סרן נריה זיסק ז"ל

בס"ד,

לזכרו של בננו האהוב סרן נריה זיסק ז"ל
מאת: ישראל זיסק
"אני לא מתכוון לעזוב,
צריך להעביר להם מסר חד משמעי
שאין סיכוי שאני עוזב,
עם צו או בלי צו,
אני אהיה בפלוגת ומפיר".
מתוך הודעת ווצאפ קולית אשר נריה שלח לקצינת השלישות של הגדוד.

חודשיים וחצי ימים של געגוגים חלפו מאז נפילתו של נריה בננו האהוב
בקרב בעזה, בתאריך: ט"ו בטבת(שהיה גם יום הזיכרון לאבא שלי משה זיסק ז"ל, סבא של נריה הי"ד).
נריה נולד לפני 24 שנים, במוצאי יום הכיפורים תש"ס(1999) במשואות יצחק.
שני פירושים היו לשם:
גלית אשתי היקרה, אשר קבעה את רוב המוחלט של השמות במשפחתנו,
התכוונה:
נר השם
ואילו אני: על שמו של הרב נריה זצ"ל, אשר נפטר כמה שנים קודם
ותינוקות רבים באותה תקופה נקראו על שמו.
הדבר שהכי מאפיין את נריה הוא החיוך, חיוך גדול ורחב.
תמיד הסתובב עם חיוך, שמחה וצחוק, היה אדם אהוב.
נריה בתור ילד היה קצת ילד שובב, שטוטניק ומצחיק, שהלימודים לא תמיד עינינו אותו.
למד בבית הספר היסודי ובחטיבה בשפיר.
במשק עשה את המסלול של חברות הילדים במסגרת חברת "יוגב".
בכיתה ה', בהיותו בן עשר, זכה במקום השלישי יחד עם נבחרת בית הספר
בתחרות הארצית של "אשכולות חשיבה". נריה התמודד בתחום משחקי הדמקה.
היה בחוגי כדורסל, כדורגל, רכיבה על סוסים ועוד.
פרשת הבר מצווה של נריה הייתה: "האזינו" אותו לימד יבדל"א בועז כהן.
בהמשך למד בתיכון בישיבת התיכונית "בני יששכר" בבאר גנים ליד ניצן. שם התחיל את להתפתח. סיים עם תעודת בגרות.
עם סיום הלימודים, הצטרף לשנה וחצי במכינה הקדם צבאית בעלי, שם עשה קפיצה נוספת בהתפתחות האישיות שלו.
התגייס לשירות קרבי בחיל השריון. יצא לקורס מפקדי טנק ובהמשך לקורס קצינים.
היה מפקד מחלקה בחטיבת 401, גדוד 52, בפלוגת ומפיר.
הוא השתחרר בפסח האחרון, עבד בחקלאות, כרסס בגידולי שדה, וביולי טס לדרום אמריקה.
בחג שמחת תורה, כשפרצה המלחמה הוא דחף לחזור לארץ כדי להילחם למרות שלא היה לו צו 8, הוא יכל להישאר בחו"ל אבל הוא בחר לחזור.
כשחזר, התארגן מיד והלך למוצב השריון הקרוב בוא ישבו הפלוגה שלו שהכיר מהשירות.
בתחילה צה"ל לא רצה לקבל אותו כי לא היה לו צו 8 וכמו כן היה עודף של חיילים.
נריה הפציר שהוא מסכים להיות בכל תפקיד, החל מתפקיד מפקד מחלקה ועד תפקיד של חייל פשוט, ללא קשר לדרגה שלו.
התעקשותו עזרה לו והוא קיבל שיבוץ לטנק מ"פ כחייל צוות חמישי, יחד עם המ"פ שהכיר אותו עוד מימי הסדיר וכך הם יצאו למלחמה עוד מהיום הראשון לתמרון.
באותו קרב ארור בלב עזה, באזור בדארג' טופח, ביום רביעי, ט"ו בטבת(27.12), בשעה 15.20, הסתבך כבלי ברזל בזחל הטנק.
נריה, יצא מהטנק כדי לתקן ולסדר את הבעיה.
כשבא לבדוק את הזחל, פגע בוא צלף בפלג גוף העליון, נריה נהרג מיד.
בניסיון להצילו, המ"פ ניפצע בינוני מירי מאותו צלף.
חבריו של נריה מספרים שלאורך כל המלחמה היה חדור מטרה ורצון לנצח
אחד ממשפטיו האחרונים, כשחבר שאל אותו עד מתי הוא מתכוון להישאר במילואים?
נריה מיד אמר "וואלה, אני נשאר עד הסוף, אין ברירה אחרת".
נריה נפל מות גיבורים, על הערכים שהתחנך וגדל והאמין:
קידוש השם, הגנה על העם והמדינה.
באותו יום רביעי, כעבור ארבע שעות, בשעה: 19.30,
בזמן ארוחת ערב דפקו משלחת של שלושה נציגי צה"ל בדלת ביתנו
ובפיהם הודעה:
"אנו נציגי צבא ההגנה לישראל,
יקירכם נריה נהרג במהלך
פעילות קרבית ברצועת עזה".
למחרת ביום חמישי, נערכה ההלוויה בטקס צבאי מלא.
הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין האזורי במשואות יצחק.
במהלך השבעה הגיעו אלינו חיילי צוות הטנק של נריה.
נראה היה על פניהם שהם
חוששים מתגובת המשפחה.
בפגישה אמרנו:
"לא להיכנס לייסורי מצפון.
פעלתם כמיטב וכמצופה
ואנחנו אוהבים אותכם".
בהמשך השבעה הגיעו אלינו
אבא של אחד מחיילי הצוות, יחד עם בתו
והוא אמר שעד שאמרנו
שאין לנו שום טענות,
בנם החייל שכב במיטה מרוסק,
ובזכות מה שאמרנו,
הוא אחל מעט להתאושש.
בתקופת השבעה המוני אנשים, עמך, שלא הכירו את המשפחה או את נריה,
הגיעו לנחם אותנו.
נריה היה אדם רגיש ואכפתי,
עם חיוך רחב,
איש שמח ומצחיק,
איש שיחה ואדם מדהים.
הנצחה:
נריה ז"ל אהב ספורט, היה כדורסלן חובב.
לפני כשנה בתאריך כ"ה באדר א'(18.3)זכה במקום הראשון בתחרות "קליעות משלוש" של המועצה שלנו.
ברצוננו להודות לראש המועצה אדיר נעמן על ההחלטה לקרוא לבית הספר לכדורסל ילדים של המועצה
על שמו של נריה ז"ל.
דבר נוסף,
לרגל אזכרת שלושים יום, הוקלט שיר לזכרו של נריה ז"ל בשם:
"דמעות של ילדים".

כתובת קישור.
מילים, לחן וביצוע: נתנאל סלומון.
בהשתתפות החברים:
אוהד רביב, שיאל רייך, שחף המר ויובל קרליבך.
השיר המרגש זכה להצלחה
והוא הושמע מספר פעמים בתחנות הרדיו.
פעם נריה היה שייך רק לנו.
עכשיו נריה שייך לכולם.
"תהא נשמתו צרורה
בצרור החיים".
אמן.