פרופ' צביה ברזניץ ז"ל

4 תגובות

1. משפחת ברזניץ היקרה,
   הייתי תלמידה של צביה לפני יותר מ-30 שנה, במסגרת התכנית לתלמידים מצטיינים.
   הידע שרכשתי במהלך שנת הלימודים אצל צביה, ואישיותה מלווים אותי עד היום.
   אני מדברת עם צביה, שואלת אותה ותוהה – מה היתה עונה לי, כל כך מצטערת שלמדתי אצלה כל כך מעט.
   צביה הציעה לי להמשיך להיות תלמידה שלה, אבל אני פניתי לדרך אחרת.
   צביה תמשיך לחיות בזיכרוני שנים ארוכות ארוכות, וכל מה שנותר לי להגיד לכם ברגע זה הוא, כמה אני עצובה על לכתה

   בכנות ובידידות
   ספיר בק

   הגב

2. מאז ההלוויה אני בתחושה שאיבדתי משהו יקר. הקשר האישי שיצרה צביה עם כל אחד ואחת מהעמיתים, הדוקטורנטים והסטודנטים הוא מדהים ואין הרבה דוגמתו. רק אדם ערכי שחרט על דגלו ערכי אהבה ושוויון יכל להגיע למעמד כזה. אנשים במרכז חייבים לה חלק מהקריירה שלהם ואני אחד מהם. אישית אני כל כך גאה להגיד שזכיתי להיות חבר וקולגה שלה.

   זהו אובדן למשפחתה, למרכז, לעמיתים, לאקדמיה ולשדה החינוך.

   תנחומי לשלמה ולמשפחה . מי יתן ולא תדעו צער לזמן רחוק ככל האפשר

   הגב

3. גם אני הייתי תלמידה של צביה לפני כשלושה עשורים. הענווה והאנושיות מלווים אותי לאורך השנים. אישה יקרה רבת פעלים וידע . אכן אובדן גדול למשפחתה ולנו.

   הגב

4. *
   החדר ריק// ונקי //ושקט
   רק החלון בפינתו// קבוע//
   מאחוריו עץ//ותחתיו, שולחן//
   והוא ריק.
   ונקי,// ושקט,// ופמוט כסף// עליו ניצב
   חובק נר.
   נמס גופו// וצבעו חנוק// ומיתמר, וניחוחו
   אט
   מתפשט, ואותי // עוטף
   ״עורי צביה// עורי// התנערי מאפילים//
   שובי אל// חיק אוהביך
   על במותינו נפלנו. חלל.// ולא גיבורים״
   קרבתי אצל השולחן.// כבר כלה הנר.//
   רק שלולית בריצפת// הפמוט, ושובל הפתיל,
   אף הוא כבר-כבה,// והולך, ודועך.
   שוב, איננו בוער.
   ואני כעיוור// עומד// והזמן העוצר,// עובר ועובר// ועובר
   אינני יודע// אינני זוכר.
   מאיזה אין או אופל
   קול דקיק ועיקש
   נרעדה הזכוכית// והצמידה פני// אל אחורי העץ
   מסגרתו הקרה.
   ונשפה בי רוח// דקיק והדק
   נחוח עתיק// של קרוב או רחוק
   רסיסים של// אמת.
   ודבק בי הריח// הדק והיטב// וירד ועלה// וניער וטילטל וסיחרר
   ושוכב או עומד// עיוור אך רואה-
   בקצה הפינה// היא עמדה
   על זעיר בעץ,
   קלה וצלולה// וברורה,
   עיניה בת-אור,// קולה, כסף יהלום ופנינה
   ״משמים שערינו״
   לי אמרה
   ואני בה מביט.// ודגלה עלי אהבה.
   לזכרה של צביה, מורה ואישה כל כך
   אהובה
   (כל הזכויות שמורות לספיר בק
   על פי החוק)
   כבדה הנשימה.

   הגב