יורם זילברבוש ז"ל (1950 – 1991)
חלפו 30 יום מאז פטירתך ואנו עדיין המומים ומנסים לעכל את האסון הכבד. מרגע שהגעת לתחום הצטיירת כבחור שקט, שקדן ומסור המבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, ללא משוא פנים וביסודיות, תוך שימת דגש על העיקר הן מבחינה מקצועית והן מההיבט האנושי.
לצערנו, חלית במחלה קשה ולמרות שידעת מהרגע הראשון את פישרה, נלחמת בצורה יוצאת מן הכלל בניסיון לגבור עליה.
משך כל התקופה לא איבדת, ולו אף לרגע קט, את התקווה ואת מצב הרוח ואף טרחת לעודד אותנו, הסובבים אותך. בתקופת מחלתך, בין טיפול אחד לשני ולמרות המגבלות הגופניות והכאבים, הגעת לעבודה והמשכת לתרום ללא לאות. בתקופת האשפוז היית שותף בצורה זו או אחרת בעבודת התחום: ייעצת, הסברת והכוונת את האנשים בנושאים בהם עסקת. בביקורים של החברים שעשו זאת באהבה ומתוך הערכה לאישיותך, היית מפליג בשיחות בענייני העולם, המצב הביטחוני והעבודה ברפאל. לעולם לא שמענו תלונות על מחלתך ועל הטיפולים הרפואיים או כל בעיה אחרת. מלחמתך במחלה, האופטימיות ומצב רוחך יכולים לשמש להערצה, למופת ולדוגמה אישית כיצד ניתן להתמודד עם סבל נורא וגורל אכזר.
יורם אתה חסר לנו. זכרך ואישיותך המיוחדת יהיו שמורים אתנו לעולם ועד ויהיו נר לרגלינו.
נעמי, הבנות והמשפחה, כולנו משתתפים בצערכם ומעריכים את יכולתכן להתמודד עם אבדנו של יורם. רצוננו שתדעו שכולנו אהבנו אותו ואבלים על מותו.
יהי זכרך ברוך!
חבריך בשטח מחקר מכניקה
