עידית, דני מיכל וטל מנווה מונסון מודיעים כי במלאות 15 שנים למותו, תתקיים התייחדות עם זכרו, ביום ו' ה- 28.01.11, בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
עידית, דני מיכל וטל מנווה מונסון מודיעים כי במלאות 16 שנים לפטירתו, תתקיים התייחדות עם זכרו, ביום ו' ה- 27.01.12, בשעה 11.00, בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
5 תגובות
במלאות 17 שנים לפטירת יקירנו, יתקיימו עלייה לקברו והתייחדות עם זכרו, ביום ג' ה- 29.01.13, בשעה 15.30, בית עלמין צבאי קריית שאול.
במלאות 18 שנים לפטירת יקירנו, נעלה לקברו ונתייחד עם זכרו, ביום ו’ ה- 31.01.14, בשעה 11.00, בית עלמין צבאי קריית שאול.
במלאות 19 שנים לפטירת יקירנו, נעלה לקברו ונתייחד עם זכרו, ביום ו’ ה- 30.01.15, בשעה 10.30, בית עלמין צבאי קריית שאול
במלאות 20 שנים לפטירת יקירנו, נעלה לקברו ונתייחד עם זכרו, ביום ו’ ה- 29.01.16, בשעה 10.30, בית עלמין צבאי קריית שאול
קווים לדמותו של איתי שחל ז"ל
השנה, ב-30 לינואר, חלפו 23 שנים מאז נפרדנו מאיתי שלנו.
לפני שלוש שנים , בחלוף 20 שנה לנפילתו, ספדה לו אימו עידית.
הנה קטע מתוך ההספד:
איתיקי שלנו, בן יקר ואהוב,
עוד שנה חלפה מהיום הנורא בחיינו ואנחנו שוב כאן בחלוף עשרים שנות געגועים. עשרים שנה זו תקופה ארוכה וקשה לי המחשבה שכמניין שנות חייך שנות מותך.
אנחנו נותרנו משפחה חסרה, על אף שבשנות העדרותך המשפחה גדלה. אנחנו חסרים אותך, חסרים את כל מה שהיית והיה בך.
היית בן מסור ואהוב, אח נערץ, תלמיד טוב, מדריך בצופים וחייל מוערך. ומעל הכל היית חבר נאמן ואהוד, ללא תנאי וללא סייג. הייתה בך חכמה, תבונה, דרך ארץ, אהבה ורעות. הייתה בך המון רגישות. רגישות מיוחדת וגם תמימות. תמיד שאפת לשלמות והשגיות, כשהמצפון והטוהר היו נר לרגלך.
חייך הקצרים היו אינטנסיביים, מעניינים ומגוונים. הספקת לעשות ולחוות הרבה גם בארץ וגם בחו"ל: בין היתר לימודים בבית הספר היהודי קינג דייויד בדרום אפריקה ובבית הספר הבינלאומי בהולנד. כספורטאי מצטיין זכית במדליות וגביעים וטיילת ברחבי דרא"פ ואירופה במסגרת תחרויות ספורט, טיולי סקי, טיולים משפחתיים ועוד ועוד. ואפילו אהבה ראשונה הספקת לחוות.
היית מלא שימחת חיים עם צחוק מתגלגל שנשמע למרחוק.
אהבת את החיים היפים שהיו מנת חלקך ואלה הטיבו עימך, עד שבערב שמחת תורה ב – 15/10/95 חברך הטוב ביותר יותם ענבר נהרג בלבנון ואתה היית האחרון ששוחח איתו שעות אחדות לפני האסון. באותו יום נשברת ונרך כבה. השבר היה כל כך נורא ובאחת שמחת החיים נעלמה.
היה לך קשה ועצוב., הרגשנו, ידענו וראינו. מסתבר שהסבל הנפשי ,הצער, המועקה והכאב היו קשים וכבדים מנשוא, הרבה מכפי שניתן היה לשער. זו הייתה תחושה אישית כל כך, פרטית כל כך וגורלית כל כך.
הרצון העז לעזור לך, הניסיונות לשכנע ולהסביר שהזמן יעשה את שלו, שנחוץ עוד זמן לעכל, דרושה סבלנות, כל אלה נשארו בגדר קלישאות.
סליחה איתיקי שאתה כאן, במעמקי האדמה, מכוסה בשמיכת פרחים וצמחיה , כשאנחנו המשכנו בלעדיך וסליחה שדווקא בתקופה הקשה בחייך, לא הצלחנו לשמור עליך.
והיום, כשאני מחייכת ושמחה, אני מאושרת וגאה על מה שיש לי, וכשאני עצובה, אני בוכה וכואבת על מה שאבד לי וכבר לא יהיה לי לעולם.
מתגעגעים ואוהבים, אמא, אבא מיכל וטל.
יבורך זכרך לעד!