הורי היו ילידי סלוניקי ביוון. אבי חיים עזוז שרת בצבא היווני. בגד הייצוג נראה כמו תלבושת של חיילי "בובה" יוונים שכללה נעליים עם פומפון אדום, גרבונים לבנים, חצאית פליסה לבנה, חולצה לבנה עם שרוולים מאד רחבים ומעל לחולצה וסט קצר בצבע אדום רקום כולו בפייטים או חוט רקמה זוהר וכובע משי אדום עם פומפון ארוך, ובידו הימנית רובה ענק ששקל כ-20 ק"ג.
את זאת אני זוכרת על פי תמונתו של אבי שמצולם במדים אלו. לאחר שנים כשהייתי בת חמש או שש אמי תפרה לי בגדים של חייל יווני לפורים. שנים רבות שמרתי על הכובע הוא היה יפהפה ושילבתי אותו בתחפושות שלי בפורים.
לאמי אלגרה סרנו (שם משפחתה לפני הנישואין), היו חיים קשים. כשהיתה בת 14 נפטרו הוריה ממחלה מדבקת ואמי בתור האחות הגדולה היתה צריכה לדאוג לאחיה ושתי אחיותיה הקטנות שנותרו. היא עבדה בתור תופרת, אחיה שהיה יותר צעיר עזב את הלימודים והלך לעבוד גם הוא, דודים ודודות השגיחו ועזרו קצת, אבל החיים היו קשים במיוחד לאמא שהיתה צריכה לנהל גם את משק הבית, להשגיח על הקטנים ולעבוד.
השנים חלפו והיא הכירה את אבי שעמד לעלות לישראל עם הוריו משה ורחל עזוז, אחיו יצחק, ואחותו רג'ינה. אבי הציע לה לעלות לישראל ולהינשא. אמא הסכימה. היא מאד אהבה את אבי ושמחה גם לצאת מהעבודה המפרכת שהיתה לה בביתה. אחיותיה הקטנות גדלו, עבדו ויכלו לטפל בעצמן, ואחיה גם כן עבד.
אמא בקשה מהם לעלות לישראל, אבל הם פחדו לעזוב משרות בטוחות ולעלות לישראל לכיוון הלא נודע והלא בטוח. הם נשארו ביוון וניספו בשואה.
עד למלחמת העולם השניה אמא התכתבה אתם, אך בתחילה המלחמה פסקו המכתבים להגיע.
לאחר המלחמה נודע לה מפי מכרים, פליטים שניצלו מהשואה, שהמשפחה כולה הובלה למחנות הריכוז ושם נרצחו. למרות הידיעה הכמעט ברורה שמשפחתה כולה איננה, אמא המשיכה לחפש את אחיה ואחיותיה עד שלפי הרישומים ברור היה שמשפחתה איננה.
אני נולדתי בשעה טובה ב-10 לדצמבר 1936 (לאחר שתי הפלות) במשקל של 5.250 ק"ג וזאת מאחר שאמי למדה לקח ושכבה במיטה 9 חודשים רצופים.
כיוון שאבי לא עבד, הוא דאג לכל עבודות הבית.
לאחר מכן אמא נכנסה להריון עוד פעמיים והפילה גם את שני העוברים הנוספים – כך שאני נשארתי בת יחידה.
חלפו שנתיים וכאילו רק אתמול
היית איתנו, צחקת איתנו ולא ידענו כמה קרוב השכול
מתגעגעים, אין מה שימלא את החלל שהותרת
בזיכרוננו, כל יום את איתנו, עם הזיכרונות שהשארת
תהה נשמתך צרורה בצרור החיים
השארת משפחה מלוכדת אחים, כלה, חתן, נכדים
תמיד נזכור ותמיד נתפלל שניתן לילדים
מה שהענקת לנו בתקופה יפה של החיים
כדי לספק את חוויות המשתמש הטובות ביותר, אנו משתמשים בטכנולוגיות כמו קובצי Cookie כדי לאחסן ו/או לגשת למידע על המכשיר. הסכמה לטכנולוגיות אלו תאפשר לנו לעבד נתונים כגון התנהגות גלישה או מזהים ייחודיים באתר זה. אי הסכמה או ביטול הסכמה עלולים להשפיע לרעה על תכונות ופונקציות מסוימות.
פונקציות
Always active
האחסון או הגישה הטכנית נחוצים לחלוטין למטרה הלגיטימית של אפשרות השימוש בשירות מסוים המבוקש במפורש על ידי המנוי או המשתמש, או למטרה הבלעדית של ביצוע שידור של תקשורת ברשת תקשורת אלקטרונית.
Preferences
The technical storage or access is necessary for the legitimate purpose of storing preferences that are not requested by the subscriber or user.
סטטיסטיקות
The technical storage or access that is used exclusively for statistical purposes.האחסון או הגישה הטכנית המשמשים אך ורק למטרות סטטיסטיות אנונימיות. ללא זימון לבית משפט, הסכמה מרצון מצד ספק שירותי האינטרנט שלך, או רישומים נוספים מצד שלישי, מידע המאוחסן או נשלף למטרה זו בלבד בדרך כלל אינו יכול לשמש לזיהויך.
שיווק
האחסון או הגישה הטכנית נדרשים כדי ליצור פרופילי משתמשים לצורך שליחת פרסום, או כדי לעקוב אחר המשתמש באתר אינטרנט אחד או במספר אתרים למטרות שיווק דומות.
5 תגובות
אִמָּא יְקָרָה לִי, יְקָרָה
אִמָּא יְקָרָה לִי, יְקָרָה
אִמָּא יְקָרָה שֶׁלִּי
מְאוֹד אוֹהֶבֶת הִיא אוֹתִי
מְאוֹד מְאוֹד
מְאוֹד מְאוֹד
אֲחַיֵּךְ אֵלַיִךְ, אֲחַיֵּךְ
אֲחַיֵּךְ אֵלַיִךְ, אֲחַיֵּךְ
שִׁיר קָטָן אָשִׁירָה לָךְ
כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
אוֹהֵב אוֹתָךְ
אוֹהֵב אוֹתָךְ
אמא יקרה לי, יקרה
אמא יקרה לי, יקרה
אמא יקרה שלי
מאוד אוהבת היא אותי
מאוד מאוד
מאוד מאוד
אחייך אלייך, אחייך
אחייך אלייך, אחייך
שי קטן אגישה לך
כי אני אוהב אותך
אוהב אותך
אוהב אותך
חלק מקורות חיים שכתבה מטרסו רחל שנה לפני פטירתה
הורי היו ילידי סלוניקי ביוון. אבי חיים עזוז שרת בצבא היווני. בגד הייצוג נראה כמו תלבושת של חיילי "בובה" יוונים שכללה נעליים עם פומפון אדום, גרבונים לבנים, חצאית פליסה לבנה, חולצה לבנה עם שרוולים מאד רחבים ומעל לחולצה וסט קצר בצבע אדום רקום כולו בפייטים או חוט רקמה זוהר וכובע משי אדום עם פומפון ארוך, ובידו הימנית רובה ענק ששקל כ-20 ק"ג.
את זאת אני זוכרת על פי תמונתו של אבי שמצולם במדים אלו. לאחר שנים כשהייתי בת חמש או שש אמי תפרה לי בגדים של חייל יווני לפורים. שנים רבות שמרתי על הכובע הוא היה יפהפה ושילבתי אותו בתחפושות שלי בפורים.
לאמי אלגרה סרנו (שם משפחתה לפני הנישואין), היו חיים קשים. כשהיתה בת 14 נפטרו הוריה ממחלה מדבקת ואמי בתור האחות הגדולה היתה צריכה לדאוג לאחיה ושתי אחיותיה הקטנות שנותרו. היא עבדה בתור תופרת, אחיה שהיה יותר צעיר עזב את הלימודים והלך לעבוד גם הוא, דודים ודודות השגיחו ועזרו קצת, אבל החיים היו קשים במיוחד לאמא שהיתה צריכה לנהל גם את משק הבית, להשגיח על הקטנים ולעבוד.
השנים חלפו והיא הכירה את אבי שעמד לעלות לישראל עם הוריו משה ורחל עזוז, אחיו יצחק, ואחותו רג'ינה. אבי הציע לה לעלות לישראל ולהינשא. אמא הסכימה. היא מאד אהבה את אבי ושמחה גם לצאת מהעבודה המפרכת שהיתה לה בביתה. אחיותיה הקטנות גדלו, עבדו ויכלו לטפל בעצמן, ואחיה גם כן עבד.
אמא בקשה מהם לעלות לישראל, אבל הם פחדו לעזוב משרות בטוחות ולעלות לישראל לכיוון הלא נודע והלא בטוח. הם נשארו ביוון וניספו בשואה.
עד למלחמת העולם השניה אמא התכתבה אתם, אך בתחילה המלחמה פסקו המכתבים להגיע.
לאחר המלחמה נודע לה מפי מכרים, פליטים שניצלו מהשואה, שהמשפחה כולה הובלה למחנות הריכוז ושם נרצחו. למרות הידיעה הכמעט ברורה שמשפחתה כולה איננה, אמא המשיכה לחפש את אחיה ואחיותיה עד שלפי הרישומים ברור היה שמשפחתה איננה.
אני נולדתי בשעה טובה ב-10 לדצמבר 1936 (לאחר שתי הפלות) במשקל של 5.250 ק"ג וזאת מאחר שאמי למדה לקח ושכבה במיטה 9 חודשים רצופים.
כיוון שאבי לא עבד, הוא דאג לכל עבודות הבית.
לאחר מכן אמא נכנסה להריון עוד פעמיים והפילה גם את שני העוברים הנוספים – כך שאני נשארתי בת יחידה.
תמונה
חלפו שנתיים וכאילו רק אתמול
היית איתנו, צחקת איתנו ולא ידענו כמה קרוב השכול
מתגעגעים, אין מה שימלא את החלל שהותרת
בזיכרוננו, כל יום את איתנו, עם הזיכרונות שהשארת
תהה נשמתך צרורה בצרור החיים
השארת משפחה מלוכדת אחים, כלה, חתן, נכדים
תמיד נזכור ותמיד נתפלל שניתן לילדים
מה שהענקת לנו בתקופה יפה של החיים
אוהבים תמיד
ליאורה, אודי, מישל, דינה, שחר, רותם, תומר, רועי ודוד
חבל על דאבדין ולא משתכחין………
יהי זיכרה ברוך לעולמי עולמים.
מישל.