אבלים: רעיתו: מאירה, אחיו: אברהם חסיד ובני ביתו, בתו: אהובה ונח צמת, בתו: סיגלית ואיציק ליטני, נכדיו: אהד ויונת, רוני, יהונתן, מתן, דניאל, נינתו: אורי.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 02.05.13, בשעה 15.00, בית עלמין ירקון שער גאולה.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב שרון אריה 7, תל אביב.
3 תגובות
משתתפים בצער המשפחה וכואבים את מותו של דודנו היקר צביקה חסיד,
איש רב פעלים ומעשים.
תחסר לנו מאד.
עירית ואריה דישבק
ארז מאיר דישבק ובני ביתו
רעות דישבק
שחר דישבק
משתתפים בצער המשפחה. עצובים וכואבים במותו של דודנו האהוב. כבר מתגעגעים חננית יוסי ודולב
למאירה היקרה שלום
בשיחתי האחרונה עמכם בערב פסח חשתי שדברים אינם כתמול שלשום אך עדין קיוויתי שעוד אספיק להיפגש פעם נוספת. הכתיבה בדרך כלל באה לי בקלות אך הפעם חשתי מחנק, כאב ושיתוק. כעת לאחר מספר ימים אני עוזר כוח לכתוב מספר מילים, ועדין זה קשה והכאב עמוק.
לכל אדם ניקרים בדרכו אנשים המעצבים את עצם הווייתו. הורה, מורה, מדריך, מפקד או חבר לעמל. מאז שהצטלבו דרכנו אי שם בתחילת שנות השמונים ידעתי שלדידי צביקה הוא אחד מאותם יחידי סגולה שניתנה לי הזכות למקמם כעמודי התווך בהווייתי.
בשעתו הוא בא לשפץ איזה דירה בפינת בן יהודה וז'בוטינסקי שהפכתי למאין משרד ומחסן לאספקה דנטלי. לכאורה ענין שבשגרה אלה שחשתי שהתחיסותו אלי ואל המטלה כאילו בבנין בית המקדש עסקינן. הבנתי שנעשה עמי חסד גדול וכל זה על שום מה? עדין חידה בעיני.
משהינו נפגשים תמיד פתח ב "שב, תאכל, תשתה משהוא, תנוח". אברהם אבינו שכזה. הוא ידע שלכל אדם מסע ומשא ואין שומעים סיפורו של איש על רגל אחת. להאזין כראוי צריך לשבת להשביעו מעט תחילה. אלה שצביקה מעולם לא באמת התענין בסיפור אלא באותו קטע שבו ניתן לעזור ולסייע. וחשת זאת תמיד. ומשסימנו ונפרדנו סגר ואמר "כמו שאומרים – שרק נהיה בריאים" וידעת שדאגתו תלווה אותך גם משעזבת.
חיי ונדודי מעולם לא היו קלים ולא פעם עברו בי הרהורים שהס מלהעלותם. ובאותם רגעים של חולשה וחדלון אתה מביט מסביב ושואל – למי בעצם איכפת מקיומי? ואתה נזכר בהוא מהרחוב שליד הקולנוע. שכל פינה בעיר כאילו הוא בנה. שהטנדר הצנוע שלו חונה עם שני גלגלים על המדרכה והוא יושב שם במרפסת הגג וזוכר אותך. ואתה מתעשת ונע קדימה. מי שלא היה שם באותם רגעים לא יבין איזה חסד נעשה עמי כשצביקה נקלה בדרכי.
אינני יודע מי שם לב לכתב ידו של איש אבל כתב ידו של צביקה, כשל אמי – פנינים. זה בהיר, מסודר, אסטטי וכולו אומר נחת רוח, סדר, עקב בצד אגודל. לבנות דברים עם שכל. תמיד אצה לי הדרך והוא כהרגלו עם רגל אחת על המעצור. שוואיה שוואיה. בזהירות. החיפזון הוא אסון. תחסוך, שים בצד ליום סגריר. לו רק שמעתי בקולו. תבונה של עמל כפים.
נולדתי עם קום המדינה בן לדור המיסדים והנפילים (כן גם היום הם עדין כאלה בעיני). הם חסרים לי. בהרבה מובנים צביקה היה לי חוליה מחברת. רגל אחת כולה ארץ ישראל המתחדשת, והרגל השניה כולה חוכמת חיים יהודית שורשית שמקורה בעירה. כעת גם זה יחסר.
הפעם לא יכולתי לבוא. אבל אני אבוא, ונלך יחדיו לבית הקברות ונשב לרגע אחד עם חברי ונחליף מילים.
הבריות נוהגות לומר יהי זכרו ברוך אך הרשי לי להוסיף ולומר בזכרו נתברך
שלך
גלעד – פלורידה