות במיוחד לחברות היקרות שלך אטל'א ורותי, לידידי יורם, לידידותייך היקרות טובל'ה, פנינה, חנה, רוני, חיוש, סילביה, מירי ומנפרד בעלה, יהודית, ורבות אחרות, אשר תמכו בך, עודדו אותך ומאד רצו להקל על סבלך.
      אני מתנצל בפני חברי הטובים טומי, יעקב שיחלים במהרה בימינו, דוד, ישראל, נתן, שפי, אברהם ואחרים, אשר לא היה לי את הזמן לשמור על הקשר.
      אני מתנצל בפני אותם חברים יקרים אשר לא ידעו דבר על הקורה לגילה היקרה. לצערי הזמנתי אותם ללוויה היום, ללא הכנה קודמת.

      כולנו נזכור את גילה לעד.

      הגב