המשפחה אבלה.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב החצב 12, תל מונד.
המנוח היה בנם של יעקב ז"ל וזהבה תבדל"א.
המשפחה אבלה.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב החצב 12, תל מונד.
המנוח היה בנם של יעקב ז"ל וזהבה תבדל"א.
כדי לספק את חוויות המשתמש הטובות ביותר, אנו משתמשים בטכנולוגיות כמו קובצי Cookie כדי לאחסן ו/או לגשת למידע על המכשיר. הסכמה לטכנולוגיות אלו תאפשר לנו לעבד נתונים כגון התנהגות גלישה או מזהים ייחודיים באתר זה. אי הסכמה או ביטול הסכמה עלולים להשפיע לרעה על תכונות ופונקציות מסוימות.
6 תגובות
יאיר ואני משתתפים בצערכם. למרות שלא ראיתי אותכם כל כך הרבה זמן מאיר חרוט בזיכרוני כאדם רציני ומיוחד. יאיר ותמי
משפחת פרטשמן היקרים,
זכיתי להכיר את ד"ר מאיר כאשר למדתי בקורס מנהלים.
מאיר הטביע בי את חותמו כשליח חינוך, אדם רציני, חכם ובעל בינה ורגישות.
למדתי ממנו רבות. כאשר קבלתי ממנו משוב- לקחתי את דבריו במלוא הרצינות.כל מלה שלו בסלע.
אני לא נמצאת באורט מזה השנה השישית- כיום אני מנהלת בי"ס בהרצליה- ובכל זאת דמותו חקוקה חזק בזכרוני כמנהיג, "נאה דורש, נאה מקיים" והדף אינו יכול להכיל את כל מה שעברנו והרגשנו.
צר לי על אובדנכם.
בלה בסן.
זה פשוט נורא לשמוע את זה.
הכרתי את דר' מאיר פרשטמן כמורה במגמה המדעית הנדסית, והוא אחד המורים שהשפיעו עלי הכי הרבה כיוון שהוא עשה זאת מתוך אהבה עמוקה למדעי הנדסה ולהוראה.
הוא השפיע עלי בכך שהוא גרם לי לחדד את ההערצה שיש לי למקצועות פיזיקה ומתמטיקה.
היה איש נדיר בחכמתו ובצניעותו, יחד עם זאת היה כיף לדבר איתו.
אני זוכר שהצליח בתקופה קצרה בה למדנו שני שיעורים בשבוע להכניס הרבה ידע למוח שלנו כאשר הוא וידא שכולם מבינים והוא לא משאיר אף אחד מאחור.
פשוט חבל לי לשמוע שהוא הלך מעולמנו.
חבל לי עבורי, וכמובן עבור המשפחה- אני בטוח שזה קשה לאבד איש כמוהו.
השפיע עלי ועל חברי למגמה, כמו כן על רבים מתלמידי אורט באופן ישיר ובאופן עקיף בכיהונו כראש מכון גורלניק.
משפחתו וודאי יכולה להתנחם בעובדה שמאיר הספיק לעשות כל כך הרבה בחיים.
מוקיר תודה ומלא הערצה וגעגועים,
יובל.
תנחומי למשפחה.
רק עכשיו נודע לי פטירתו של מאיר.
מאיר היה מנהלי ומורי האהוב בביה"ס אורט ע"ש גוטמן במגמה טכנולוגית מדעית מחזור ה' 1991.
מאיר השאיר בי חותם והיווה דוגמה מופת ומודל איך איש חינוך צריך להיות.
מעבר למחנך מחונן, מאיר היה אדם שתמיד ראה את תלמידיו כבני אדם ולא כעוד תלמיד מיני רבים.
יהי זיכרו ברוך
עצב גדול.
הייתי תלמידו של מאיר בביה"ס אורט ע"ש גוטמן במגמת מחשבים מחזור ה' 1991.
היכרתי אותו שנה קודם להגעתי לתיכון, עת נרשמתי לחוג מחשבים שהועבר בבית הספר. כבר אז השאיר עלי רושם אדיר ובעקבות זאת אף נרשמתי לתיכון אותו ניהל.
לאורך שנות לימודי שם, הכרתי את מאיר כמחנך, כמורה לפיזיקה, כמוביל ופורץ דרך, גם באופן ניהול בית הספר וגם ביחסו לתלמידים. זכרונותיי ממנו הם דווקא מן הרגעים בהם הופיע בפנינו שלא בתפקיד המורה. עודר בגינה שבחזית בית הספר, נותן ארגז כיבוד שנשאר לאחר מסיבת חנוכה לחברי חוג סיור לפני יציאתנו לטיול, מבקר תלמידים במחנה אימונים לפני הופעת סוף שנה.
לאורך השנים עקבתי מרחוק אחר מסלול הקריירה שלו. היתה בי מחשבה נאיבית שיום אחד ניפגש, ואני אשאל אותו אם הוא זוכר אותי, ואספר לו שבזכותו שאפתי כל חיי הבוגרים למצוינות. שבית הספר שאותו ניהל, שהוא, יחד עם מורים מצוינים שקיבץ שם היו מגדלור שהאיר וכיוון את דרכי בחיים.
זה כבר לא יקרה. כאשר נודע לי אתמול כי נפטר, חשתי זעזוע ועצב גדול.
מאיר היה עבורי אדם ומחנך גדול. הוא יחסר מאד.
שלא תדעו עוד צער,
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
רק לפני שעה נודע לי ( חבר לכיתה שלח אלי לינק למודעה הזאת) , עצוב עצוב עצוב.
כל כך חבל …עד היום כשהזכרתי את מאיר , והזכרתי אותו רבות, הייתי בטוח שהוא עדיין איתנו.
את מאיר הכרתי לראשונה בשנת 1984 כשלקח על עצמו את חינוך כיתה י5 האגדית של בית ספר הולץ בתל אביב , מאיר ליווה אותנו כמורה כמחנך וכחבר עד לכיתה י"ג.
מאיר שינה את תוכנית הלימודים שלנו כך שבמקום שתי יחידות פיזיקה לבגרות שהיו מיועדות לנו בתחילה, לחמש יחידות וכמובן גם מתמטיקה מארבע לחמש.
מאיר העביר אותנו מבינוניות לנקודת פתיחה של מובילים. דבר שהשפיע עליי באופן אישי לאורך כל החיים (וכן על ילדי שכעת באותו גיל שאני הייתי כשהכרתי אותו).
בתקופת הצבא נפרדו דרכינו, אבל החותם שהשאיר בי היה ענק , שאני יכול , ולא סתם יכול , יכול להיות בראש ולהוביל. לאחר שסיימתי את השרות הצבאי פגשתי אותו שוב במקרה בעת מבחני כניסה לפקולטה להנדסת חשמל של אוניברסיטת תל אביב בשנת 1992.
מאיר פנה אליי לאחר שסיימתי את הלימודים להשתתף בתוכנית של מהנדסים פוגשים בני נוער אך לצערי …"עולם ההייטק" לא אפשר לי להשתתף בתוכנית , דבר שהצטערתי עליו המון ועכשיו אפילו עוד יותר.
הצניעות של מאיר , הסבלנות , החיוך , הענווה . כל התכונות שכלכך חיוניות במחנך אבל כל כך נדירות, אז וגם היום , למאיר היה את כולן.
אין מילים לנחמה מלבד העובדה שהמשפחה תדע , שמאיר השאיר חותם עמוק אצל כל כך הרבה בני נוער , ושינה לטובה את מסלול חייהם של כל כך הרבה אנשים , שיש לו רק מקום אחד , והוא בגן עדן.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.