דניאל יונה ז"ל

תגובה אחת

1. כל מה שנשאר זה רק מודעת אבל.. דמיינתי את עצמי כותבת בעתיד הלא רק כלל את שמך ומוצאת כתבות, תמונות ותאריכים להופעות .. האמנתי בך. יותר ממה שהאמנתי אי פעם בעצמי, את זה כבר ראית. אני לא מצליחה לתפוס שאותה בובה חמה שחיבקתי נשלחה קרה לאדמה. את החיוך שהייתי בוחנת האם הוא צבוע או שזה רק האודם.. אראה רק בתמונות בראש, במיוחד עכשיו כשאני עוצמת את העיניים. הייתי שמחה לעוד קפה אחד, לשיחה קצרה, ביום נעים שלא יהיה לך בעיה להישאר עוד טיפה.. את קסם. מדהימה, מגיחה לזמן קצר, משאירה חיוך ותדהמה.. אך בסוף מתגלה שאינך קיימת כלל. את רק בזיכרון, בתמונות ובמודעת אבל. תעשי חיים גם בלעדינו.

   הגב