יהושע וייס בן עמי ז"ל

אבלים: אשתו: אירנה, בנו וכלתו: דורון ונועה, נכדיו: דנה, תומר ורועי, המטפל: ג'ון. ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 17.08.11, בשעה 16.45, בבית העלמין העירוני החדש, קיבוץ גליל ים, הרצליה, הכניסה ממחנה גלילות.

3 תגובות

  1. שלום ! הייתי תלמידה בבית ספר בארי בנתניה , בשנות השישים והשבעים שם פגשתי באבא . היום פתאום החלטתי לבדוק באינטרנט מה עלה בגורלו . כל תלמידי השיכבה שלי בבית ספר בארי נפגשים בשבוע הבא לפגישת מחזור ופתאום נזכרתי בדמות הגבוהה והמרשימה שלו . התעצבתי מאד לשמוע שנפטר בשנה שעברה . לא הייתי בארץ ולכן כניראה לא ראיתי את מודעת האבל שלכם . מקווה שהיו לו חיים טובים . אני זוכרת שהוא היה איש מעניין ואינטליגנטי – גם ממרום שנותיי הצעירות של אז . הוא לא התאים בנעימות שלו לממסד הכוחני והבירוקראטי . הוא תמיד היה מאד שקט , בתוך ההמולה של בית הספר . אפילו מרוחק -במובן הטוב של המילה .
    מקווה שמצא את מקומו מבחינה מקצועית . קראתי לפני דקות ספורות את סיפור חייו והבנתי שקל לא היה לו . שלא תדעו צער . ורד

  2. הייתה לי זכות גדולה ללמוד במגמת מסגרות בבית הספר מסילות נתניה .ובפרט בגלל המורה יהושע בן עמי,כגובה קומתו היה משכמו ומעלה,איש מקצוע,ענוו,איש שיחה,שידע להקשיב לרחשי ליבם של ילדים שבאים מכל שכבות העם,עם מצוקות התקופה.להחדיר בהם יסודות עבודה, אהבה למדינה שבדרך,וכל שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה היה מורי ורבי יהושע מעביר לנו שיח על שעבר עליו בנכר,שיח קשה ומלא תהפוכות גורל,וליד זה ידע תמיד להדגיש את התקומה של מדינת ישראל שהייתה חשובה לו מכל.זכיתי להיות מהטובים שהוא חינך ובברכתו הלכתי ללמוד בקציני ים בעכו,ומשם שרתתי באחת היחידות המובחרות בצה"ל שייטת 13. פעמים הייתי מבקרו בבית הספר,וראיתי את גודל גאוותו ושמחתו על הילד הגדל ונהיה לגבר במדי הצבא,הדרגות,התגים והאותות,ושוב הייתי חוזר אליו לשיח ולעידוד כבעבר.
    רבים הדברים שיש לספר בשבחו של אדם זה,והזמן קצר מלהכיל.היום בדרך המקרה נכנסתי לאינטרנט והקשתי את שמו,ולהפתעתי גילתי את המשך חייו לאחר שעזבתי את בית הספר,את שקראתי בעשיתו מתאים לאיש נאצל זה.צר לי מאד שהלך מאיתנו,ואני תקווה שזכה בערוב שנותיו בכל הטוב והנחת שהעניק לנו.
    ינעמו לך רגיבי עפרה של ארץ ישראל שכה אהבתה,יהיה זכרך ברוך.

  3. פגשתי את יהושע בשנתי הראשונה במקהלה הפילהרמונית ואחר כך שרנו יחד גם בסניף התל אביבי של מקהלת קול ישראל. נסיעות אוטובוס רבות לחזרות ולקונצרטים עברו עלינו בשיחה ועל אף מרחק השנים הגדול בינינו, מצאנו תמיד שפה משותפת. למשך כחמש-עשרה שנים ניתק הקשר בינינו, אך אז פנה אלי יהושע בבקשה לערוך את תרגומו לספרו של רודולף ורבה, ולבסוף התמלאה משאלתי לעבוד עמו באופן מקצועי. לאחר "ברחתי מאושוויץ" הפנה אלי עוד חומר לתרגום ולעריכה, הכל בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה, ועם כל הקושי הנפשי והצער שבטיפול בחומר זה, שמחתי שיכולתי להיות לו לעזר בנושא זה, שלו הקדיש רבות משנותיו.

    בשנותיו האחרונות שמרנו על קשר במכתבים ובדואר אלקטרוני. הקפדתי לברכו כל שנה ביום הולדתו והשתדלתי לצרף גם סיפור חדש שכתבתי. חלקנו דעות, כעסים ואכזבות מן המתרחש במדינה והשתדלנו להישאר מעודכנים בקורות אותנו, גם כשלא נפגשנו עוד. הצטערתי מאד לשמוע על האירוע המוחי שתקף אותו בעיצומו של המפגש המצולם בטלוויזיה. גם לאחר זאת המשכנו לשמור על קשר במידת האפשר, עד שנודע לי על מותו.

    חיבבתי מאד את יהושע, אדם משכמו ומעלה בכל המובנים. ראיתי בו את אחד מידידי הקרובים ביותר. ינוח בשלום על משכבו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *