מדען, חוקר, ממציא ומחנך דורות רבים של מהנדסי מכונות בטכניון
פרופ’ פופר הותיר את חותמו על תעשיית ההנדסה בארץ ובעולם ועל בטחון המדינה
וזכה לקבל שלושה פרסי בטחון ישראל כמו גם פרסים בינלאומיים רבים.
במשך שנים רבות הרצה בטכניון בפקולטה למכונות,
הוביל פיתוחים ברפא”ל
והקים חברה לייעוץ ופיתוח בתחומי ההנדסה.
הותיר אחריו את אשתו רוחמה פופר
ילדיו: חגית, אור, זיו ושרית
ונכדיו: רפאל, נמרוד, ישר, לירון, אלעד, שיר-מאי, ניצן, נועם, שחר, גיא, שי וליהיא.
ההלוויה תתקיים ביום ו’ ה- 28/12/12 בבית העלמין בזכרון יעקב.
3 תגובות
לרוחמה , זיו,אורלי,חגית ,שרית היקרים….תנחומי על מותו של בועז.רק אתמול נודע לי על כך…
מאד עצוב לשמוע שבועז לא איתנו.
דב וליאורה שטורך
אבא יקר שלי:
אין עוד כמוך בעולם. לא בזכות גאוניותך הרבה, שנינותך, היותך איש אשכולות אמיתי, ציוני פטריוט, מלח הארץ. לא בזכות הפרסים הרבים. לא בזכות היותך היחיד שזכה ב- 3 פרסי בטחון ישראל, ועוד אחד משותף. לא משום שהקמת ברפא“ל את היחידה האלקטרומכנית. לא בזכות כל ההמצאות והפטנטים שלך, ולא בזכות שהיית מרצה דגול בטכניון. בזכות היותך האבא שלי. זה שקם באמצע הלילה להסביר לי עוד נוסחה בפיסיקה או משוואה מתמטית, או כשלימדת אותי פסוקים מהתורה בע“פ, ללא ספר תנ“ך מולך מאחר שידעת את כל הספר בעל פה. כולל סימני הפיסוק. אז, בתקופה שעוד למדו פסוקים בעל פה. בזכות ט יולי השבת המשפחתיים, כשיחד טיפסנו שוב ושוב לפסגות ההרים, הר תבור, מגידו ואחרים, קטפנו פטריות, או חרובים, על פי העונה. כשכבשנו כל יום אוורסט חדש. כשנפגשנו מדי שבוע בבית קפה ושוחחנו על הכל. קצרה היריעה מהכיל .
ובחמישי שעבר, כשהתלבטתי אם עכשיו או אחר כך לנסוע למיטת חולייך, בגשם זלעפות, בדחף אינטואיטיבי, לא דחיתי, נסעתי. מתפללת שלא תקרה תאונה בדרך. בכביש נסעתי בתפילה, שעה ארוכה מנחשת את דרכי, לא ראו ממטר… הגעתי בשלום, שומר פתאים ה‘, או אולי שליחי מצווה אינם ניזוקים? כך או כך, רכנתי מעליך אבא, ואתה, הושטת את ידך וחיבקת אותי כה חזק ”אור“ קראת בשמי. עדיין זיהית. ואני בכיתי ובכיתי, והאחות שנכנסה לחדר אמרה : ”זה לא טוב“. וחיבקתי ונישקתי ואמרתי לך כמה אוהבת, ואיזה אבא טוב היית לי. והמשכתי לאחוז בידך, לנשק את מצחך. והתקשיתי להרפות. כבר קודם נפרדתי. ואמרת לי עד כמה אני דומה לך. כמוך. חזקה, נחושה. והפעם, משהו בחיבוק העז, בכל זאת, היה אחר. נפרדת ממני. מאותו יום כבר המורפיום השתיק אותך. עיניך הכחולות היפות, החכמות כל כך, בהו לא בהו, לשניות היה נדמה שאולי, אך לא. לא זיהית. איזה מזל אבא שהגעתי בלילה הסוער ההוא. ואתמול, שוב נישקתי ונישקתי ובכיתי, עד הרגעים האחרונים החזקתי את ידך הגרומה הבצקתית. משקלך אולי 30 ק“ג. החזרת נשמתך לבורא. הייה שלום אבא אהוב שלי, אתה בנשמתי תמיד. לנצח. אוהבת אותך.
אור שלך.
הצטערתי לשמוע על פטירתו של בועז בנו של דודי אריך ומשתתף בצער המשפחה. עוזי פופר, בנו של אריסטו פופר, אחיו של אריך.