רבקה מוריס ז"ל

תגובה אחת

1. הידיעה אולי לא מפתיעה אבל אני בכל זאת מופתע ולגמרי לא מוכן. קיוויתי לבקר אותה ולא הספקתי.
   רבקה עבדה איתנו חמש עשרה שנים בהתנדבות מלאה. היא נתנה לעבודה ולנו את כל אשר היה לה, וזה היה המון. אני רואה אותה כאחת מהמייסדים האמיתיים של המכון האנדוקריני בבית החולים בתבניתו הנוכחית. במסירותה העצומה, דייקנותה, ביכולותיה הרבות, בניסיון החיים העשיר שלה ובדרישותיה הגדולות מעצמה- בראש ובראשונה- אך גם מזולתה, יצקה תכן והפיחה חיים במכון הזה ואלה מפעמים בו עד עצם היום הזה. היתה בה רוח של עבודה ללא גבול, ללא שעות, שאיפה לשלמות, אחריות מהסוג האוזל כאן במהירות, התגייסות עד כלות לכל מאמץ ראוי וגם גאווה גדולה על תרומתה. קרנו ממנה ניחוחות של ארץ ישראל אחרת, של ירושלים אחרת. פשטות הליכות, יושר אישי וישירות צברית, במובן הטוב שלהם. כאב לנו שלא יכולנו לעשות למענה הרבה משחלתה. היא חסרה לי יום יום, כבר שנים. לעולם לא אשכח אותה.

   הגב