ד"ר ססיל אלוייס ז"ל Dr. Cecil Allweis

4 תגובות

1. Dear Allweis family,
   I met Cecil shortly after coming to Israel in 1953. He was part of the "anglo " crowd in Jerusalem. We dated a few times. I have photos somewhere of a tiyul to Givat Olga If I find them do you want copies? Where should I send them Please accep my sincere sympthies on your loss.
   Ida Selavan Schwarcz

   הגב

   1. My parents were good friends of your parents and I remember many many visits to your house. I remember being fascinated by things like the wires and pipes for the hot water system and studied them, trying to understand everything because I knew there was something magical going on here

      As a young boy I always looked forward to such visits, as Cecil embodied the inventor, scientist, maker, and explore of knowledge that I hoped to become. I was envious of his workshop and studied it with great interest, hoping one day to have one of my own. Even more special were opportunities to use his tools, such as one Purim when I wanted to dress as a robot. Since my father was not handy in that way of course we asked Cecil for help. I remember him using what seemed like complicated equipment to measure my face to figure out where to put the holes for my eyes. I was very proud of the result

      I remember him building sailboats, and at one point one of his sailboats sat in our yard with a large "for sale" sign on it, since more potential buyers would see it in our yard

      After my army service I moved to California , but whenever I visited Israel I tried to visit Cecil and his magical house and garden. I studied electrical engineering and had an interest in brain research, so Cecil and I had much to talk about. We also talked about amateur radio and many other sciences. He always knew so much about different fields and seemed to have an interest in everything

      I remember one visit with my sister and our respective spouses and young children. It was a hot day and we sat in the terraced garden as Cecil cooked something marvelous in the outdoor kitchen while the children played in some sort of pool

      I remember running into one of you girls (I can't remember which one) as a young adult and telling you how envious I was of you and how I wished I lived in a house like yours

      Cecil was a great mentor and a source of inspiration for me as I created my own non-traditional path through science, engineering, and teaching. I think fondly of his help to this day

      I am very, very sorry for your loss and wish you all long life. Please drop me a line if you feel like it whenever you wish.

      הגב

2. משפחה יקרה,
   ראשית קבלו השתתפותי בצערכם. הצטערתי שלא הצלחתי להתארגן לבא לא להלוויה ולא לביתכם בשבעה. רציתי לאמר כמה מילים על ססיל כפי שהכרתי במחלקה לפיזיולוגיה. לטעמי הוא היה אחד החושבים המקוריים ביותר שהכרתי. בתחילה התמסר רב הזמן לעבודה משותפת עם ראש המחלקה (ג'וני מגנס) בנושא חילוף החומרים של המח. כמסטרנט מתחיל ואח"כ כדוקטורנט השתתפתי בניסויים אלו והתרשמתי מאד מיכולתו להכניס טכניקות מדידה, חדישות אז, לנסויים. בדיעבד אני מבין בצער שהתוצאות המענינות והחדשניות נזקפו בקהיליה כהישגיו של מגנס בלבד. אמנם מגנס היה החוקר הראשי, אך גם לססיל הייתה תרומה ניכרת מאד.
   עד מהרה החל בנסויים משלו. הוא הצליח ע"י חסימת חילוף החומרים של RNA וחלבונים בשלבים שונים של לימוד ואחריו (במכרסמים) להראות קיום שלבי זיכרון שונים מהלכם בזמן ומנגנונים ביוכימיים הקשורים ביצירתם. לטעמי אלו היו תוצאות מאלפות אלא שהגיעו שלא בזמנם. עד שהגיע לפרסמם נעשה נושא הביוכימיה של הזכרון לא פופולרי. הנושא חזר למרכז המחקר בשנים האחרונות אלא שעתה איש אינו מזכיר את עבודותיו החלוציות בנושא.
   הסיטואציה אז לימדה אותי גם שהאקדמיה אינה טלית שכולה תכלת. פרופסור מפורסם (עליו השלום) מהמחלקה לנוירוביולוגיה במדעי החיים שביקש לעלות ארצה בסוף שנות החמישים ולהצטרף למחלקה לפיזיולוגיה נדחה ע"י מגנס שאמר לו כי הוא לא מתאים למחלקה והעדיף את ססיל על פניו. פרופ' זה היה נחוש להראות שססיל "לא שווה" הרבה והכשיל כל נסיון של ססיל להשיג כספי מחקר או להתקדם באוניברסיטה.
   ראיתי בצער גם מה שנראה בעיני כחולשתו של ססיל שלא הפשיל שרוולים לעשות מחקריו בעצמו אלא חיכה שיגיע אליו תלמיד מחקר שיעשה העבודה על פי הנחיותיו. במצב זה הלכו סכוייו להשיג ממון למחקר ופחתו. התוצאה הייתה שהקדיש יותר ויותר זמן למחשבה תיאורטית על מהות הווסות הפיזיולוגי, ועל הוראה אינטגרלית של מערכת הנשימה לתלמידי רפואה.

   בנושא הראשון העמיד סכמה חדשה ומעולה לתיאור מערכות משוב בכלל ומערכות כאלה בגוף האדם וכיצד הן עוברות אינטראקציה זו עם זו. לצערינו העיתונות הפיזיולוגית דאז לא הייתה בשלה לסוג כזה של גישה והוא הצליח לפרסם הנושא רק ב- ISRAEL J OF MEDICINE שאינו נקרא ע"י רב הפיזיולוגים. רק בשלב מאוחר ביותר נחשפה חשיבות השיטה בקהילה הבין לאומית.

   בשטח ההוראה של פיזיולוגיה של הנשימה הכניס מהפכה. במערכת בנשימה, כמות החמצן בדם, ריכוז פחמן דו-תמצני, ריכז הביקרבונט, הPH רמת הרוויה של ההמוגלובין כולם תלויים זה בזה. ססיל מצא דרך גאונית להביע כל זאת על גרף דו-ממדי אחד. על הגרף היו המוני קווים המתארים כל אחד מהמשתנים בצורה פרמטרית וכתלות בלחץ החלקי של החמצן והפחמן הדו-חמצני בדם. הוא אף הצליח להעמיד מעבדה לימודית לסטודנטים שבה יכלו לעקוב תוך כדי ביצוע תרגילי נשימה שונים, מה קורה לכל המשתנים ביחד.

   כ-קוריוז אזכיר שהרבה מהסטודנטים התלוננו שאינם יכולים לעקוב אחרי כל כך הרבה גרפים במערכת צירים אחת. יום אחד הביא ססיל דף עם גזרות של שמלות מתוך עיתון BURDA (שבו כידוע משורטטות הרבה גזרות שונות זו על גבי זו בצבעים שונים), הראה אותו בשיעור לסטודנטים ואמר: נשים זקנות בכל העולם מצליחות לעקוב כאן אחרי כל גיזרה וגיזרה ואתם לא יכולים לעשות זאת בגרף הרבה פחות מסובך?

   אין ספק שהוא היה יצירתי בצורה גאונית ואני מאד מיצר שלא זכה להכרה הראויה.

   אתכם בצערכם
   משה אבלס

   הגב

3. אני עומד כאן לא רק כחתנו של ססיל ,אלא הרבה יותר כCecil's son in law-. כך התחלתי לראות את עצמי די מהר אחרי שהכרתי את ססיל. Son in law.
   ססיל היה איש מעבר לזמן ומעבר למקום. איש הרנסאנס. חכם ,משכיל, למדן מופלג, איש אשכולות, סקרן בלי נלאה, צמא לעוד ועוד ידע. אין נושא ואין דיסיפלינה שהיו מחוץ לתחום בשבילו.
   וגם קשוב לסביבה ולסובב.
   הגענו מעולמות שונים לחלוטין. ססיל מעולם המדעים המדויקים ואני מהעיתונות ומהאקטואליה. ססיל התעניין בין כל שלל הנושאים באסטרונומיה ואני בהיסטוריה. שמיים וארץ. אבל מצאנו מהר מאד שפה משותפת. יכולתי להזכיר אגב אורחא משהו שקשור במלחמת העולם הראשונה ובפגישה שלאחר מכן ססיל נתן לי ספר ישן ,מחקר נשכח של ברברה טוכמן ,שהוא מצא על הנושא –וזאת דוגמא אמיתית והיא רק אחת.
   הכרתי את ססיל לפני כמעט 19 שנה. נכנסתי אליו הביתה – מחזר מבולבל- אחרי הכנה שקיבלתי מתניר –תיני, עמוד התיכון של המשפחה שלנו. היא הכינה אותי שיש לה אבא מזן מיוחד. נכנסנו לבית שהוא יקום בפני עצמו – עולם ומלואו-ולא ראיתי אף אחד. פתאום הגיח משום מקום- אח"כ התברר לי שזה ה-cellar,מרתף היין ,היקב של ססיל- הגיח משם איש מזוקן קטן וצנום עם בגד ים עוד יותר קטן. נראה כמו איזה שדון מהאגדות. נגיד פוק ב"חלום ליל קיץ" –A Midsummer Night's Dream של שייקספיר .אמר כמה מלים נתן לחיצת יד רכה ונעלם. לרגע היה נדמה לי שאני אכן בסצנה שייקספירית. המחזר המבולבל כמעט לקח את עצמו וברח.

   אצל ססיל כל העולם הוא מעבדה אחת גדולה וכל דבר בחיים הוא ניסוי. מהדברים הקטנים של היומיום : היין והשמפניה, הלחם ושמן הזית עם הטעם המיוחד "זה בגלל שיש בתוכו A piece of a camel shit" ,הסביר וצחק. ועד הטלסקופ שהעמיד על הגג בלילה חשוך ומשך את כולנו לעקוב אחרי איזו גלקסיה רחוקה או מופע אסטרונומי נדיר.
   ססיל היה שותף תומך ,שהיה מוכן להתגייס בלי חשבונות מיותרים ,באותם צמתים שבהם היה ברור שיקשיבו רק לו ויקבלו רק את דעתו.
   זה אולי מפתיע ובעצם אולי לא. אבל ססיל -כך חוויתי- היה אבא דאגן ומתעניין , שהתגאה מאד -גם עם באיפוק -בבנותיו, בילדינו- נכדיו ובכל המשפחה.
   בליל הסדר היינו אצל ססיל. הסתופפנו סביב המיטה שלו , קראנו את ההגדה, ברכנו, שתינו ארבע כוסות, שאלנו את קושיות, זמרנו. קיימנו את הסדר כהלכתו. זה היה ליל הסדר הכי מיוחד אולי הכי מרגש שהייתי בו- כולו בשביל ססיל.
   ססיל חי את כל חייו על פי דרכו. הוא גם דעך בדרך שרצה ובדרכו שלו נפרד מאתנו לתמיד. משאיר אותנו כואבים וחסרים.

   הגב