יונה מתן (לבית שוסטר) ז"ל

תגובה אחת

1. דרור,יואב, ורדה, משפחות יקרות,
   בצער נודע לי על פטירתה של יונה היקרה , שבעיני היתה היפה בנשים. נכון, קשיי גיל הפרידו בינינו ובשנים האחרונות אף ניתק הקשר. כשביקרנו אותה פעם אחת בביתה האחרון, מנחם ואני, מצאנו אותה אז דוויה וכואבת. אבל, כמה ערה, פקחית ועדיין מעורה בסביבתה. כשנפרדנו, הבטחנו לעצמינו לשמור על הקשר. לא כל כך עמדנו בהבטחה זו. ביחוד לא בשנים האחרונות, עכב שינוי פני הדברים. אבל, בזכרונינו חיו הפגישות עימה ועם אבא ההמנוח, בביתם היפה בירושלים. היזכרנו לא אחת את חוש ההומור של אבא ואת וסיפורים מחייהם. תמיד זכרתי את דבריו של אבא על התקדמות הרפואה ועל האופן שבו יילכו הרופאים ויהפכו למומחים יותר ויותר של אברי גוף האדם השונים ובאיזה אופן הגדיר את ההתמחויות האלה. איך חזה את הדבר. תמיד גם נזכרתי ונזכרת גם היום איך הזהיר והתריע בתוקף מפני הסכנות, העומדות בפני תושבי חיפה והמפרץ, בעקב ריכוז החומרים המסוכנים שם. נושא שעד היום עומד על הפרק ולא נמצאו לו פיתרונות.
   אנשים מיוחדים היו הוריכם וכל ביקור אצלם היתה חוויה. מנחם אהב את אבא מאוד מאוד, כמו אימו פרידה ואביו, הדוד לזר, שלא היה לו יקר אחותו, דודה רוזה, סבתא שלכם ומצאצאיה. ובכותבי דברים אלה, אני נזכרת שסבא לזר היה קורא ליונה, "התפוח שבעין של המשפחה".
   והנה, הולכים אנו בדרך כל בשר. עוד מעט ועוד קצת ו… אבל, יקרי, אנשים מופלאים השאירו הוריכם. לא זכה לוסיה לראות את הנחת. יונה זכתה גם זכתה, אך צנועה היתה ולא התרברבה.
   וכאן אומר, באיחור, שמאוד נפעמתי מביקורבם אצלינו בעת השבעה עם פטירתו של מנחם. איזה המשך נהדר לאהבה של המשפחה אלה לאלה. ואעיר כאן, שהמשותף בין מנחם לבין לוסיה היה כה גדול ואמא יונה ואני מצאנו תמיד שפה משותפת. אהבתי את הוריכם וכיבדתי אותם כבוד רב.
   צר לי מאוד שאין ביכולתי לבקרכם מפני קשיי ההתנועעות שלי. גם מה חבל שמיכל וניר אינם בארץ כדי לבקרכם אף הם ולהביאני אליכם. מהם נודע לי על פטירתה של יונה, גם אם מעט באיחור.
   אני מאחלת לכולכם בריאות ואושר, המשיכו ולכו בדרך הוריכם, עלו והצליחו, אתם וכל יקירכם, בכל אשר תלכו.
   תודה לכם גדולה על השתתפותכם באבלנו שלנו, וקבלו את השתתפותינו .תהה מנוחת כל ההולכים עדן. ואנא, נשמור נא על הקשר היקר.
   שלכם, באהבה
   זהבה אברהמי

   הגב