חברת אגד אבלה ומנחמת את העובדים רות שביט בר ואמנון ברדוגו ואת המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח עבד בחברה באזור הצפון סניף קריות.
חברת אגד אבלה ומנחמת את העובדים רות שביט בר ואמנון ברדוגו ואת המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח עבד בחברה באזור הצפון סניף קריות.
תגובה אחת
מעפר באנו ולעפר נשוב…לך קותי יקותיאל ז"לחברי היקר והטוב.
אתמול בערב ספר לי בן דודך כי נאספת אל אבותיך, עזבת את העולם הזה והלכת לעולם האמת. מיאנתי להאמין, איך יתכן שהרי היתה בך רוח לחימה. אך כנראה לא יכולת יותר לסבל ולמכאובים.
הגעתי הביתה וסכר הדמעות נפרץ על לחיי ללא מעצורים.
ונזכרתי שמגן טרום חובה ועד לכתה י"ב היינו יחד באותה כתה.
היו שנים בהן ישבנו האחד לצד השניה וחלקנו אותו ספסל לימודים. זוכרת כי בכתה י' היה לנו מורה למתמטיקה משעמם, לא ידע ללמד ושנינו היינו נרדמים בשערים שלו. בבא האביב במקום ללימוד שעורי מתמטיקה בכתה היו לנו שעורי "מתמטיקה" בים, ברחנו לים שהיה מרחק נגיעה מבית הספר ושם ישבנו ושמענו את הביטלס, לד זפלין, גניס ג'ופלין לצד שירים עבריים שכל כך אהבנו.
ארחי שסיימנו את התיכון, התגייסנו לצבא ולא היה בנינו קשר.
לאחר עשרות שנים, לפני כשלוש שנים לערך הלכתי לעבר מכוניתי ברחוב ראשי בחיפה והנה אני שומעת צפירות שלה אוטובוס, חנית בתחנת אוטובוס והעלית נוסעים. זיהית אותי וקראת בשמי. עלי לומר בגילוי לב שממש לא זיהיתי אותך. אך הסקרנות גברה ועליתי לאוטובוס, שילמתי על כרטיס ונסעתי איתך, ואתה בחוכמתך, בעדינותך וברגישותך המופלאה שנשארה בך עוד מימי ילדותנו, הזכרת לי כי שמך קותי וכי למדנו יחד, לאחר התבוננות בפניך היפות עם הנמשים הקלים, עיניך הרכות ותלתליך הג'ינג'יים נזכרתי בך.
הופתעתי שזיהית אותי עם תלתלי הארוכים. והתפתחה בנינו שיחה מעניינת שבה הזכרת לי את המורה למתמטיקה. וכיצד היה עלינו לעשות מבחן בסוף השנה אצל מנהל בית הספר שאם לא כן לא היינו עולים כתה.
הזכרת לי כיצד ישבנו בים וספרת לך אודות האהבות הנכזבות שהיו לי מהבנים, אמנם הם לא בני כתתנו, אלא מהשכבה העליונה יותר. ואתה ברגישותך הרבה עודדת אותי, ניחמת אותי ובאופטימיות הבלתי נלאית הבטחת לי כי אני אשכח את ספורי האכזבה האלו ואמצא את בחיר ליבי.
ספרת לי כי התאהבת באשה מקסימה, הולדתם ילדים מקסימים וכי אתה המאושר באדם שנפלה בחלקך משפחה כזו. שאלת אותי לקורותי ועיסוקי וסיפרתי לך בקצרה את קורותי ושאני מלמדת פילוסופיה אינדיאנית. הבעת סקרנות רבה בנושא ורצית לדעת עוד.
וכמו שהבטחת החזרת אותי למקום בו עליתי לאוטובוס. הבטחנו האחד לשניה כי נעמוד בקשר מעתה ואילך, אך מפאת אתגרי החיים לא עמדנו בכך. הלכתי לרכב שלי ונסעתי הביתה, תוך כדי נסיעה תהיתי לגבי משמעות והסמליות של המפגש הזה. האם זו סגירת מעגל של מי מאיתנו?
לפני כשנה, בעודי משתקמת מנתוח סבוך במוחי, הטילו עליבשקום משימות. אחת המשימות היתה לערוך קניות קטנות לבד, ללא ליווי וללא עזרה.
בעודי מדדה לאיטי פגשתי את מאיר חברנו לספסל הלימודים, מאיר היה המום כשראה אותי וספר לי שאתה ופנינה חליתם במחלת הסרטן. ולמה זה קרה לחברים בכתה שלנו?? לא ידעתי על מי הוא מדבר, בגלל הבעיות הקוגנטיביות שהיו לי, אך עם הזמן כשפגשתי בו שוב הוא עזר לי להזכר בך שהרי היית חבר אגד. הבנתי ממנו שאתם חברים טובים עוד מימי התיכון, ומאד שמחתי על כך.
ואתמול בערב נודעה לי הבשורה המרה.
עתה 5 לפנות בוקר ואני שומעת את שירת צפורי השחרור תוך כדי כתיבת שורות אלו, ובעיני הצפור הזו מסמלת שחרור מכבלי הגוף…לך לדרכך חבר יקר, לך אל אור ואהבת הבורא כי לזה אתה ראוי.
יהי זכרך ברוך לעולמי עד….תהא נשמתך צרורה בצרור החיים…אמן!!