המשפחה אבלה.
המנוח היה פילוסוף, מתרגם ועורך.
המשפחה מודיעה כי במלאות שלושים לפטירת יקירם תתקיים עליה לקברו ביום ה' ה- 07.05.20, בשעה 14.00, בית עלמין ירקון, בניין שקד ב'.
המשפחה אבלה.
המנוח היה פילוסוף, מתרגם ועורך.
המשפחה מודיעה כי במלאות שלושים לפטירת יקירם תתקיים עליה לקברו ביום ה' ה- 07.05.20, בשעה 14.00, בית עלמין ירקון, בניין שקד ב'.
8 תגובות
תנחומי למשפחה ולאוהביו של איל היקר גם ללבי.
איל האדם, מהמשמעותיים והאהובים בחיי, שעזר לי להחשף אל עצמי, בתחילת שנות העשרים שלי.
העצב גדול, ענק!
התחלתי לעבוד בדסק הארץ כשהייתי סטודנטית, ואחד האנשים הראשונים שלמדתי להכיר בעיתון היה איל, שעבד במשמרות הלילה כסמכות הלשונית העליונה. אהבתי לעבוד אתו וללמוד ממנו. אדם צנוע ונעים הליכות, רחב אופקים ובעל נפש טובה ומבט רחום. חבל על דאבדין ולא משתכחין. תנחומיי.
גם אני אהבתי לעבוד עם איל הידען, טוב הלב והצנוע, ללמוד ממנו עברית ולהרחיב אופקים בעזרתו, כשהוא תמיד נכון ללמד, בחיוך ובנחת, בגובה העיניים וברצון כן לחלוק ידע. הצטערתי, לא אחת, על שצניעותו הייתה לו לרועץ. תנחומיי לאוהביו.
הצטערתי וכאב לי לשמוע על פטירתו של אייל לוין. אהבתי אותו מאוד. היינו חברים-אחים במשך ארבע שנים, בתקופת אוניברסיטת תל אביב. הוא היה אדם מיוחד במינו: חריף שכל, מרחיק ראות, ובעל מחשבה מקורית. צניעותו ומסיכת פני-התם שלו (שהיו נשק ׳קטלני׳) הצליחו לשבות ולמשוך אליו גם משכילים וגם אנאלפביתים – כולם חשו/הבחינו באישיותו המופלאה. היתה לו השפעה חזקה על הבאים עימו במגע. סגפנותו והסתפקותו במועט היתה עוכרת שלווה, הוא ידע ׳להתגנב׳ אל נפש הזולת באורח קסם ובדרך בלתי אמצעית, והמגעים האישיים עימו גרמו לייסורי מצפון אצל כל אחד ואחד, והיקשו על חזרה לסדר היום בלא חשבון נפש, ובכך השפעתו היתה מוסרית במשמעותה. תלמיד חכם ובקי גדול בפילוסופיה ובתורת קירקגור וכן אקזיסטנציאליסט מחמיר במובן הדתי. יהי זכרו ברוך.
אני בהלם. פגשתי אותו זמן קצר לפני כן. הכרנו באוניברסיטה, בחוג לפילוסופיה והיינו חברים קרובים. לאורך השנים נפגשנו מעט. וא היה אדם מיוחד במינו. כולו מאיר טוב ונדיבות. הטון הצנוע שלו היה מוגזם, בעיני. אי אפשר עד כדי כך. ופתאום אני קוראת בעיתון (תודה לרות אלמוג) שאין כבר אייל לוין בעולם ואני המומה.
הכרותנו היתה מוזרה משהו, שכן כפי הנראה הכרנו שנים רבות קודם מבלי להתוודע. הוא נהג לבקרני בבר הקטן בפלורנטין, לעתים בגפו ולעתים עם מישהי. היתה בו נחמדות טבעית, שהיה בה תום משובב. לאט לאט הבנו שבעצם הכרנו, קרוב לודאי בקפה טעמון בירושלים. לצד הוודקה הוא אהב לחטוף איזו מאזה, כראוי, וכך קשרנו שיחות קצרות. בכל פעם שכוסו התרוקנה, היה מוסיף בהומור אמרה מצחיקה: ׳כדי שתהיה לחלוחית׳. ביקוריו היו אמנם ספורים, ולא אחת במרווחי זמן גדולים, אבל תמיד שמחתי לפוגשו, והוא הפגין נחמדות שובת לב – כמעט תמימה.
כל אדם הוא מיוחד, אבל אייל שיכלל זאת למדרגת אמנות. גם מבלי להכירו ממש, הרגשתי חיבה בלתי מוסברת לאדם. הוא נתן לך לחוש שהכל בסדר, שאתה מוגן תחת חסותו. תחת חוש ההומור המלבב שלו.
אין ביכולתי להוסיף עוד, בשל היכרות קצרה מדי. אני כבר מתגעגע. והריני שולח את תנחומיי הכנים. דמותו תחסר לי, ולרבים.
בצער, לי דה ברושי.
אייל, ידידי היקר מזה חמישים שנה. הכרנו בתל אביב, בילויים, דיבורים, ויכוחים ימים ובעיקר לילות. עברתי לירושלים, דירת גג בפאתי שערי חסד. יום אחד, אייל מופיע עם זוג נורבגים. תוך זמן קצר נוצרו שני זוגות, אני עם הנורבגי ביורן, ואייל עם טורדיס. כך התחיל הסיפור עם נורבגיה, שאייל כבר הכיר קודם. אני הלוך וחזור אין ספור פעמים בין אוסלו ברגן וירושלים. אייל וביורן היו חברים הכי הכי בחסות בוב דילן שהם הכירו כל שיר שלו בעל פה. אחרי שבע שנים נגמר הקטע הנורבגי שלי והשתקעתי בפריז. כל שנה בהגיעי לתל אביב חיפשתי ועל פי רוב מצאתי את אייל.
אייל היה אמן השיחה שהקסים והמריץ את הסובבים אותו להמשיך להתפלסף ולצחוק עד השעות הקטנות של הלילה.
פעם אחרונה לפני שנתיים, בביקור האחרון שלי נפגשנו בפלורנטין עם חברתו הנורבגית האחרונה וחילקנו זכרונות משותפים. כל כך עצוב לא לפגוש יותר את אייל, אייל הפילוסוף, סוקרטיסט, הומוריסט האוהב להשיב על שאלה בשאלה, משורר השפה העברית, זכרונך עמי לעד.
ת