חדוה גוטרמן (אנה גון-מטר) ז"ל

בצער רב אנו מודיעים על
מותה בטרם עת של
חדוה גוטרמן
ערירית בחייה ובמותה
הלוויה התקיימה ב-16/4/2012
בהר המנוחות בירושלים

8 תגובות

  1. קיבלתי היום את הבשורה המרה וקצרה היריעה מלתאר את מה שאני מרגישה. חברה יקרה שאהבתי מאד ,שבמשך השנים נפסק הקשר והיום אני מכה על חטא. למרות הנתק,תמיד חשבתי עליה.היינו חברות ילדות, שיחקנו ביחד, חלמנו ביחד ,חדווה הייתה אשה חכמה מאד ומוכשרת וטובה וקשה היה לראות שלמרות כל החוכמה ,האינטליגנציה והכשרון לא הצליחה לעמוד על הרגליים.

    לצערי, לא ידעתי על מצבה הקשה בשנים האחרונות ואני מאד מאד מצטערת שלא הייתי שם כשהייתה צריכה עזרה ותמיכה.
    דווקא היום, ביום הזכרון לשואה ולגבורה, נודע לי על מותה וכבת להורים ניצולי שואה, אי אפשר שלא לקשר את הקושי שעבר במשפחה ואת הסבל של דור שני לניצולי השואה.

    יהי זכרה ברוך!

    1. קבלתי היום במייל את הידיעה הכואבת על מותה של חדוה גוטרמן ז"ל
      בילדותנו היינו חברות טובות , למדנו יחד באותה כיתה בבית הספר היסודי רביבים בחולון, לימים נפרדו דרכנו , ולצערי הגדול , נסיונותי לאתר אותה אחרי הרבה שנים לא הצליחו

      גם אני מכה על חטא, שאולי לא עשיתי מספיק על מנת למצוא אותה
      כואב לי לדעת שהיתה ערירית כל חייה והיתה זקוקה כנראה לעזרה ותמיכה
      וכנראה שיכולתי להיות שם בשבילה בימים קשים ולא הייתי

      אני זוכרת את משפחתה , בילדותינו, זוכרת שהיה לה אח , אבי גוטרמן , וניסיתי גם לאתר אותו לפני שנים רבות, לדאבוני ללא הצלחה.

      כואבת את מותה , ואת העדרותי בחייה

      יהיה זכרה ברוך
      עירית

  2. כמה עצוב מותה וכמה עצובים היו חייה.
    חדווה הייתה תלמידתי במשך שנים אחדות והיכרתי אותה כאישה מלאה בכל טוב – חוכמה, סקרנות, יצירתיות, ידע רחב ומגוון, כשרונות אומנותיים ועוד ועוד.
    וגם – מלאה בצער תהומי שלא אפשר לה לחיות על פי יכולותיה וליהנות מכל מה שהיה בה ומכל מה שהעולם יכול היה להציע לה.
    כל כך חבל שכך חיה וכל כך חבל שכך נפטרה.
    יהי זכרה ברוך.

  3. נדהמתי לשמוע על מותה של חדווה.
    אם מישהו ממכריה המעטים קורא את הודעתי – אודה לו/ה מאד אם תצרי קשר איתי באמצעות המייל.
    חדווה היתה אישה מאד מיוחדת ורגישה, ולמרות כל הקשיים הרבים שחוותה בחייה ידעה ואהבה גם לעזור לאנשים.

  4. לא בכיתי לך, חדוה,
    רק היום נודע לי,
    הדלקתי נר לזכרך.
    דעי לך: כל עוד יש מי שזוכרים אותך, את עדיין חיה

  5. הכרנו לפני שנים, בקמפוס. וכבר אז היינו בקשר חברי קרוב מאוד. במשך השנים נקלענו שוב ושוב לנקודות מפגש משותפות כאשר גם עשינו דברים במשותף. במשך כל שנות הכרותנו הצטיירת כדמות מיוחדת ויוצאת דופן כשהקשיים בחייך הלכו וגברו במרוצת השנים ואת הסתגרת יותר ויותר מסיבותייך שלך. צר לי על שלא ידעתי שהלכת מבלי שוב ולא הייתי שם כדי ללוותך בדרכך האחרונה. נוחי בשלום במקום בו את נמצאת ואני בהחלט זוכר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *