מר אמיר ליבנה ז"ל

2 תגובות

1. 15.09.2026 שנה מאז שאמיר איננו.
   שנה
   של געגוע שמגיע בלי להודיע.
   של זיכרונות שמכאיבים, ומיד אחריהם גם מחממים את הלב.
   של קושי לקבל את העובדה הפשוטה והבלתי נתפסת שאמיר לא ישוב.
   ובתוך כל הכאב הזה, הייתה לי משימה אחת:
   לא לתת לו להיעלם.
   להמשיך לספר עליו.
   להזכיר את מי שהיה.
   להנכיח את הטוב שבו, את השמחה, את העשייה, את האנשים והמקום שאהב ואת הדברים שהיו חשובים לו.
   במשפחה, בין חברים, ובקהילה.
   וכך, לאט לאט, נולדו במהלך השנה ספר, תמונות, יצירות, מקומות, מילים ומעשים.
   כל אחד מהם עוד חוט שמחבר את אמיר אל החיים שלי.
   שנה חלפה.
   הכאב לא חלף.
   הגעגוע לא נחלש.
   ובכל פעם שאנחנו מספרים עליו, הוא מקבל עוד רגע של חיים.

   הגב

2. תודה לאוניברסיטה העברית ולפקולטה לרפואה על הכבוד וההכרה בבחירתו של אמיר.

   אמיר האמין באדם, במדע ובאחריות שלנו לעולם. מתוך מצפון, עקרונות ואמונה בכוחה של התבונה, בחר לצוות את גופו למדע, כפי שעשתה גם אמו לפניו.

   גם לאחר מותו ביקש להמשיך לתרום, לאפשר למדע ללמוד ולהתקדם, ולהועיל לבני האדם.

   זו הייתה דרכו של אמיר. לא רק לדבר על ערכים, אלא לחיות לאורם.

   הגב