אבלים: בנו וכלתו: נחום ורותי בלבן, בנו וכלתו: בן עמי ונגה בלבן, נכדיו: שלומי ובני ביתו, מיכל, מיה ונמרוד.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 12.04.12, בשעה 11.15, בבית העלמין האזרחי קרית שאול. נפגשים בכניסה.
יושבים שבעה ברחוב אהרונסון 6, קרית אונו.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, המנהל הכללי והעובדים במשרד מבקר המדינה מנחמים את נחום בלבן והמשפחה על פטירת אביו.
19 תגובות
I have sent this today to my wife, and to my children and their spouses. Dvora suggested that I post it here. I hope it goes through.
Gam ani avel!
In Memoriam — The Best Teacher I Ever Had
Asher Balaban passed away yesterday. He was my math teacher and me'cha'nech ("educator" — a teacher in charge of a class) at high school in 1963 and 1964, when I was 17 – 18 years old. I was his best math student and he gave me the highest score — 10 — at the end, which added to the matriculation ("final") examination score, so the final score was the average of the two. I greatly disappointed him when in my exam I got only 8, since I solved perfectly and easily four out of five problems; in the fifth, I missed a division by 2 at one point, and it ruined the result. I was under tremendous pressure to find my error and it wasted too much of the limited time I had to finish the exam. Eventually I gave up! I got 9 as final score. Balaban was very upset.
Balaban knew my family and my special circumstances as an orphan of war (later on, in 1973, he joined the club of "mish'pa'chot sha'cu'lot" in Israel when he lost a son in the Yom Kippur War). He was a father, a friend, a mentor — the only teacher who treated savta Shula with grace and compassion. And he was always full of encouraging words about my performance at school, and my emerging skills in math and science, and as a human being.
Balaban is the reason why I am able nowadays to publish my research work on electrolytes, which is full of math, but at the level of high school (although still somewhat more sophisticated). Whenever I go through my math before sending a manuscript for publication and during the galley proof process, I think of Balaban!
Some say Balaban was the best math teacher in Israel ever. I say perhaps he was the best teacher in Israel ever, period — forget the math!
I met with Balaban again after so many years, and for the last time, in 2004, thanks to Dvora who insisted that I come with her to see him. He remembered me. I asked him how many years he spent as teacher, how many classes and how many students he had. He told me that he taught 5,000 students!! I asked him how come he remembers me. He said he used to go always over the many pictures he had and memorize years of classes and the students in those classes. I nevertheless felt that OUR class — Mach'zor 64 of Tichon Tet — was by far the best he ever had.
Please, watch the 10:20 minute movie made by his son. In the "mach'zor picture" at the 4:02 min. point, you can see my class. I am second from right in the bottom line of five pictures. Dvora is first from left. Sachar ("Schwartzi"), our beloved friend who died a week ago, is above Dvora. At the 4:50 min. point, you see my high school class again. I am first from right on the second row (standing). Yes, I had lots of hair on my head ("too much") when I was seventeen.
Now that Balaban is gone — I miss him more. In his passing away I have definitely lost a part of me, an INTEGRAL part of my life.
Aba (Danny Fraenkel)
[Dvora — You may transfer this "eulogy" to Balaban's family if you so wish and if you find it appropriate.]
הצטערתי מאד על פטירתו של מורי הדגול למתימטיקה.
בזכותו קיבלתי ציון 10 (מצויין) בבחינת הבגרות במתימטיקה.
כן יירבו מורים כמוהו.
שלא תדעו עוד צער
מאיר שטריקמן
תלמידת מחזור ב' של תיכון עירוני ט'. בלבן הפך עוד בחייו למושג ריאלי-הומני שלא ישכח מלב ותודעת מכירי-מוקיריו.
שמעתי עליו לראשונה מפי אבי משה אוריון ז"ל, שהכיר אותו עוד מחו"ל ולמד יחד איתו מתמטיקה באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים.
אדם ששילב ערכים הומניים, אהבת אנוש עם ידע ואהבה למקצוע אותו למד ויכולת נדירה להעביר את אהבתו וידיעותיו.
זכור לי שהיה אומר לגבי פתרון בעיות במתמטיקה- "מלכת המדעים": "הרי זה כל כך פשוט שזה ממש נוזל מהשרוול"…
זכינו שאדם בעל שיעור קומה כמוהו יתווה לנו בבטחה את הדרך לעתיד.
נחצ'ה, בן עמי ובני ביתכם,
זכיתי להיות אחד מאלפי תלמידיו של אשר בלבן ז"ל. הוא היה מורה מופלא שהחדיר בי, כבאלפי תלמידיו האחרים את האהבה למתימטיקה המלווה אותי ורבים אחרים עד עצם היום הזה. לי הוא היה דמות מופת, אב רוחני. זוכר אני היטב את חוכמתו, חיוכו, האירוניה הדקה בה ליווה את שיעוריו, כושר ההסבר המופלא שלו. הוא לא רק לימד אותנו, אלא עזר למורים אחרים להצית את לפיד האהבה למדעי הטבע. זכור לי שסיפר איך כתב למורתנו לפיסיקה, ז'ז'מר, את השעורים בעברית באותיות לטיניות עם הגיעה לתיכון ט'. האהבה למתימטיקה הביאה אותי ללמוד מתימטיקה-פיסיקה באוניברסיטה העברית. עבדתי אח"כ 35 שנה במרכז למחקר גרעיני בנחל שורק כפיסיקאי וכיום אני פרופסור מן המניין בפקולטה להנדסת חומרים בטכניון. ידוע לי על רבים מתלמידיו שעשו חיל במדעי הטבע והפכו להיות פרופסורים באוניברסיטאות מובילות ובהם: אורי צ'סנובסקי מאוניברסיטת תל אביב, מוטי קרפל מהטכניון, עוזי לנדמן מג'ורג'יה טק (חתן פרס פיינמן לננוטכנולוגיה) ורבים אחרים.
שמחתי להשתתף בכנס הבוגרים (נעצבתי כשלא יכול היה להגיע בגלל השבץ בו לקה) ולשאת דברים בשם מחזורי. ביחד עם חברי לספסל הלימודים, ד"ר אלי יסני הנמצא כיום בניו-זילנד ובסין נהגתי לבקרו מדי פעם ולשוחח עימו טלפונית ואף הבאתי לו חומר מודפס על תלמידיו. הפליאו אותי מחברותיו המסודרות בהן רשם את שמות אלפי תלמידיו.
אביכם הלך לעולמו אבל הוא נשאר חלק בלתי נפרד מכל אחד מאיתנו, אלפי תלמידיו, שבהם הצית את אש הסקרנות, האהבה ללימוד בכלל וללימוד המתימטיקה ומדעי הטבע בפרט.
איתכם באבלכם
ישעיהו ליפשיץ 050-9092381
שמעתי בצער על פטירתו של מורי למתמטיקה בתיכון ט' , אשר בלבן.
הוא לא היה רק המורה למתמטיקה הטוב ביותר בעולם, הוא היה בעיני המורה לדוגמא, יחיד ומיוחד. מורה שכישורי ההוראה שכנו בתוכו באופן הטבעי ביותר. בן-אדם מלא קסם וחיוך תמידי נסוך על פניו, וכולו אהבה לתלמידיו, שעשה הכול לחבב עליהם את המתמטיקה, והוביל כל אחד מהם לאהוב את המקצוע ולהצליח בו (או לפחות לא לחשוש ממנו).
לא היה מורה כמוהו, עבור כולנו הוא היה דמות יוצאת דופן, שיזכר באהבה גדולה. ניחומים למשפחתו.
מאיריס
לפני שנים אחדות ביקרתי את בלבן בביתו שבשכון הצנחנים -ר"ג .. ניהלנו שיחה מעניינת על התקופה בה למדתי אצלו – בסוף שנות החמישים – וכן שוחחנו על משפחותינו ועל מה שעבר עלינו ב-50+ השנים האחרונות… לפתע ניגש לארון והוציא פנקס שחור קטן ובו רשומים שמות חלק מתלמידיו בצירוף ציוניהם בבחינות.
הציונים נרשמו באדום צפוף וקטן …לצערינו -לא נמצאו הציונים מהתקופה ההיא…ובאמת – מי שומר זאת מעבר לשנים אחדות בלבד ?
את האהבה ואת ההבנה המתמטית נטע בי אשר בלבן בתקופה ההיא.. אז נזרע הזרע הראשון… ואמנם ,עם סיום שרותי הצבאי למדתי מתמטיקה בתל-אביב ואח"כ בטכניון כאשר בכל אותה תקופה עסקתי בהקניית המקצוע המעניין הזה לסטודנטים רבים – כאשר דרכו ורוחו של בלבן "מרחפת מעל פני המים"… הדרך בה היקנה את הידע ואת ההגיון שבו היו נר לרגלי במשך עשרות השנים בהן לימדתי אחרים.
בלבן "הרשה לעצמו" להיות גם מטיף ומחנך בכל כיתה בה לימד . "יהיה אסון" -נהג לאמר לעצלים שלא התיחסו ברצינות הראויה למתמטיקה . ואמנם , קשה היה "להתחמק" ממנו , היה איכפת לו מכל תלמיד וללא ליאות הרביץ תורה בתחושת שליחות אמיתית.
על כך נאמר "מורה טוב – מורה לחיים" . יהי זכרו ברוך.
שלמה ענבר
[img]https://avelim.co.il/wp-content/uploads/2012/04/BalabanYasni_19Oct2005.JPG[/img]
אלי יסני המתגורר היום בסין ובניו-זילנד היה מתלמידיו של אשר בלבן בעירוני ט' במחזור 1965. אלי העריץ את בלבן וביקר את אותו בביתו ברמת גן מספר פעמים (היה עושה זאת בכל פעם שהיה מבקר בארץ) והיה נוהג לשוחח עימו אפילו מסין. הוא ביקשני לשלוח למשפחה תמונות שלו ושל בלבן שצולמו בשנת 2005.
[img]https://avelim.co.il/wp-content/uploads/2012/04/BalabanYasniYasnisWife_19Oct2005.JPG[/img]
בצער רב קיבלתי את הידיעה על פטירתו של מורי מר אשר בלבן.
היתה לי הזכות להיות תלמידתו של מר בלבן בשנים 85-86 (יא-יב) וכן לעבור אצלו את הסטאג' בסיום תעודת ההוראה במתמטיקה.
התאהבתי במתמטיקה ובהוראה ,בזכות אהבתו של מר בלבן למקצוע ובזכות ההתלהבות שלו למראה פתרון "יפה" כדבריו לתרגיל זה או אחר.אז בכיתה יא, הצית בי את הרצון וההתלהבות ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה ולהמשיך ללימודי ההוראה.
כששמע מר בלבן כי נרשמתי ללימודי המתמטיקה באוניברסיטת ת"א, שמח מאד. כאשר אמרתי לו כי ברצוני להמשיך בתעודת הוראה אמר לי:"ככה תשפיעי על דור ההמשך ותראי להם כמה יפה המתמטיקה".
אני מוצאת את עצמי כיום, מלמדת מתמטיקה בתיכון "ברוח" הדרך בה למדתי ממר בלבן תוך כדי שימוש ב"טריקים" ובביטויים בהם נהג מר בלבן להשתמש. לדוגמה: כשביטוי מתמטי הצטמצם נהג לומר:"מיץ מיץ ומכאן נובע….".
בזמן השיעורים שררה דממה, אך בדרך מתוחכמת ידע מר בלבן לגרום לכולנו לחייך, לספר בדיחה שבזכותה נזכור עוד דרך מתמטית "יפה".
מר בלבן ואשתו ז"ל כיבדו את בעלי ואותי כאשר הגיעו לחתונתנו בשנת 1993. התרגשתי מאד לראותם – זה היה מר בלבן !! הומני מאד , אנושי ואוהב אדם.
מורה לחיים!!!!
זכרו יהיה איתי לעד!
יהי זכרו ברוך!
תנחומי הכנים למשפחתו.
שלומית ברק-סוראני
בסוף כיתה י' היה עלינו לבחור במגמה אליה נצטרף. בלבן (כך קראנו לו, בלי שם פרטי) לקח אותי לשיחה, שאותה לא אשכח, ושכנע אותי ללכת בכיוון הריאלי. זה לא היה מובן מאליו, לא הייתי בין המצטיינים המובהקים. הוא עודד והמריץ אותי אז, ובשנתיים שלאחר מכן. ובמבט לאחור, אני מודה לו כל כך . הוא העשיר את עולמי בחשיבה, אהבה והערכה למדעים המדויקים ולמדע בכלל. מתנה לחיים.
אזכור את קפדנותו ואת רוחו הטובה, דרישות גבוהות והגינות ללא דופי.
יהי זכרו ברוך
מיה ולך (אמיתי)
מחזור ב'
עירוני ט'
למדתי בתיכון עירוני ט' בשנות ה-70 ואני זוכר עד היום לטובה את אשר בלבן מורינו למתימטיקה ומחנכינו אשר החדיר בנו את האהבה למקצוע. הצטערתי מאד לשמע על פטירתו. תנחומי הכנים למשפחתו.
יהי זכרו ברוך!
שלמה גרדמן
קבלתי באיחור ובצער רב את הידיעה על פטירתו של אשר בלבן ז"ל.היה לי הכבוד להיות תלמידו בשנות החמישים . אשר בלבן נטע בי את אהבת המתמטיקה והוא זה שהניח את היסוד בביה"ס התיכון ללימודי המתמטיקה שלי באוניברסיטה. הוא היה לי דמות מופת,ללכת בעקבותיו כמורה למתמטיקה ובזאת אני חב לו את התפתחותי המקצועית.הוקרתי לו כאדם וכמורה דגול וכך אמשיך ואנצור את זכרונו.
תנחומים לבני משפחתו. יהי זכרו ברוך!
בלבן היה מורי משך 4 שנים – במחזור ב' בתיכון עירוני ט'. בביה"ס הצעיר, שהיה אז בראשית צמיחתו,היה בלבן דמות מאד משמעותית בהוויה הבית- ספרית שהתפתחה.
עינים צוחקות,משדרות חום ואמפטיה, ובהן ברק של חיוניות, ריש מתגלגלת,והרבה כריזמה וקסם אישי אפיינו את בלבן כפי שהוא זכור לי לאורך השנים, וזאת בצד היותו "מורה בחסד". כבעל כישורים פדגוגיים נדירים ידע בלבן להתייחס לכל תלמיד באופן אישי ולתת לו את ההרגשה שהוא חשוב לו – מה שהגביר, מן הסתם, את המוטיבציה להשקיע בלימוד המתימטיקה ולהשתדל להצליח.
מאז סיום התיכון ועד לכנס היובל לא ראיתיו,וכשניפגשנו בכנס אמר לי:.."ודאי שאני זוכר אותך.את ישבת בטור האמצעי בספסל השני.."
כאשר התלבטתי קשות בסוף כתה י' אם ללכת למגמה ריאלית או הומנית – לבחור בין שתי אהבות – הכריע את הכף השיקול שהעלה בפני בלבן : "בריאלית תקבלי בסיס שקשה להשלים בדרך אחרת, והוא יהיה לך לתועלת בכל כוון בו תבחרי בהמשך".
ואכן, כך היה. על אף שלא המשכתי בכוון הריאלי, התשתית שקיבלתי מהווה חלק מדרכי חשיבתי לאורך השנים, וכשהגיעו בני לצומת זו בלימודים,דאגתי להעביר גם להם תובנה זו -מורשתו של בלבן.
אשרי האנשים הזוכים לגדל תלמידים הרבה ולהטביע בהם את חותמם!
ת.נ.צ.ב.ה
חדוה ארליך (איזנברג)
דוד, בעלי ואנוכי בוגרים גאים של תיכון עירוני ט', מחזור ג'.
תקופת בית הספר התיכון זכורה לנו מאד לטובה ו"לקחנו" ממנה הרבה חברים לחיים.
לא נזקקנו לפרספקטיבה של שנים כדי לדעת להעריך את בית הספר בניהולו הקפדני של המנהל המיתולוגי פיסקופ ובוודאי לא כדי להעריך ולהעריץ מספר לא מבוטל של מורים שזכינו להיות תלמידיהם. ומעל כולם זהר בכריזמה המקצועית והאנושית יוצאת הדופן שלו המורה האהוב בלבן. אהוב על כולנו – על אלה עם ה"ראש המתמטי" המובהקים ובאותה מידה על אלה שהמספרים לא באו להם בקלות. המורה בלבן היה מזיגה נדירה של טוב לב, רכות, אהבת הבריות, אהבת התלמידים ובה בעת חוסר פשרות עם רמת המצויינות וההישגיות ששאף אליה בעבור כולנו במקצוע אותו לימד, שמן המפורסמות היא שאיננו מקצוע שבו אפשר "לחפף".
זכורה לנו היטב ואנחנו מרבים לספר עליה לאורך כל השנים הרבות מאז בגרנו מהתיכון, מידת הקולגיאליות שגילה כלפי מורה מיתולוגית נוספת – המורה לפיסיקה – הגב' ג'ג'מר, עולה חדשה, מורה נפלאה אך נטולת שפה משותפת תרתי משמע עם התלמידים. שיטות ההוראה שלה היו גאוניות והישגי תלמידיה בהתאם אבל אילמלא עזרתו של בלבן בתיווך בינה לבין התלמידים פני הדברים לא כך היו. האיש המופלא בלבן נוהג היה לתרגם למורה את השאלות והקשיים שהתגלעו במהלך השיעורים, היא היתה נדרשת אליהם והוא היה כותב לה את התשובות באותיות לועזיות כדי שתוכל להקריאן פונטית לתלמידים במהלך השיעור הבא וחוזר חלילה.
היתה זו אמנם רוח התקופה והאווירה הלימודית והחברתית ששררה אז אבל גם על רקע זה הוא בלט בשיעור קומתו וכך אנחנו זוכרים אותו כל השנים באהבה רבה.
היינו נוכחים בכנס המחזורים בר"ג שאליו לא הגיע, לצערנו, והתנחמנו מאד, שהאיש המופלא הזה זכה בחייו להכרה ולהוקרה ולשמיעת התחושות החמות, האהבה וההערכה שכולנו חשנו כלפיו. בנוגע אליו הקונצנזוס היה מלא.
חבל על דאבדין ואין משתכחין.
זכרו לברכה.
ויקי ודוד שלכט
הייתי תלמיד של אשר בלבן בסוף שנות השבעים. אני זוכר התקופה הקצרה בה הוא ניהל את בית הספר.
בעיקר הוא זכור לי כמורה דגול למתמטיקה. בתור תלמיד מגמה הומאנית, שנאתי את המקצוע הזה, ובזכותו הגעתי לציון גבוה ואפילו התחלתי לחבב את המקצוע.
הוא היה איש חכם, אנושי, מקסים, עם חוש הומור- אחד מהמורים של הדור הישן שלא נראה לי שנשארו עוד הרבה כאלה.
משתתף בצער המשפחה
ערן לב
זכיתי ללמוד אצל בלבן בשנים 74 – 75, והוא היה הטוב במורי בכל קנה מידה. השפעתו עלי ועל מי שאני עצומה וניכרה בי בכל הקריירה שלי. אספר שני סיפורים קצרים שממצים את האיש המופלא שהיה ואישיותו. במהלך מלחמת יום כיפור, ואני בכיתה י', סיפרה לנו המחנכת שלנו שערב קודם היא הייתה אצל אשר בלבן לניחום אבלים על נפילת בנו. לא היכרתי אותו עדיין, אבל לא אשכח את דבריה לכיתה: "באנו מספר מורים לנחם אותו, והוא זה שניחם וחיזק אותנו". כעבר שנתיים, ואני בכתה יב' 4 הריאלית (כמובן). בלבן היה מחנך שלנו, ובשיעור מחנך (מה שנקרא שיעור חברה נדמה לי), הוא סיפר שהמורה לספרות שלנו קוננה בפניו שאנחנו מפריעים ולא לומדים. "מטומטמים שכמותכם" הוא אמר בספיקת הכפיים שכה אפיינה אותו. "הרי מתימטיקה ופיזיקה כולכם תלמדו עוד הרבה שנים. אם לא תלמדו ספרות והומניסטיקה עכשיו – מתי תלמדו?". הוא היה אדם דגול באמת, מקרין אישיות ואנושיות. זכות גדולה היתה ללמוד אצלו.
יהי זכרו ברוך
רוני זהבי 0544994073
אשר בלבן לא היה המורה שלי.
אשר היה החבר האהוב של אמא שלי. הכי קרוב לאח שנשאר לה אחרי שהנאצים רצחו את אחיה.
אני זוכרת את אשר מהיום שבו אני זוכרת את עצמי. הוא תמיד היה שם.
בנוף העגמומי של האנשים העצובים שמילאו את הבית שלנו, אנשים פצועים ומדממים שמבכים את האבדנים שלהם הוא בלט תמיד בעיניים הנוצצות שלו ובחיוך הרחב ומלא האור שלו ובאופטימיות והשמחה שהיו ממלאים את החדר כשהוא היה נכנס לתוכו.
כשאשר נפטר לא יכולתי להספיד אותו.
בהלוויה שלו ישבתי כשידי האחת מחזיקה את כתפיה השבריריות של אמא שלי שרעדו וידי השניה מונחת בחוסר אונים בחיקי. רציתי לדבר ולא יכולתי. רציתי לומר תודה על התפקיד החשוב שהיה לו בחיים שלי ושל האחות שלי שכבר איננה ושל הורי. של כולנו.
אשר היה הצבר שלי. הוא, בסנדלים שלו עם הגרבים ובחולצות המכופתרות, תמיד היה עבורי שייך לעולם צעיר, דינמי ומלא חיות ותקווה. הוא היה יפי הבלורית והתואר. הוא היה ישראל ולא הגלות. נו, מי עוד יכול לגור בשיכון הצנחנים אם לא צברים?
לידו היה מותר ולגיטימי להיות שמח.
אני זוכרת את אשר מרים אותי גבוה מול החלון שבחדר הילדות שלי ושר בקול ושנינו מביטים בירח שמציץ בסקרנות. אני זוכרת את אשר מחייך. אני זוכרת את אשר קורא לי מיידלה.
אני זוכרת את עצמי מתבוננת במראה שבתוך העיניים של אשר שמלמד אותי לראות את האישון הקטן שנמצא שם ושומעת את האישון לוחש לי שאני אוכל כל מה שאני ארצה.
לימים כשגדלתי והגעתי לתיכון שבו גם אשר וגם אמא שלי לימדו גיליתי לתדהמתי שלא רק אני המיידלה של אשר ושיש עוד המון המון ילדות שחושבות שהן האחת והמיוחדת בעולמו. ושגם להן הוא משאיל את עצמו כמקור של כח ותקווה.
לימים ראיתי את האופטימיות הזוהרת בעיניו של אשר נשברת ואת האור כבה. זה היה כששלמה שלו נפל בקרב. התחושה היתה של ליקוי מאורות ונראה היה שהשמש לא תשוב לזרוח עוד.
ובכל זאת אשר מצא יכולת להמשיך ולהעניק אהבה וכח למי שסביבו.
הוא חזר למעגל החיים אבל האור שבעינים לא חזר לזהור באותה עוצמה.
כאילו דמעה קבועה נשארה בעינים מאז ששלמה איננו. יחד עם הדמעה על שלמה הגיחו הדמעות על כל אהובי נפשו שאבד שם בתופת הארורה באירופה. כל אהובי נפשו שכל חייו הקפיד לשמר את זכרם ולייצר להם מקום בתוך החיים החדשים שבנה.
אני שומעת וקוראת מה שאומרים וכותבים אנשים שהכירו את אשר רק אחרי שאבד את בנו הבכור ומבינה שגם אחרי שחלק מהאור הועם עדיין היה שם המון אור.
אבדנו של אשר בהחלט לוקח משהו מהאור שהיה בעולם.
אני לא יכולה להשלים עם זה שהוא איננו, אומרת אמא שלי.
לקח לי זמן לכתוב. קשה היה לי למצוא מילים לבטא את העצב שממלא את ליבי.
חיכיתי שהמילים יבואו
הן בוששו.
ולכן כשבסופו של דבר הבנתי שלא אצליח כנראה לתאר את העצב שלי החלטתי בכל זאת לכתוב כדי לומר תודה.
תודה לך אשר אהוב שהיית שם ככוכב מאיר עבור כולנו. עמוד האש שלפני המחנה.
המורה האהוב והנערץ בלבן היה מומחה יחיד במינו בהובלת תלמידים אל חכמתם שלהם.
בשנת 1961 בהיותי בכיתה ט 5 ,הגעתי למסקנה שאני סתום בלום במתמתיקה ולא יעזור לי דבר.לא הועילו מחנכי המקסים טבק ומורתנו המצחיקה אבקביץ,עליהם השלום.
המתמתיקה סירבה נמרצות לחדור לראשי והסבה לי אך צער, אנחה ועוגמת נפש.
והנה בכיתה י״א 1 (ספרותית) הופיע לפתע מורה מופלא למתמתיקה,איש חייכן,גדוש בחוש הומור, מקסים ונעים בכל הליכותיו, והחל להסביר מתמתיקה באופן כה בהיר פשוט וחכם עד כי לא הצלחתי להבין כיצד התקשיתי אי פעם בהבנת המתמתיקה והגיאומטריה.
יכולתו של המורה בלבן לפשט את הדברים היתה כה מופלאה עד כי תוך זמן קצר ביותר החלה כל הכיתה כמעט לקצור ציונים טובים במבחנים ולגלות התלהבות ענין והנאה בשיעורי מתמתיקה.
ולבסוף הצליחה כל הכיתה באופן מרשים ומדהים בבחינת הבגרות שבסוף כיתה י״א.
ואני, הסתום בלום במתמתיקה קיבלתי. 10. במתמתיקה. לא יאומן כי יסופר.
שנים רבות לאחר שנפל בזכותי להימנות על תלמידיו של המורה המופלא בלבן הצלחתי להבין ולפתור כל בעיה וחידה הדורשים הגיון מתמתי, בזכותו בלבד.
במשך מספר ימים ״ יצא לי ״ לפקד על בנו בבסיס נחל 902 וניסיתי להעביר באמצעותו את הערצתי הוקרתי ואהבתי לאביו, שנוצרה בשנת לימודים אחת, שבה הוביל מורה קסום אחד בדרכים ייחודיות משלו,כיתה ספרותית, מבועתת ממתמתיקה,להבנה ,הצלחה ואהבה של המקצוע,ויהי הדבר לפליאה בעיני עד עצם היום הזה.
לעולם ינצרו תלמידיו של המורה בלבן את זכרו בליבם.
יהי זכרו ברוך ואהוב כשם שהיתה נוכחותו היחידה והמיוחדה.
חלפו ארבע שנים והמילים החמות שנאמרו עליו אז ובהמשך משקפות רק אפס קצה על ההערכה של תלמידיו אליוושל ההשפעה שהייתה לאישיותו והידע שלו עליהם. ת.נ.צ.ב