(רס"ר) חזי עובדיה ז"ל

16 תגובות

1. בצער רב מאד, שמעתי על מותו של חזי. הכרתי אותו רק בשנה האחרונה, למרות שאת שמעו שמעתי כבר לפני שנים רבות מאד, בהיותי בצבא. חזי היקר, ישב עם אבי ליד השולחן באחוזת ראשונים, בכל יום בארוחת הצהריים. קשרתי איתו שיחות רבות,בהם הוא סיפר לי על עצמו ועל חייו בצניעות ובהרבה חכמה. בינו לבין אבי, נרקמה ידידות ,כשחזי מקפיד לדבר איתו רומנית {למרות שאבי כבר שמונים שנה בארץ ומדבר עברית נהדרת}. בכל שבת, חזי טרח לשתף את אבא בכוס היין שלו,ושניהם השיקו כוסיות. צר לי מאד מאד לשמוע על מותו,שלא תדעו עוד צער, ותתנחמו בחייו המופלאים של איש עדין ויפה נפש זה. יהי זכרו ברוך. שלכם, אירית, בתו של שמעון סהר.

   הגב

2. התעצבתי מאוד לשמוע על מותו של עובדיה חזי היקר. לפני כשנתיים הייתי מגיע אל עובדיה עם חמותי רות ארבל פעם פעמיים בשבוע לשמוע סיפורים. על ואריתראה, על הבריגדה, על ימיו בצבא, על העלייה האתיופית, על הקרבות שהשתתף בהם על המבצעים שניהל כרס"ר, ולטעום מהג'אלה המדהים שהיה מכין במו ידיו. מקווה יום אחד להעלות את סיפוריו על הכתב ומקווה שהמתכון לג'אלה שלו הועבר לדורות הבאים.

   יהי זכרו ברוך
   יוסי ריבלין

   הגב

3. הצטערתי מאוד לשמוע על לכתו של עובדיה חזי ז"ל.הוא שזור בזכרונות ילדותי בסיפוריו הרבים שסיפר לנו כילדים כשבא לביקור משפחתי בבית הורי.(סבי מצד אבי ואימו של עובדיה היו אחים).בזמנו סיפוריו נשמעו באוזני ילדה כבת עשר אולי, כדברים בלתי נתפסים כסיפורים בידיוניים כפנטזיות שאולי הקשר ביניהם לבין המציאות נראה מקרי.הוא כבש אותנו לא רק בתוכן הדברים אלא גם היינו מרותקים לטון דיבורו ולדרך הצבעונית בה סיפר את הדברים.כשגדלתי והמשכתי לשמוע את סיפוריו שנשזרו בזכרוני וסופרו בהפסקות בכול אירוע משפחתי, בכול חג שהתארח ונרקמו ליריעה אחת גדולה,כמו שטיח ענק וססגוני של סיפורים,הבנתי אט אט שיש לי זכות גדולה להכיר אדם מיוחד שטרח ועמל רבות למען אחרים,אדם חכם מאוד,רוחני,אוהב אדם ומוקיר את משפחתו המורחבת. חזי עובדיה ז"ל היה אורח כבוד בשמחותינו ואני זוכרת אותו מחזק אותנו באבלנו בשעה שאבי נפטר.עד היום תלויים בבית הורי דברי הספד שכתב על אבי .אבי נפטר אף הוא ב-ו' בניסן לפני עשרים שנה בדיוק שבוע לפני ליל הסדר כמו חזי עובדיה ז"ל.הוא יחסר לי מאוד בחוכמתו, בדבריו ,במפגשים המיוחדים, במבטו החודר ומאידך ברכות והחום ששידר לכל סובביו . תהיה מנוחתו עדן וינוח על משכבו בשלום.אמן.

   הגב

4. אנחנו המומים וכואבים שהלך לעולמו האבא השני שלנו חזי עובדיה היקר ז"ל. אנחנו לא נשכח אותך לעולם. יש לנו תמונות מלפני חודש כשאבא ואמא באו לבקר אותו מספר פעמים בשיקום. אותנו העלת ארצה מאתיופיה בעבודתך עם אבא. תמיד זוכרים אותכם כמו אחים חברים בנפש. הלך איש יקר. תמיד אהבנו לשמוע אותו מדבר בתגירית.( אתיופית)פשוט לא מאמינים. אנחנו יודעים ומאמינים שבבוא היום יתפרסם כל העשייה הנפלאה והמיוחדת למען עליית יהודי אתיופיה ארצה.
   יהי זכרו ברוך. אוהבים ומתגעגעים. משפחת אשכול קרית גת.

   הגב

5. אנו משתתפים בצערכם מאוד כואב לנו.
   שהו הלך סבא וסבתא כול הזמן מספרים לנו עליו.
   סבא אשכול וחזי עובדיה היו ביחד
   עבדו למען עלייה יהודים מאיתיופיה.
   והרבה עברו ואנחנו רואים אותו כי סבא בשבילנו בשביל אמא שלנו
   היה אבא לכול משפחת אשכול
   אנחנו מאוד אנחנו יודעים ומאמינים שבבוא היום יתפרסם כל העשייה הנפלאה והמיוחדת למען עליית יהודי אתיופיה ארצה.
   ואנחנו גאים שאנחנו חלק מהמשפחה הורים שלי דבורה היא אומרת ברוך ה' שהיא זכתה לראות אותו בבר מצווה של הבן שלה והוא ברך אותו גם והלביש אותו ( בגד של הרבנים לובשים אותו)
   אנחנו מתגעגעים ואהבנו אותו מאוד מאוד כלנו בתקווה סבא וחזי עובדיה שמה שהם עשו שהתפרסם בקרווב ??????

   הגב

6. אני משתתף בצערכם על מות יקירכם .
   האיש האהוב על כל משפחתנו .
   אדם שתמיד עזר הקשיב ולימד מחוכמתו .
   אתכם בכאבכם .
   חיים חזן בן יוסף מחיפה

   הגב

   1. התגייסתי לצבא והגעתי לבה"ד 11. בראיון הקבלה הציג עצמו כ"רסר חזי". שאלתי חזי? יש לך אח ששמו יוסף? הוא הסתכל עלי ואמר: "הוא נהרג במלחמת השחרור". שתקתי. יוסף למד באותה כתה של אחי כיום פרופסור יצחק סגל גמלאי של הטכניון. למדנו בבית ספר "נצח-ישראל" בפתח-תקווה. אני שנתיים אחריו. אנחנו ויוסף היינו חברים טובים. הוא "שמר" עלי. אף אחד בבית הספר לא העיז לגעת בי, או להטריד אותי, וכמובן את אחי. גם עם רסר חזי היו לי יחסים מיוחדים. על יוסף לא דברנו במשך השנתיים וחצי שהיינו ביחד בבהד 11. לאחר שחרורי, יום אחד עוצרת משאית צבאית בחריקה! חיכיתי ל"טרמפ". אני שומע צעקות "סגל". התקרבתי רסר חזי אומר: עלה. -: לאן אתם נוסעים? -: לא חשוב עלה. עליתי. -: "מה אתה עושה". -: לומד באוניברסיטה. -: הראה לי את הידים. הושטתי את ידי. הסתכל עלי ואמר: "טוב, לך אני מאמין, אבל מה הן היבלות האלו?" אמרתי לו: "ביצורים". עשה "הה". היה איש חכם היה! הסתובב עם ספר "פסיכולוגיה של הנער המתבגר" והיה אומר (לפחות לי) אתם כולכם ילדים, צריך לדעת לטפל בכם. זה התנך שלי. היה קפדן, אך בשכל! יהי זכרו ברוך!

      הגב

7. למשפחת חזי.אנו המומים ובוכים את מותו של רס"ר חזי עובדיה.אדם דגול,מסור ונאמן לעמו ומולדתו.כבן הקהילה האתיופית וכנכדם ובנם של פעילי עלייה בולטים שעבדו בשיתוף פעולה במשך שנים רבות עם המנוח ז"ל,השם חזי עובדיה מסמל בשבילי המון.קשה לעכל את דבר מותו של אחד מפעילי העלייה הבולטים של יהודי אתיופיה.האיש שעורר והניע את נושא נדחי ישראל שבחבש.לצערי חזי לא זכה בחיו להערכה ראויה על פעולו.אשמח לעזור ולהרתם כדי להנציח את האדם היקר שתרם כה רבות.משתתף בצערכם ובאבליכם,מרדכי ברוך בנם של הרב יאיר ברוך והכהן אורי בן ברוך.

   הגב

8. את עובדיה חזי המנוח הכרתי שנים רבות, בעצם מאז הייתי בצבא סדיר לאחר 1958, אבל בהיכרות מעמיקה יותר זכיעתי כשפגשתי אותו בפעילויות תרבות ופעולות ציבוריות של הארגונים יוצאי תימן.
   תמיד היה אציל נפש, ענייני בהתייחסויתיו, משרה אווירה של כבוד ומטיף למתינות ושיתוף פעולה. תמיד מוכן לספר מסיפוריו, אך יודע גם לשמור על העניין הנדון.
   אהבתי את מבטיו החכמים, כשמשהו לא מצא חן בעיניו והיה מביט בי בעיניו החכמות, רומז, קורץ, ובורר היטב איך להעיר או להתייחס לגופם של דברים.
   בשנים האחרונות הוא נעלם מהנוף הציבורי, אך לא נעלם מלבנו.
   עליו ראוי לומר בכל לב: חבל על דאבדין ולא מתשכחין.
   לצערנו, אין הרבה כמוהו.

   אודה, לקבל הודעה על השלושים, או על ערב לזכרו.

   הגב

9. כאב לי לישמוע על פטירתו של חזי עובדיה ,אני במקור ממושב בדרום ,לפני 12 שנה הגעתי לעיר רחובות והאדם הראשון והמעניין שהכרתי היה חזי עובדיה ,רעייתי באותו עת כתבה לו את סיפרו שהתעתד אז להוציאו לאור ,ובאותו זמן הכירה לי אותו ,הוא בעצם התחיל לספר ולעניין אותי על המקורות של מוצא הורי מארץ לוב ,שהרי הוא שימש כמרגל בלוב במלחמת עולם השנייה ,והראה לי תמונה בין חיילי בריגדה שלחם איתם שם,הוא גם הגיע לחתונתינו וישב לצד אבא שלי ,קצרה היריעה מלפרט באיזה חכמת חיים טיפים ,ורצון טוב ,היו בו באיש זה ,אני גר בבית קרוב מאוד ליד ביתו ,והייתי רואה אותו כל שבת מגיע במינחה לבית כנסת פאי עם לבוש אתיופי מהודר ,ולאחר התפילה היינו משוחחים מעט מהזמן שנתן לי על הבריגדה ,היות וחקרתי על נושא זה .הכאב שלי לפטירתו של איש זה ועוד אישים מהדור ההוא ,הוא אישי ומיוחד ואני כואב אותו יותר מכיון בחוויתי הכרות אישית איתם .

   הגב

10. כאב לנו לשמוע על פטירתו של חזי עובדיה, הוא ליווה אותי, בנימין אדהנני ואת האנשים שעלו איתי מאתיופיה בשנת 1966: יצחק אליאס, יוסף יונס, רחמים טזזו ודני פקדו. בפעם הראשונה שכולנו פגשנו אותו היתה כשהוא הגיע אלינו למעון האקדמאים באשקלון. למדנו הכשרה מקצועית ממשרד העבודה והוא דיבר איתנו בטיגרית. הוא קרא לנו חלוצים וסיפר לנו שנהיה אנשים גדולים במדינת ישראל ומאז כל כמה חודשים ביקר אותנו ועודד אותנו בקליטתנו בארץ. בפעם הראשונה שהוא נסע לאתיופיה בשנת 1969 הוא הגיע לאיזור טיגראי, היכן שנולדתי כדי לחפש יהודים. הוא הגיע דרך אסמרה לטיגראי ומצא את אבי והאחים שלי וחגג את חג החנוכה בבית הכנסת עם משפחתי. הוא צילם אותם והביא לנו תמונות של הבית והקהילה. מאז ועד מותו ליווה אותי ואת יהודי אתיופיה. בשנת 1969 הוא הקים את עמותת יהודי אתיופיה ובמשך שנתיים נסענו בתחילת כל שבוע לביתו בצהלה כדי לבדוק מה ניתן לעשות למען העלאת יהודי אתיופיה. בשנת 1971 הרחבנו את העמותה והצטרפו אלינו זימנה ברהנו, מתי אליאס ויצחק אדגר. ולסירוגין, רחל אוובה, אורה מקורייה וטקלה אלמנה הגיעו כדי לעזור לנו בפעילות. חזי עובדיה תיפקד כיושב ראש, אני כיהנתי כמזכיר חוץ לאיזור טיגראי וגונדר ובעזרת הפעילות הגיעו עוד ועוד אתיופים ארצה. בשנת 1973 חזי עובדיה לקח אותי ואת יצחק אליאס ויוסף יונס כדי להפגש עם הרב הראשי בתל אביב יפו, הרב עובדיה יוסף, כדי להכיר באמיתות היהדות של העולים מאתיופיה. בעזרתו של חזי עובדיה האתיופים הוכרו כיהודים לכל דבר על ידי פסק הלכה שהוציא הרב עובדיה יוסף.
    הוא המשיך לפעול כל ימי חייו למען ההכרה שלנו במדינת ישראל ובזכותו זכינו להעלות את כל אחינו יהודי אתיופיה.
    חזי עובדיה היה עד גם בחתונה שלי בשנת 1971 וגם בחתונת שלושת ילדיי (2003, 2008, 2010).
    הוא היה לי כמו אבא וכבוד גדול היה לי להכיר אותו כבן משפחה לכל דבר.
    לעולם לא נשכח אותו.

    יהי זכרו ברוך

    בנימין אדהנני והמשפחה כולל אבי, אדהנני אובשט
    כתובת: עיינות 8 ערד
    08-9958470
    054-6662491

    הגב

11. אני משתתף בצערה העמוק של המשפחה וכל החברים שאבלים על מותו.יוסף דגני,קופנהגן

    הגב

12. רס"ר חזי.
    2 מילים האומרות כ"כ הרבה.
    מחזירות אותי לבקו"ם בשנות ה-60
    המאוחרות.
    שם וממנו למדתי מהי משמעת,
    שם וממנו למדתי מהי הופעה חיילית
    שם וממנו הבנתי כי עלי לעמוד בדרישותיו –
    המלך הבלתי מעורר של בסיס קליטה ומיון.
    זוכרת את עמידתו הגאה עם מקלון ביד –
    לפני הטירונים הרועדים מפחד.
    רס"ר חזי – חרף קשיחותו אהבם.
    כי ידע את המטרה – ייצור חיילים ממושמעים.
    והוא אהב עוד.
    אהב את מוסד "צופיה" שם סייע.
    אהב את הזמרת חנה אהרוני שתמונתה
    קישטה את פנים כובעו המהודר והמבהיק.
    ובודאי עוד.
    ינעמו לך רגבי עפרך.
    שוסטר (רובינשטיין) ציונה.

    הגב

    1. תיקון טעות:
       שנות ה-50 המאוחרות ולא כפי שנכתב לעיל.
       שוסטר (רובינשטיין) ציונה.

       הגב

    2. שלום ציונה,
       אשמח לשלוח אליך ואל אחרים שכתבו באתר זה את ספרון ההגיגים, שאבא כתב ואשר הוצאנו לאור, לציון יום ה – 30 לפטירתו.
       אשמח לקבל את כתובתך למייל [email protected] 0506587375
       בברכה, רוז

       הגב

13. עבדתי במרפאת נווה שרת והיכרתי אותו היטב.היה לנו מפגש באוטובוס באופן קבוע. תמיד הוא ריתק אנשים סביבו בסיפוריו היפים.שאל אם אני רוצה לקפוץ לביקור במערת המכפלה.שפע חום וחוכמה , אדם נדיר.לא היה בו שמץ מהרס"ר המיתולוגי.היכרתי את נכדו ובתו שטיפלו בנירת שלו.זכיתי להכיר אדם ניפלא שאין הרבה כמותו. יהי זיכרו ברוך

    הגב