מרדכי (מוטי) בן חורין ז"ל

12 תגובות

1. לאביבה ולילדים, נדהמנו מפטירתו של מוטי, נראה היה שהאיש הצעיר הזה יחיה לנצח.
   אבלים אתכם על מותו, איש יקר, כולו אנושיות, נתינה וכשרון אין סופי. זכינו גם אנו להנות מיצירתו. לעד יהיה אתנו.

   הגב

2. לאביבה וכל בני המשפחה, צר לי ולכל משפחתי לשמוע על פטירתו של מוטי. עם כל היצירות של מוטי אנחנו רואים את הפלאזה בירושלים כמוביל. אני עדיין רואה את ההתלהבות שלו בהסבר התיכנון. גם מתוך אהבתו לקונספט, לירושלים ולאבא שלי, משה ז״ל. ידידות שלהם היה משהו מדליק. שניהם חסרים לנו. אני מקווה שנשמותם נפגשים ומתחברים לשם פיטוח יצירתי בעולם! מן השמים תנחמו.
   בברכה
   עירא גרין

   הגב

3. לאביבה וכל בני המשפחה, שולח את תנחומי על מותו של מוטי. מוטי מלווה אותי מאז ילדותי, כקרוב משפחה במפגשים משפחתיים, וכאדריכל וקולגה של אבי אורי ז"ל, ובמיוחד כאדם ססגוני מעניין ויצירתי. נהנה להיזכר באינספור חוויות וסיפורים כמו כיצד הניח את פס ההרעדה הראשון בארץ ליד ביתכם וכמעט חיסל את יחסינו הדיפלומטיים עם אחת ממדינות אפריקה. משתתף בצערכם –
   פיליפ גרינבאום (הבן של אורי ונכד לציפורה ואליהו)

   הגב

4. * * *
   באבל על מותו של בן פתח-תקווה
   מרדכי (מוטי) בן-חורין
   בן משה בן-חורין (גינזבורג) ולאה לבית ראבּ
   בת משה-שמואל ראב בן עזר
   בן אליעזר ראב
   בן שלמה ראב
   כולם בארץ-ישראל
   מוטי היה אחד מגדולי האדריכלים של ישראל
   וזכה לחגוג את יום הולדתו ה-90
   1920-2020
   בן חורין נפטר מהתקף-לב בביתו בסביון. הוא הותיר אחריו את אשתו, אביבה, ארבעה ילדים, ונכדים. הלווייתו נערכה אתמול ב-16:00 בבית העלמין בסביון.
   תנחומינו לאביבה רעייתו ולכל בני המשפחה
   דומה כי עם מותו הסתיימה תקופה
   אבל הבניינים שתיכנן ישמרו את זיכרו לדורות
   אהוד בן עזר
   יפורסם הלילה ב"חדשות בן עזר"

   הגב

5. לאביבה ולכל המשפחה. נדהמנו לשמוע על מותו של מוטי, היקר באדם.אדם מעניין חברותי ותוסס שידו בכל.
   אהבנו אותו ואתכם מאז הפגישה שלנו בחופשה בסיני, אשר לא תישכח לעולם.
   תנחומינו הכנים, אוהבים אתכם
   שוש נסים והילדים.
   תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים

   הגב

6. מצטוער ומצר לשמוע על מותו של האיש (מענטש) שהיה האחרון (שאני מכיר) שהכיר את הסבא רבא שלי שמואל יוסף גינזבורג שהיה דוד של לאה אימו (האח של מרים אלטע אימה של לאה) וגם בן משפחה מצד מנחם אביו של מוטי (שאת טיב הקשר לא הספקנו להבין).
   תנחומים למשפחה

   הגב

7. מצטער ומצר לשמוע על מותו של האיש (מענטש) שהיה האחרון (שאני מכיר) שהכיר את הסבא רבא שלי שמואל יוסף גינזבורג שהיה דוד של לאה אימו (האח של מרים אלטע אימה של לאה) וגם בן משפחה מצד מנחם אביו של מוטי (שאת טיב הקשר לא הספקנו להבין).
   תנחומים למשפחה

   הגב

8. לאביבה ,לילדים, לנכדים ולכל המשפחה העניפה,
   בצער רב קיבלנו את הידיעה על מותו של מוטי ז"ל, איש רב פעלים ,איש מופת ואיש מקצוע בתחומו. אבדה גדולה למשפחה לחברים למקצוע ולכל מי שהכירו. גם בסוף השבוע האחרון עוד קיבלתי ממנו וואטסאפ שמחווה דעתו על חוסר בניית מעלית לנכים בבניין חדש ( ודעה היתה לו בכל נושא) וחותם, מוטי בן חורין-סתם, רק אדם.
   תנחומים לכל המשפחה ויהי זכרו ברוך,אמן.
   צפי וחיים ברק, ההורים של אדריכלית אורית דקל ז"ל,עובדת מסורה שלו. סביון.

   הגב

9. לאביבה ומשפחת בן-חורין היקרים,
   נדהמנו למקרא מותו של מוטי.
   זכרו יישאר עמנו לעד.
   בידידות כנה, שלכם ואתכם,
   רותי ואלי.

   הגב

10. אביבה והילדים היקרים,
    נדהמנו והתעצבנו לשמוע על לכתו של מוטי.
    משפחותינו קשורות זו בזו שנים רבות – כילדים יצאנו לחופשות משותפות, מוטי תכנן את בית הורי, ובאופן כנראה לא מקרי לפני כחודשיים התקשרתי אליו, וביקשתי שיבוא לבקר את הורי המתבגרים בפתח תקוה. מוטי הגיע, כולו מלא מרץ, צלול וחד, ודיבר במשך שעתיים ארוכות על עשייתו המקצועית, על אהבתו אלייך, אביבה, ומילא את החדר בחיוניותו האינסופית, במקוריות מחשבתו ובעליצותו.
    אני כאדריכלית חבה לו את חיי המקצועיים. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אך כשהתלבטתי בין לימודי משפטים (כמיטב מסורת משפחתנו ורצון אבי) ללימודי אדריכלות, ביליתי שבוע בשרטוט בפבליון המקסים בחצר ביתכם, משרדו, צמודה למוטי וכמובן ההחלטה היתה קלה. לאורך השנים ניפגשתי עם מוטי, חלקתי איתו עבודותי, נהניתי לשמוע על עבודותיו, ונותרתי, כמו רבים, מעריצתו.
    היכולת שלו לשלב אדריכלות מצוינת עם הומניות היא לטעמי הדבר הנדיר שהיה בו. היכולת לתכנן תוך מחשבה שלמה על האדם שישתמש בבנין, בין אם זה בית פרטי שמן הסתם הכיר את בעליו, ובין אם משתמש אנונימי שמוטי חשב עליו בכל פרט שתכנן היא אור לרגלי בבואי לתכנן בנינים. אני תמיד אומרת שאני מאמינה באדריכלות אתית, אדריכלות שמתוכננת מהפנים לחוץ, שהביטוי החיצוני שלה הוא תוצאה של הפנימי, ומוטי הוא זה שהשריש בי את העקרונות הללו.
    אני מרגישה שהיתה לי זכות גדולה להכירו, ולחלוק את חיי המקצועיים איתו, וגם אם לא נפגשנו באופן רציף – רוחו תמיד שרתה על עבודותי.
    אני שולחת חיבוק גדול, לך אביבה ולילדים, ממני, קיקה ברא"ז שורץ, מאחי ואחיותי – שפרה אש, ספי יונג ואריק ברא"ז
    וכמובן מרינה ויצחק ברא"ז שאהבו אותו מאד.

    הגב

11. לפני כשנתיים הגיע טלפון למערכת אדריכלות ישראלית מאחד המנויים הוותיקים שלנו. ״אני עוקב באדיקות אחרי העיתון המכובד שלכם כבר 30 שנים, ושואל את עצמי בכל שלושה חודשים כאשר אני מקבל אותו עם שליח מניין אתם שואבים את האנרגיה ואת המשאבים הרבים להפיק בהתמדה גיליון כל כך מכובד ורציני…

    בצד השני של הקו היה מוטי בן חורין, שהלך לעולמו לפני כשבועיים. מוטי היה (כמעט) אחרון האדריכלים המחייכים כשושאלים אותם ״מתי אתם יוצאים לפנסיה״. אחד המשפטים החשובים ששמעתי ממנו לפני כעשרים שנה כשפרסמנו את טרמינל 1 המחודש שהוא תכנן היה: ״מתי אתם מפרסמים? למה שאלנו, כי את העיתון אני מתכוון לשים על מדף הספרים בשירותים…״. למה דווקא בשירותים? כי השירותים זה המקום שבו המשתמש פוגש מקרוב את האדריכל!״. למוטי, שתכנן כמה מהבניינים החשובים בארץ כמו בית אסיה, בית ז׳בוטינסקי, מלון שרתון בירושלים, בית לשכת המס בתל אביב ואינסוף בתים פרטיים, היתה, מעבר לחוש ההומור הייחודי שלו, גם דעה מגובשת לגבי אדריכלות מודעת אקלים, שאותה הוא נמנע במכוון מלכנות אדריכלות ירוקה (״רוב הבניינים שלי אפורים״). תודה מוטי. איך אמרנו אצלך על המרפסת… אדריכלים לעולם לא מתים, הם רק עוברים דירה.

    הגב

12. לצערי נודע לי רק היום,11/2/2021, על פטירתו של מוטי בן חורין(גינזבורג)ז"ל,מקריאה ב-gplanet של ד"ר גיא בכור,שמוטי ז"ל ליווה אותו בתגובותיו שנים.
    כיליד ארץ ישראל 27/02/1938 בפתח תקווה, שבה גדלתי ברחוב קיטרוני 10 וכך גם הכרתי את משפחת בן חורין(גינזבורג) שביתה היה אם אינני טועה ברחוב
    אהרונסון ובתה אמיצה למדה בבית ספר"נצח ישראל"בנות והייתה חברתה לכיתה של אחותי.
    אינני שוכח עד היום,כשבהיותי ילד בעומדי ברחוב קיטרוני(כך היה אז,כאשר את רוב הזמן הפנוי מלימודים והכנת שיעורים בילינו במשחקים ברחוב מגורינו ובמגרש
    הגורן,שהיה מול ביתו של פסח קופלמן ז"ל)עבר לידי מוטי ז"ל עם אופנועו וביקשני להובילו לביתו של בלומברג(שעבד כנראה במשרד האדריכלים כנער ולימים היה
    קצין בחיל הנדסה שבו שירתי גם אני במילואים עד שנת 1991שבה השתחררתי משירות המילואים).שמחתי מאוד להזמנתו לעלייה לאופנוע,שבו הסיע אותי עד לביתו
    של בלומברג(אינני זוכר את שמו הפרטי)ואינני שוכח את חיוכו ואת דיבורו של אדם אוהב אדם זה,שעקבתי אחרי תגובותיו בעיתונות לנושאים לאומיים שחפפו את דעותי
    שאותן הבעתי גם בהשתתפותי הרבה בהפגנות של הגופים הלאומיים ובין השאר בהפגנה הגדולה בכיכר ציון ירושלים.
    חבל על דאבדין ולא משתכחין
    יהי זכרו ברוך!!!!!!!!!!!!!!
    דוד ווייסברג

    הגב