למשפחת שיטרית היקרה!!!
קרה לכם אסון גדול , צריך לבדוק דחוף האם היה אפשר למנוע את התאונה המחרידה הזאת אייל הוא אחד שפרח נקטף , סתם אסון מיותר צריך להפיק לקחים שאסונות כאלו לא יקרו בעתיד
תנחומים למשפחה דוד חצבני מחולון.
קצת יותר מעשר שנים אני מבלה ברכבת. אולי במצטבר זה כמה חודשים ברצף. התרגלתי לפקחים ומנהלי תחנה נחמדים יותר ונחמדים פחות. כאלה שלא מכירים אותך וטרודים בעבודה. מסתכלים מעל ראשך. לא מחייכים. לא מרשע. סתם מאפרוריות החיים אולי.
אבל היה אחד שתמיד חייך אלי. גם בימים גשומים. תמיד מסביר פנים ונעים לפגוש. ככה זה .. בתחנה אתה רק עובר. הייתי מזמין אותו לתה או קפה או משהו. אבל אחרי שנים שהוא חלק מהנוף שלי בבוקר ולעיתים בערב- הוא נעלם! בערב הוא הופיע בחדשות. בבוקר נר לזכרו ותמונה. יום אחרי שהנהנו זה לזה. האיש באופניים הנצחיות ומנהל התחנה. הוא נהרג מפגיעת רכבת במעבר פרוץ. אייל שטרית ז"ל. לא היית שקוף בעיני. גורל או קו חיים שנקבע מלמעלה. נקטפת. אפילו שלא הכרתי אותך צר לי ועצוב שאדם מחייך כמוך נעלם
משנת 1999, התחלתי לנסוע באופן קבוע לחיפה מתחנת האוניברסיטה. תמיד ביום ראשון, היום החופשי שלי.נסעתי לחיפה לבקר את אמי שחלתה.כך בכל שבוע.
לתחנת האוניברסיטה, היה בעיני ערך מוסף. הייתי נוסעת רגילה בין אלפי נוסעים. למרות זאת, עם הזמן, היה מי שקיבל אותי תמיד במאור פנים. חיוך נעים,תמיד שש לעזור, תמיד מנומס ומסביר פנים. לעומת כל התחנות האחרות בהן עליתי, ירדתי, חיכיתי, תחנת האוניברסיטה היתה היחידה שממש היה נעים להגיע אליה.בזכות אייל.
עם השנים, אייל ידע שאני נוסעת לבקר אם חולה – ותמיד שאל , אפילו רק לרגע, מה שלומה.למרות שקו 5 התחיל לנסוע מצפון תל אביב אל תוך תחנת רכבת מרכז, לא ויתרתי על הנסיעה מתחנת רכבת האוניברסיטה, על אף שקשה יותר להגיע לשם בתחבורה ציבורית.
אייל גרם לנוסעים להרגיש אחרת. בזכות אישיותו הנעימה, המקצועיות,האחריות והחיוך.
הייתה לי רק תלונה אחת, אותה חזרתי ואמרתי לאייל..בזמן שיפוץ התחנה, הורידו את השעון הגדול בכניסה.לנו, דור המבוגרים, הוא מאד עזר."מה עם השעון שלנו, אייל?" הייתי שואלת ורצה..בפעם האחרונה בה נפגשנו, אייל ספר לי בשמחה, שיש סיכוי שהשעון יוחזר.
אי אפשר לתאר את גודל הזעזוע שחשתי כשהבנתי שאייל הוא עובד הרכבת שנהרג בתאונה.אי אפשר לתפוס את גודל האובדן.
אי אפשר להסביר במילים כמה הוא יחסר לציבור הנוסעים "הקבועים" ברכבת האוניברסיטה.
כשיחזןר השעון הגדול, אני מקווה, ששם התחנה יוסב ל"תחנת אייל".
לא נשכח אותו.
כדי לספק את חוויות המשתמש הטובות ביותר, אנו משתמשים בטכנולוגיות כמו קובצי Cookie כדי לאחסן ו/או לגשת למידע על המכשיר. הסכמה לטכנולוגיות אלו תאפשר לנו לעבד נתונים כגון התנהגות גלישה או מזהים ייחודיים באתר זה. אי הסכמה או ביטול הסכמה עלולים להשפיע לרעה על תכונות ופונקציות מסוימות.
פונקציות
Always active
האחסון או הגישה הטכנית נחוצים לחלוטין למטרה הלגיטימית של אפשרות השימוש בשירות מסוים המבוקש במפורש על ידי המנוי או המשתמש, או למטרה הבלעדית של ביצוע שידור של תקשורת ברשת תקשורת אלקטרונית.
Preferences
The technical storage or access is necessary for the legitimate purpose of storing preferences that are not requested by the subscriber or user.
סטטיסטיקות
The technical storage or access that is used exclusively for statistical purposes.האחסון או הגישה הטכנית המשמשים אך ורק למטרות סטטיסטיות אנונימיות. ללא זימון לבית משפט, הסכמה מרצון מצד ספק שירותי האינטרנט שלך, או רישומים נוספים מצד שלישי, מידע המאוחסן או נשלף למטרה זו בלבד בדרך כלל אינו יכול לשמש לזיהויך.
שיווק
האחסון או הגישה הטכנית נדרשים כדי ליצור פרופילי משתמשים לצורך שליחת פרסום, או כדי לעקוב אחר המשתמש באתר אינטרנט אחד או במספר אתרים למטרות שיווק דומות.
13 תגובות
משתתפת בצערכם
משפחת שטרית היקרה משתתפים באבלכם הרב
משפחת בן חמו
עמק בית שאן 43 מודיעין
משפחת שטרית היקרה משתתפים באבלכם הכבד שלא תדעו צער
משפחת פלדמן – שוהם
בס"ד
למשפחת שטרית .
אני משתתף באבלכם הכבד על מות יקרכם אייל היקר .
אח וחבר לעבודה .
שלא תדעו צער ותנחמנו מהשמיים .
משפחת שטרית היקרים,משתתפים בצערכם. אבדה גדולה שלא תדעו צער פזית ואיתי ארנון עמק בית שאן 41 מודיעין
משפחת שטרית היקרה,
מושב חמד משתתף באבלכם הכבד.
שתנוחמו מן השמים
אני משתתף בצערכם ובאבלכם הכבד על מות בנכם אייל היקר.
משפחת שטרית משתתף אני בצערכם באבלכם הכבד, שלא תדעו עוד צער.
איציק טיבי פתח תקווה לשעבר מלוד
משפחת שיטרית משתתף בצערכם באבלכם הכבד.
איל שיטרית ז"ל איש יקר חרוץ ומסור.
אלי רוזנבליט, חבר
למשפחת שיטרית היקרה!!!
קרה לכם אסון גדול , צריך לבדוק דחוף האם היה אפשר למנוע את התאונה המחרידה הזאת אייל הוא אחד שפרח נקטף , סתם אסון מיותר צריך להפיק לקחים שאסונות כאלו לא יקרו בעתיד
תנחומים למשפחה דוד חצבני מחולון.
קצת יותר מעשר שנים אני מבלה ברכבת. אולי במצטבר זה כמה חודשים ברצף. התרגלתי לפקחים ומנהלי תחנה נחמדים יותר ונחמדים פחות. כאלה שלא מכירים אותך וטרודים בעבודה. מסתכלים מעל ראשך. לא מחייכים. לא מרשע. סתם מאפרוריות החיים אולי.
אבל היה אחד שתמיד חייך אלי. גם בימים גשומים. תמיד מסביר פנים ונעים לפגוש. ככה זה .. בתחנה אתה רק עובר. הייתי מזמין אותו לתה או קפה או משהו. אבל אחרי שנים שהוא חלק מהנוף שלי בבוקר ולעיתים בערב- הוא נעלם! בערב הוא הופיע בחדשות. בבוקר נר לזכרו ותמונה. יום אחרי שהנהנו זה לזה. האיש באופניים הנצחיות ומנהל התחנה. הוא נהרג מפגיעת רכבת במעבר פרוץ. אייל שטרית ז"ל. לא היית שקוף בעיני. גורל או קו חיים שנקבע מלמעלה. נקטפת. אפילו שלא הכרתי אותך צר לי ועצוב שאדם מחייך כמוך נעלם
למשפחת שטרית, הרעייה כרמית והילדים,
משנת 1999, התחלתי לנסוע באופן קבוע לחיפה מתחנת האוניברסיטה. תמיד ביום ראשון, היום החופשי שלי.נסעתי לחיפה לבקר את אמי שחלתה.כך בכל שבוע.
לתחנת האוניברסיטה, היה בעיני ערך מוסף. הייתי נוסעת רגילה בין אלפי נוסעים. למרות זאת, עם הזמן, היה מי שקיבל אותי תמיד במאור פנים. חיוך נעים,תמיד שש לעזור, תמיד מנומס ומסביר פנים. לעומת כל התחנות האחרות בהן עליתי, ירדתי, חיכיתי, תחנת האוניברסיטה היתה היחידה שממש היה נעים להגיע אליה.בזכות אייל.
עם השנים, אייל ידע שאני נוסעת לבקר אם חולה – ותמיד שאל , אפילו רק לרגע, מה שלומה.למרות שקו 5 התחיל לנסוע מצפון תל אביב אל תוך תחנת רכבת מרכז, לא ויתרתי על הנסיעה מתחנת רכבת האוניברסיטה, על אף שקשה יותר להגיע לשם בתחבורה ציבורית.
אייל גרם לנוסעים להרגיש אחרת. בזכות אישיותו הנעימה, המקצועיות,האחריות והחיוך.
הייתה לי רק תלונה אחת, אותה חזרתי ואמרתי לאייל..בזמן שיפוץ התחנה, הורידו את השעון הגדול בכניסה.לנו, דור המבוגרים, הוא מאד עזר."מה עם השעון שלנו, אייל?" הייתי שואלת ורצה..בפעם האחרונה בה נפגשנו, אייל ספר לי בשמחה, שיש סיכוי שהשעון יוחזר.
אי אפשר לתאר את גודל הזעזוע שחשתי כשהבנתי שאייל הוא עובד הרכבת שנהרג בתאונה.אי אפשר לתפוס את גודל האובדן.
אי אפשר להסביר במילים כמה הוא יחסר לציבור הנוסעים "הקבועים" ברכבת האוניברסיטה.
כשיחזןר השעון הגדול, אני מקווה, ששם התחנה יוסב ל"תחנת אייל".
לא נשכח אותו.
כל כך מרגש,עד דמעות…..