משה (מוטי) נוסן ז"ל (1948- 1993)
לזכרו של חבר
לך רצינו לומר שלום אחרון,
דמעות ניגרות, מחנק בגרון.
הגוף זועק, נחשולי צמרמורות,
העצים אף הם כמו הרכינו צמרות.
ערבה בודדה נותרה בוכייה,
הלומת יגון עומדה דומייה.
נבחרת נשמתך להשיב במועד החירות,
נועם הליכותיך ייוותר בנו חרוט.
אל עמך נאספת טרם קיץ ואור,
המומים נשאנוך אל הדממה, אל השחור.
דואבים ניצבנו לצד קברך,
תפילה בלבנו לעילוי נשמתך.
ההרים מסביב רגועים כתינוק,
ואתה לא תדע עוד לא דמע, לא צחוק.
לא תדע לא חמה, לא סער בליל,
לא תדע, איך באופן התן מיילל.
נוח אדם בשלווה על משכבך,
עדן תהא לך מנוחתך.
וקבל נא את זה שלום אחרון,
שטוף ים של דמעות,
החונקות בגרון.
יהי זכרו ברוך.
חבריך בשטח מחקר חנ"ם
