קבוצת גרנית הכרמל השקעות בע"מ, מנחם עינן, יו"ר, יוסי זינגר, מנכ"ל והחברים בקבוצה מנחמים את יעל סיקירסקי, הילדים והמשפחה על פטירת יקירם.
יצחק סולטן והחברים בחברת כלל פיננסים חיתום מנחמים את יעל, הילדים והמשפחה על מות יקירם.
קבוצת גרנית הכרמל השקעות בע"מ, מנחם עינן, יו"ר, יוסי זינגר, מנכ"ל והחברים בקבוצה מנחמים את יעל סיקירסקי, הילדים והמשפחה על פטירת יקירם.
יצחק סולטן והחברים בחברת כלל פיננסים חיתום מנחמים את יעל, הילדים והמשפחה על מות יקירם.
4 תגובות
אדם מדליק שאהב את החיים. איש אמיתי בלי בולשיט. תמיד היה כיף לשתות איתו קפה ,לשתות יין טוב וכמובן לאכול טוב.
לשמוע אותו מספר סיפורים אמיתיים על החיים , עם הישירות שלו, שתמיד היתה מעלה חיוך על פני, זה משהו שיחסר לי.
מה אקח ממנו?
"כשמשעמם לי בעבודה אני מחפש אקשן בחוץ. כשמשעמם לי בחוץ, אני מחפש אקשן בעבודה". בעשור האחרון התמסד לו מחפש האקשן, ונכנס חזק לנושא הטריאתלונים, כך שאם נגדיר התמסדות כשגרה, הרי הוא מצא נוסחא לא רעה לחיים שוברי שגרה.
מוזר שבדיוק בסופ"ש האחרון אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות לאתר אותו כי מזמן לא דיברנו.
אתנחם בידיעה שאריק ידע להנות מהחיים. יעידו על כך מספר עצום של בקבוקי יין שהחזיק..אני אתגעגע לבחור הזה.
לפני 8 שנים נרשמתי לקבוצת טריאתלון, רכבנו באזור לטרון, בסיום הרכיבה אני מוציא ציידנית מהרכב, מתיישב על ספסל, מוציא מהציידנית פילה מיניון ויין פטיט קסטל, מכבד את החברה מהקבוצה, אריק שלא הכרתי קודם ניגש ושאל אם אפשר להצטרף לכוסית יין, אמרתי כמובן והתחלנו לדבר, אריק אמר לי שסוף סוף מצא מישהו שיודע לשלב בין מאמץ והנאות, מאז התחברנו אחד לשני.
אריק היה אמיתי, ישיר, ידען, דייקן ברמ״ח אבריו, חובב עד כדי מקצוען ביינות עם אוסף של אלפי בקבוקים, עם העליות והירידות בשוק ההון תמיד אמר לי שהבקבוקים הם תשואה טובה להשקעה ולפעמים רק הם אלו שנשארים…
אריק אהב אוכל משובח, בשבילו להגיע למסעדות מישלן מדורגות היה כהגדרתו להגיע לגן עדן ולחזור וככה עשה, שיריין מקום למסעדה שנה מראש, טס לצרפת, לן במתחם המסעדה וסיפר כי גם השהות שם היא חלק מהארוחה ומגן העדן.
בתקופת מגוריו באנדרומדה ביפו, היינו מתאמנים הרבה ביחד, נפגשים השכם בבוקר, רצים לפי המטרות והאימון 12-36 ק״מ, מגיעים חזרה, טובלים בבריכה, ארוחת בוקר וכל אחד לעבודה, בשבתות רכיבות ולפעמים רכיבות וריצה, הדיוק בביצוע לפי התוכנית היו הסמל המסחרי של אריק, תמיד איתו גם האימונים היו משובחים ושונים.
אריק לא היה טיפוס קל, נהנתן כתבנו, אבל אמיתי, דעתן ולא מתפשר, לכן לקח לו זמן עד שמצא את יעל, האחת והיחידה, החברה והאשה המושלמת, יצאו, בילו, התחתנו והביאו לעולם תאומים, היום הם כבני 6, וילדה כבת שנה.
המחלה הארורה חזרה מבלי לשים לב ותו״כ הכנות לתחרות איש הברזל, 3.8 שחייה, 180 ק״מ אופניים, 42.2 ק״מ ריצה, אריק היה בשיא הכושר, התאמן וייחל לתוצאת חייו, ממש בשלבים האחרונים של האימונים הרגיש שאין לו כח לצאת לאימון, דבר שלא היה במשך החודשים ולו פעם אחת, אריק לא פספס אימון, הגוף התחיל לבגוד ואריק לא יודע למה, למוחורת הצליח לעשות אימון וביום אחריי כבר לא יכל לקום מהמיטה עד כדי שהזמין מד״א והתפנה בעצמו, בלי להטריח אף אחד, אריק היה טוטאלי בכל.
האבחנה הייתה נוראה, מחלה ארורה והקציבו לאריק 4 חודשים, בדר״כ הרופאים פסימיים, הפעם אף היו במקצת אופטימיים.
אריק מאוד יחסר לנו, אתמול הלכנו לנחם, ידעתי שאתפרק שם ויעל ניחמה אותי…, אמרה לי אתה לא יודע כמה אושר היה לאריק לפני שהכרתי אותו, מה הוא עשה, איך סחט את החיים, אמרתי לה, את לא יודעת כמה אושר היה לו מאז שהכיר אותך ומאז שהילדים נולדו.
פותח עכשיו יין משובח ושותה לזכרו!
אריק, דבריי נכתבים אליך ולא עליך. לא ידעתי עד כמה תהיה לי קשה הפרידה, ההבנה, שלא אראה אותך ולא אדבר אתך עוד, לא חלחלה לתודעתי. בכל יום שאני בא לביתך לשבעה אני אומר למשפחתי שאני הולך לאריק, הם מתקנים אותי, אומרים לי שאתה מת ושאני הולך לביתך – אבל לא כך אני מרגיש. קשה לי לדבר עליך בלשון עבר כי זה פשוט לא נתפס ואני לא מפסיק לחשוב עליך – ימים ולילות. עיינתי באלבומים שלך ושלי וראיתי כל-כך הרבה תמונות שלנו מכל מיני טיולים בארץ ובחו"ל. הדברים העלו אצלי חיוך וזיכרונות טובים מימים שכמעט לא חדלנו ליהנות ולצחוק, לחוות חוויות ולעשות שטויות. חלק מהדברים עשינו עם אחרים וחלקם היו חוויות פרטיות שלנו, דברים שרק אתה ואני חלקנו, דברים שאין לי עם מי להיזכר בהם כעת, שזר לא יבינם. תחושה שגם משהו בי הלך אתך, פרקים משמעותיים בספר חיי שאתה ואני כתבנו ביחד וכאילו דוהים להם הדפים והזיכרון נאבק ונאחז במילים כדי שלא ילכו, כדי שלא אשכח. אמרת לי בחודשים האחרונים, פעמים רבות, שהייתי חבר טוב לך אבל בתחושתי לא הייתי חבר מספיק טוב, יכולתי להיות הרבה יותר טוב. אני מצטער על הימים שבהם לא הייתי, על תקופות שהחיים לקחו אותנו למקומות שונים, על החוויות שלא חווינו ועל הדברים שלא נחווה עוד לעולם.
שנה עברה.. מי היה מאמין , יא eric
נזכרתי בשיחות שלנו על השוק ושבטח היית שמח לשמוע שאני מנהל קרן חמודה ושלפני שבועיים קניתי איזו מניה של אחד, דמרי, שהראת לי איך בשנת 99 רכש מניות של בנק הספנות ועשה שם קיל לא נורמלי. נזכרתי שגם אתה השתתפת בחגיגה ולמדתי ממך בלייב עקרונות של השקעה נכונה בלי להבין שזה מה שאני לומד..
אני בדיוק מבשל על האש הכי קטנה איזה רוטב אלי אוליו פצצתי וחושב על גבינה קשה משובחת מאוד שתצטרף אליו או אולי סתם איזו גבינת עיזים יקרה להחריד. מהסוגים האלו שלמדתי ממך לטעום ולהבין שהן עולם ומלואו. ולחשוב שפעם לא יכולתי בכלל להסתכל על הגבינות האלו..
לפני שבוע נתקעה לי צנצנת ריבה ונזכרתי בטריק שלימדת אותי: לוקחים את הצנצנת ודופקים בעדינות עם הקצה של המכסה על הרצפה. אחר כך זה נפתח בקלות. ברור שזה עבד..
תשמח לדעת שלפני כשבועיים -שלושה ירדתי על אייס ויין בבקבוק ננסי (בכל זאת זה יקר להחריד..) , מתוק ומשובח כמו ש-יין קינוח ברמה אמור להיות, והרמתי כוס לחיים לכבודך, כי כך היית רוצה שנזכור אותך.
אני חייב לציין שאני נזכר בכל הקטעים הללו ומין עצב שכזה שורה עלי כי ככה זה אצלנו כנראה. אנחנו נשארים עם הזכרונות ובעצם אנחנו מרחמים על עצמנו, על הפספוס של רגעים שלא יחזרו עוד.
אבל זה קצת מפספס את העיקר, אז חשבתי לי, שתוך כדי בישול ארים איזה כוס קטנה…כבר לא נשאר לי אייס ויין, אבל יש איזה יין קינוח קטנטן שקורא לי ונשארה ממנו איזו לגימה. אז סאלוט, יא Eric. תשמח לדעת שלמדתי ממך דבר או שניים.