אבלים: הלל, יפי, עידו ונועה; אורי, בוני, גיל, ליה ועדן.
ההלוויה תתקיים ביום א' ה- 11.03.12, בשעה 16.00, בבית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב כספי 22, ירושלים.
האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע ומכון רקח לפיסיקה מנחמים את המשפחה על מות יקירם.
4 תגובות
שלום, שמי ים.
אני בן 17, וזכיתי להיות שכן של יצחק, ממש בית לידו, במשך 5 שנים, וביקרתי אותו לפני כחצי שנה. אני משתתף בצערכם. יצחק היה אחד מהאנשים הכי מדהימים שהכרתי. הייתי מטייל עם הכלבה ג׳ולי ונשאר אצל יצחק וחווה לשמוע סיפורים מיצחק ולדבר איתו. כל דקה הייתה נדירה, נהנתי לשמוע את סיפוריו, עצותיו, ודעותותיו. יצחק היה איש טוב, איש לתפארת, איש שמעורר השראה, איש עם הומור. יצחק תרם לעולם הרבה בחייו ואת ההשארה שהוא השאיר בי אני לעולם לא אשכח. הוא שינה אותי. יהי זיכרו ברוך.
עם פטירתו של פרופסור יצחק שטיינברגר בשיבה טובה נזכר אני בעבר רחוק של
ימי הכרותנו על הרקע של ידידות עמוקה מתמשכת ונצחית שהפך אותנו לאורך רוב שנות חיינו לחברים כמו אחים.
היינו כבני 6 או7 וילידי אותה שנה כאשר אחיו של יצחק ,משולם,התכונן בביתנו בעזרת אבי ,הרב הרמן שטראוס,לטכס בר מצוה שלו.יצחק שכבר אז היה צמא דעת ולדעת הכל ביסודיות,התחיל לבא אל אבי כדי ללמוד תורה וערכים של היהדות כאשר גם אני משתתף במפגשים אלה. בהמשך נוצרו קשרים אמיצים של חברי ילדות שכללו לא רק משחקים רגילם של בני אותו גיל, אלא גם משחקי חשיבה ,עיון בספרי מדע לבני הנעורים.בעיקר בגלל צמאונו ולהיטותו של יצחק להרבות דעת. הוא התחבב גם על אמי שמרוב הערצה אליו קראה לו בשם "הפרופסור הקטן" והדביקה לו באהבה כינוי זה, שאמנם התגשם כעבור מספר שנים בביטול המילה השניה ויצחק נהיה פרופסור של אמת.
באחד מימי השבת הינו כה שקועים בעניננו עד שיצחק לא הספיק להגיע לארוחת השבת בבית הוריו, והוא נשאר אצלנו. לשבת שלאחר מכן הוזמנתי על ידי הוריו וכך נוצרה מסורת של חילופין, שבת אצל הוריו ושבת בבית הורי וזה העמיק עוד יותר את קשרינו. עם עליתי ארצה (לא במעט בסיוע של הוריו), בינואר 1943 נותק הקשר למשך 4 שנים אך הקשר חודש עם עליתו של יצחק שכמובן מאליו החל את למודיו באוניברסיטה העברית בתחום שענין אותו כבר בימי ילדותו.
נשארנו חברי אמת לאורך יותר משבעה עשורים
עם לכתו של יצחק מאתנו אנצור בלבי זכרו של אדם יקר,שהיה לי כאח וחבר.
יהי זכרו לעד בלבנו.
הכרתי את יצחק מהמחלקה לדיאליזה של בי"ח הדסה עין-כרם, שם בזמנו הייתה גם אישתי לאה מטופלת. בהתחלה, מאחר וחזרנו לטיפולי ההמודיאליזה אחרי השתלה ש"נגמרה", לא הכרתי את המטופלים כמו קודם, לכן ניסיתי לעמוד על טיבם מהקשבה לדיבריהם. שמתי לב שליצחק יש מבטא כמו-הונגרי, ואיך שהוא התידדנו. ידידות זאת הפכה לידידות אמיתית, כאשר יחצק סיפר את קורותיו מהונגריה לארץ ואני סיפרתי את קורותי מרומניה, טראנסילבניה ג"כ לארץ. יצחק היה אדם מאד מעניין היודע להקשיב וגם לספר. היה תענוג לשמוע אותו מספר-זה החזיר אותי לאותם ימים כשהייתי ילד בטראנסילבניה, שם למדתי בבי"ס הונגרי כבן למשפחה ממוצא הונגרי. לפני שיצחק נפטר הייתי עסוק עם מחלתה של אישתי, עבודה ועינינם פרטיים ושמתי לב שאינני נפגש עם יצחק. תכננתי כמה פעמים לבא להדסה מוקדם באיזה יום ג, אבל לצערי לא יצא מזה כלום. עוד יותר לצערי – כשהייתי שוב בבי"ח עם איזה סיבוך של אישתי התעניינתי לשלומו של יצחק, ולדאבוני נודע לי שהוא נפטר. הנני שמח שמצאתי אתר זה, יצחק מאד חסר לי, והרישום כאן זה מהמאט שאוכל לטרום לזיכרונו. יהי זכרו ברוך.
באיחור רב מצאתי אתר זה. מודים לכם מאד על המלים הכה מרגשות. הבנים: הלל ואודי