אבלים: הוריה: אורית וראובן דליות, בעלה: ערן בוקסר וילדיהם: עילי ורותם, אחותה: מורן ומוטי בן חמו וילדיהם, אחיה: גלעד דליות, סבה: משה בן שחר, דודתה ודודה: ורד ודורון טמיר, בני דודתה: שי אל ועינב טמיר.
ההלוויה תתקיים ביום ו' ה- 29.03.13, בשעה 12.00, בית עלמין מנוחה נכונה כפר סבא.
יושבים שבעה בבית המשפחה, החל מצאת החג, יום ב' ה- 01.04.13, רחוב בן גוריון 259, קומה 4, דירה 13, רמת גן, טלפון: 052-3323364.
אבלים: ערן, עילי ורותם בוקסר, צופיה ישראל, רנה והדר בוקסר, אורית וראובן דליות וטוצה טייטלמן.
6 תגובות
לירון …קשה להאמין שזה נכון….הכרתי אותך במפעל החסד יד ביד נוכחתי לראות כי את אשה אצילת נפש עם לב טוב ועם גמילות חסד שאינה ניתנת לתאור במילים.דאגת לי בכל ליבך כאבי היה כאביך .קשה היה לי לעכל היום את הידיעה שקיבלתי מהרב גלויברמן שאת בעצם בעיצומו של חג הפסח אינך עוד איתנו.אין לי מילים על האבידה הגדולה.ראויה את לתואר אשת חיל .אני סמוך ובטוח שבזכות מעשיך הגדולים את למעלה משמי מרומים תזרזי את חזון תחית המתים שאת זה נקרא השבת בביתהכנסת ובמהרה נזכה לראותך בריאה ושלמה בגוף ובנפש שמואל כהן תודה רבה לך על כל מה שעשית למעני…
לדבר על לירון בלשון עבר וז"ל לא מתחבר לי בכלל.
את לירון הכרתי בפעם הראשונה בלימודים באוניברסיטה עוד שהייתה רווקה ושם התחילה להתנדב למען הכלל לעזור ולהושיט יד לכל דורש.החיבור השני שלנו היה בועד המרכזי בבית הספר קורצ'אק ששני ילדנו לומדים שם כל אחד בכיתה אחרת.אני הייתי "הורה ותיק" והיא רק נכנסה בתור אמא למערכת החינוך.היו לנו המון שיחות על איך לעשות יותר טוב ויותר נעים לילדנו. באחת הפגישות נודעה לי מלירון על מחלתה באתי לעודד ויצאתי ממנה מעודד מאוד.
היא צחקה כל הזמן ואמרה לי "ברוך יהיה בסדר אני חזקה". כעבור כמה חודשים ראיתי אותה אם כובע על הראש ושוב שוחחנו ושוב החיוך והאופטימיות הנצחית שלה.
בעיצומו של חג הפסח נתבשרנו על ההודעה המרה.
נותרתי ללא מילים אני שולח חיבוק ענק למשפחה מי ייתן ולא ידעו עם ישראל עוד צער.
אני לא מכירה את לירון זל באופן אישי,שמעתי על כך דרך הגן בו נמצאת ביתה רותם,שגם ילדתי נמצאת שם.היום ראיתי את רותם יוצאת מהגן עם חברה. מרגע זה לא יכולתי להפסיק לחשוב על המקרה המצער הזה.תנחומי למשפחה ,שלא תדעו עוד צער לעולם.
הכרתי את לירון אך מעט, והמעט הזה נכנס לי ללב כל כך – הוקסמתי מאישה צעירה עם יופי חיצוני ופנימי ונתינה אינסופית. לירון שהיתה פעילה בוועד ההורים של ילדי הגן (של עילי, אז היא היתה בהריון עם רותם) הזמינה אותי להעביר ערב לאמהות ליום האם ומיד נוצר ביננו חיבור נפלא. היא התעקשה באותו ערב להחזיר אותי לביתי שבלוד ולא הבנתי על מה ולמה – אין מצב שאת מסתובבת בלילה לבד, אני מחזירה אותך עד הבית, (עכשיו כשאני חושבת על זה איזו אחריות ומחוייבות) וכשהגענו ללוד , כשרציתי להסביר לה איך להגיע אמרה שהיא מכירה את לוד וכבדרך אגב הסבירה שהיא מתנדבת בעמותה של הרב גלוייברמן. נדהמתי – איך גם בעל ילד הריון עבודה התנדבות – כזאת היתה לירון. פעילה, מתנדבת, מארגנת, מגוננת. אני מאד עצובה. היא תחסר לכל מי שהכיר אותה. בזכותה היה העולם שלנו קצת יותר טוב. יהי זכרה ברוך.
משפחה יקרה
לפני ימים אחדים חשבתי על לירון , לא הבנתי לאן נעלמה ומדוע אינה עונה לי , לא יכולתי להעלות על דעתי שאשה יפה , מופלאה ואופטימית זו תוכרע ע״י המחלה האיומה הזאת.פגשתי את לירון כשניסיתי להקים עמותה לקידום הנחמדות בקרב ילדים ונוער ולירון נרתמה מיד ובהתלהבות לרעיון . לאחר שחלתה נפגשתי איתה והיא למרות הפיאה נראתה כה יפה וזוהרת וחדורת כח ואמונה להבראתה שכלל לא היה
ספק שהיא תצא מזה בקלות . רקמנו ותכננו תוכניות רבות אולם היא שוב נעלמה לי ואני לא יכולתי להבין למה ? הרי ברור היה לי שהיא את המחלה תנצח.
לצערי ולדאבוני הרב אני מבינה עכשיו את הסיבה ואת אצילות הנפש של לירון לא לשתף ברע אלא רק בטוב ובתקווה.
לירון היתה התגלמות היופי , הטוב והנתינה היא היתה בן אדם אמיתי -יהי זכרה ברוך. בהוקרה עמוקה , דבירה
לירון לא יאמן שזה קרה, הלב שלי נשבר כשקרה הדבר, היית כמו אימא שנייה בשבילי היית שכנה נפלאה! אימא שלי מרב אהבה אותך כול המשפחה שלי אהבה אותך היה לך לב טוב אהבת כול אדם שכיבד אותך. היית לוקחת אותי לכל מקום להצגות, לגינה הייתי באה אליכם כול יום כמעט אני עכשיו בת 9. הכרתי אותך בגיל צעיר. אבל תמיד אוהב אותך אם את בחיים או אם את לא בחיים. אוהב אותך לנצח נצחים.