אבלים: אשתו: דנה גלאי, בניו: אורי ועומר, אביו: עמוס גלאי, אחותו: יעל גלאי ובני ביתה, משפחות: אברמוביץ, סדן, גמליאל וליבנה.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 12.02.12, בשעה 15.30, בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב מלכי ישראל 13, הרצליה.
חברת הכרם מנחמת את דנה, עומר, אורי ומשפחת גלאי על מותו.
המנוח היה מנהל החברה.
מסעדת טוטו מנחמת את דנה, הילדים וחברת הכרם על מותו.
8 תגובות
הכרתי את יורם בשנת 1990, במהלך שהותי בניו-יורק, את דנה 6 שנים לאחר מכן יותר בעבודה ונוצר קשר מיוחד במינו.
אין לי מילים לתאר את גודל הכאב והבור שנפער בחזה.
ביום רביעי האחרון, כשישבתי מול מיטתו בבית החולים, חשבתי שעדיין יש שביב של תקווה ואור, כאשר מוקפים במשפחה וחברים אוהבים כל-כך שיעשו הכל בשבילו. ביום שישי, שעה קלה לפני שהחלה חגיגת יום ההולדת של בני, קבלתי את הבשורה הקשה מנשוא. התחושות היו מאוד מעורבות.
אני רוצה לאחל לדנה המאוד מאוד מיוחדת, חזקה ואהובה, לילדים המקסימים והמשפחה התומכת – שלא תדעו עוד צער.
כל כך קשה לאבד חבר קרוב ומעבר לרגשות, לגלות גם באמצעות התמונות כמה עברנו יחד, יורם , דנה , אורי ועומר הם בני משפחה עבורינו, עברנו המון שנים ורגעים משותפים יחד, ארוחות, נסיעות, חופשות, לידות, ימי הולדת, רגעים של שמחה, זמנים של עצב ועוד ועוד. תמיד שמרנו על אופטימיות, תקווה והומור, גם עכשיו אנו חולקים רגעים של הומור והתפרצויות בכי כואבות ואף כועסות. יורם נתן פייט ולא ויתר במהלך 8 חודשים אחרונים בהם נאבק במחלה הארורה אבל בשלושת ימיו האחרונים חוויתי את סבלו הנורא והקשה מנשוא, הייתי אתו כשנפטר וראיתי חבר שנגאל מיסוריו, רגוע ושלו, אבל למה עכשיו ? מוקדם מדיי ! מתגעגעת ! קרן
[img]https://avelim.co.il/wp-content/uploads/2012/02/yoram-5.jpg[/img]
מצטער מאוד עצוב מאוד מאוד
קשה לרשום בלשון עבר..קשה… יורם היית חבר כמו אח ,איש ישר דרך, לבבי וחם,מקצוען אמיתי בתחומך,איש רב פעלים ומסור,אחד שדואג תמיד לכולם ושהכל בסדר…הכל היה קטן עליך..נקטפת בטרם עת מאיתנו…כואב הלב והנפש בוכה…מבטיחך כי זכרך ישאר לעד …ולמשפחתך היקרה תיהיו חזקים שלא תדעו צער תנחמו משמיים.תיהיה נשמתך צרורה בצרור החיים,אמן.
קשה לקלוט את גודל הטרגדיה. הכרתי את יורם בשנת 1992 כשדנה ואני למדנו באוניברסיטת תל אביב. אהבנו לאכול ביחד, לצחוק ביחד, לדבר ולבלות. אני לא אשכח את החיוך של יורם , את החיבוק האוהב תמיד ואיך אפשר בלי להזכיר את האוכל המדהים שבישל…. בשנים האחרונות לא נפגשנו הרבה. בקיץ האחרון בעת ביקור המולדת שלנו בארץ באתי לכמה דקות רק כדי לתת חיבוק ולראות מה שלומו. מי ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. יורם – נוח על משכבך בשלום!
דנה – חברתי האהובה, את מדהימה מאין כמותך. היי חזקה והלוואי ויכולתי לבוא עכשיו ולהיות לצידך. מתגעגעת ואבלה, מיכל
בתור בנו עשיתי איתו כיופים מכויפים והרבה כיף חיים. הכרתי אותו בשנת 2004 בחמש עשרה באוגוסט שזה גם השנה וגם התאריך שנולדתי.הוא אהוב לבי משנולדתי.הוא יקר לי מאוד בלבי. תמיד אני אזכור אותו כי הוא אבי והוא מכיר אותי ומעריך אותי משהייתי בחיים. אני מצטער מאוד על זה שאבי מת וסיים את חייו בעולמנו.אמי דנה אמרה לי שאבי יבריא אבל בסוף הוא נפטר ממחלת הסרטן.מי שכותב לו תנחומים אני מודה לו תודה.אמן לאבי בגלל שמת.
אורי התותח קראתי את המילים שכתבת והתרגשתי מאוד אני רוצה להגיד לך שאני
גאה בך למדת מאבא ויק הרבה מאוד גם לדבר וגם לכתוב בצורה נכונה ויפה ואין לי ספק שיום אחד כולם ישמעו עלייך בטח כאיש ספורט….
בכל מקרה שתדע שכולנו גם מצטערים ועצובים שאבא עזב אותנו אבל החיים
ממשיכים ולך יש תפקיד חשוב מאוד כבן בכור ומנהיג אמיתי לשמור על אמא ועל עומר ולהמשיך להיות מישמיש אמיתי(:
אוהב אותך מאוד רני היימן