יוסף צורי ז"ל

3 תגובות

1. צורי,
   צעיר נצחי ברוחו, איש אשכולות. האיש שאהבתי להאזין לדבריו ותמיד תמיד הייתי אומרת לו "כל פעם אני לומדת ממך משהו חדש".
   האיש שאמר וחזר ואמר תמיד ש"החיים הם יפים", ואני אמרתי לו "אשרי האיש שיכול לסכם כך את חייו".
   צורי, איש של ערכים, של ידע, של ניסיון רב, אינטליגציה גבוהה, אדם שאפשר להתייעץ איתו בכל דבר ועניין, בעל אוזן קשבת, אוהב אדם.
   אדם במלוא מובן המילה.
   בעל זכויות רבות במדינה בתחום הטלקומוניקציה ובתחומים אחרים שרק נרמזתי עליהם.
   פעיל בהתנדבות בארגון המורים בתא הגמלאים ועושה עבודתו נאמנה.
   ידיד אמת.
   אני כואבת ומבכה את לכתך מאיתנו ביחד עם משפחתך.
   חייך הם דוגמה ומופת לחיי בן אנוש.
   יהי זכרך ברוך!

   הגב

2. חברנו יוסף צורי ז"ל הלך לעולמו בערב עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, תשע"ג.

   תפקידיו האחרונים בארגון המורים היו יו"ר תא הגמלאים  וחבר בוועדת פרס החינוך.

   יהי זכרו ברוך.

   חמישה עשר בשבט – ראש השנה לאילן
   מאת: יוסף צורי ז"ל (פורסם ב"קשר עין", 225)

   אחד המועדים הקטנים והחשובים בתרבותנו הוא ט"ו בשבט. גדולתו של החג שהוא בא להנציח את חשיבות הצומח בישראל, וגם בקהילות הגולה, שגם אם לא תמיד נמצא הצומח המסוים במקום מושבן, הרי הן מציינות את החג בתפילותיהן.

   ט"ו בשבט בא ללמד שתורתנו תורת חיים היא, המבטאת גם את הקשר ההדוק שבין האדמה, והצומח עליה, לבין האדם העובד אותה וחי ממנה.

   בשכונת אחוזת בית, שבה נולדתי (נוסדה באפריל 1909, ובמאי 1910 שונה שמה לתל-אביב), חגגו את ט"ו בשבט ברוב פאר והדר. מבעוד יום הגיעו מאות העציצים הקטנים, מתנת קרן קיימת לישראל, אל מזכירות בית הספר. המורים שקדו על לימודו של נושא החג לתלמידים והרבו להסביר להם את החשיבות שבנטיעות בארצנו החמה. מאז הבוקר היו התלמידים מתחילים להסתדר בשורות, ומגמת פניהם אל אחת השכונות החדשות שהולכת ונבנית בתל-אביב.

   בשנת תרס"ח הכריזה הסתדרות המורים לראשונה על קיום חגיגות בט"ו בשבט, ומאותה שנה נקבע חג האילנות לחג נטיעות לילדים בבתי הספר. השירים של אז היו, למשל: "השקדייה פורחת", "כך הולכים השותלים", "עץ הרימון נתן ריחו": התלמידים היו שרים אותם בתהלוכה הארוכה, והמורה לזמרה מלווה אותם במפוחית היד.

   יום ט"ו בשבט תש"ט הוחג בירושלים בחגיגיות שכמוה לא ידעה העיר זה דורות רבים. ירושלים לבשה חג והתקשטה לכבוד פתיחת הכנסת הראשונה של מדינת ישראל. העיר עוטרה בדגלים ובסמלים לאומיים, והם התנוססו מעל בנייני הממשלה, הסוכנות היהודית והמוסדות הציבוריים. במעמד זה הודיע דוד צבי פנקס בשם הנהלת הוועד הלאומי למושב האחרון של אספת הנבחרים הרביעית את הצעת ההחלטה, שעם קום המדינה נסתיים תפקידה של אספת הנבחרים ומוסדותיה. דוד רמז, ששימש יושב ראש הוועד הלאומי, אמר באותו מעמד כמילים האלה: "כנהר המשתפך אל הים, משתפכת הערב הזה כנסת ישראל למדינת ישראל, אשר תיכון לעד".

   באותו יום ניטעו ברחבי הארץ אלפי עצים לכבוד הכנסת הראשונה של מדינת ישראל המתחדשת.

   נטיעת האילנות נהגה גם בימי קדם, בימים שישראל נתנחל בארצו, כמו שנאמר: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל…" (ויקרא יט, 23). מלכתחילה לא נקבע המועד הזה ליום חג, וגם לא ליום נטיעת אילנות. נציין את אחד ההסברים לקביעת המועד הזה דווקא: אבותינו עובדי אדמה היו, ולכן הבחינו עד מתי שותה העץ מהמים של השנה שעברה ומתי הוא מתחיל לשתות מהמים של השנה החדשה, ותקופת ביניים זו נקבעה לראש השנה לאילן.

   הגב

3. צורי יוסף ז"ל

   צורי – היית איש טוב ומיטיב.
   תמיד כשראית אותי חזרת על אותו משפט : "הוי לבנה, לבנה, שמך מזכיר לי את אחותי הבכורה לבנה".
   האם סיפרתי לך עליה?" – כן צורי. סיפרת לי, ושמחתי ששמי מעלה בלבך תחושות עבר נעימות וגעגועים לאחות שכה אהבת ועליה סיפרת.
   לימים, נוצר קשר נוסף כשנודע לך שאני מלמדת בבי"ס אליאנס, ואתה למדת בילדותך בביה"ס לבנים של אליאנס שפעל בשכונת נווה צדק.
   שנינו חלקנו הערכה ואהבה לרשת החינוך שהקימה בתי ספר בכל רחבי העולם היהודי ובארץ ישראל.

   לאחר שעברתי לגור בשכונת למד הפכנו לשכנים, ומאד נעזרתי בך בתוקף תפקידך כיו"ר ועד השכונה. כל בעיה שהובאה בפניך מייד טופלה מול הגורמים השונים בעירייה ובהנהלת הרובע.
   באחד הימים אמרתי לך שהגן שממול למרפסת ביתי מאד יפה, אך כל העצים בעלי פריחה ירוקה ואין "צבע" שישובב את העיניים.
   מייד הצעת לי לכתוב לך מכתב ואיתו הלכת למי שצריך. ואכן, 3 עצי צאלון נשתלו בגן ז'ילבר.
   כעבור שנתיים, קמנו אל הפריחה המרהיבה של עצי הצאלון, ומאז ועד היום בכל פעם שהפרחים האדומים לוהבים ומשובבים את נפשי, אני מודה לך ומספרת לכל השכנים שזה בזכותך.
   גם כאשר נודע לך על הויכוח הקיים עם שכנינו באשר לעצי הפיקוס והחנייה, מייד הצעת את עזרתך והעברת אלי חומר רב בנושא.
   טיפוח השכונה ורחובותיה עמד בראש מעייניך ופעלת להטבת התחבורה וסידורי החניה לרווחת התושבים.

   אכן, איש טוב ומיטיב היית.
   מן הסתם ידייך כבר מלאות בעשייה של מעשים טובים בעולם של מעלה, ואתה, כמו תמיד, אץ רץ מעניין לעניין ובוודאי עסוק ביותר.

   יהי זכרך ברוך!

   הגב