אבלים: משפחות: בר חמא, לוין והעליון.
ההלוויה תצא ביום א' ה- 02.06.13, בשעה 14.00, מבית המנוח, שדרות ורבורג 64, קרית שמואל, חיפה, לבית הכנסת המרכזי, ותתקיים בשעה 15.15, בית עלמין שדה יהושע שער תמר.
יושבים שבעה בבית משפחת ישעיהו וחוה בר חמא, שביל האמהות 16, קרית שמואל, חיפה.
בית הספר הריאלי העברי בחיפה אבל ומנחם את המשפחה על פטירת יקירם.
המנוח היה בוגר בית הספר מחזור כ"ד, 1943, מורה ומחנך, מנהל סניף וסגן המנהל הכללי, גימלאי בית הספר.
8 תגובות
למשפחת בר חמא היקרה;
מיצר אני על מותו של שמעון ז"ל.
הוא היה בן כיתה וחבר של אבי, אברהם ( קיפי) ארד ז"ל.
לשייע היקר- לימדת וחינכת אותי. לימדת וחינכת גם את בני גיל, 20 שנה מאוחר יותר.
אני זוכר ומוקיר את אביך.
שלא תדעו עוד צער.
חן ארד
שמעון היה עבורי מחנך ומורה נאור הגון צנוע וישר דרך. הוא שקרבני אל התנ"ך והמורשת.
בזכותו הציון שקיבלתי בתנ"ך בבגרות , הוא הגבוה שבאותה תעודה.
יהי זכרו ברוך
שמעון בר חמא היה מחנך שלי בכתה י"ב לפני 50 שנה.
הדמות החמה , האוהבת, הזכורה ביותר משנות לימודי בבי"הס הריאלי. "בר חמא" פתח בפנינו שערים לידע,לסובלנות, להבנת האדם ולאהבת העם.
מספר פעמים כינס את תלמידי הכתה, בביתו בקרית שמואל, לשיחה ולהיכרות עם נושאים מעבר לחומר הבית ספרי. עד היום זכור לי המפגש בביתו בו בדקנו את מהות ההישרדות של היהודים בשואה. במפגש בדקנו את הדילמות ואת חוסר האונים של מצב בלתי אפשרי ועד כמה קשה לשפוט את הנמצאים בו. אחד מספרי העדויות ששימש את אותו דיון נמצא איתי עד היום עם אותן הסימניות.
איש יקר – זכרון ללא תחליף. אורו יאיר לכל משפחתו ותלמידיו.
דובי נתיב (בלכמן)
תמונה
בצער רב שמעתי על פטירתו של מורי ורבי שמעון בר חמא
אני מצרף דברים שאמרתי בכנס היובל לסיום בית הספר ביוני 2010
מחזור ו' של הפנימיה הצבאית ומחזור מ"א של בית הספר:
אני שייך לחבורה במחזור מ"א שלנו שהגיע לבית הספר לא רק בגלל השאיפה להימנות על תלמידי המוסד. לחלק מהאנשים היו סיבות אחרות. היו גם כמוני שהגיעו בעל כורחם.
לא פשוט היה לנו לעזוב בית בגיל 16, וככל שעוברות השנים הקושי הזה מובן יותר. יחד עם זאת, ככל שחולף הזמן אני מבין יותר כי זכינו כאן, בין כתלי המוסד, במתנה ערכית יוצאת דופן. אני לא יודע אנה היינו באים בלעדיה.
המפגש עם שמעון בר חמא היה בעל משקל רב בימי בחרותנו. עבורנו הוא היה בית הספר כולו.
שמעון בר חמא היה לנו לא רק מורה – הוא היה מחנך. כמחנך היה "המשחרר והמעורר": המשחרר – העוזר לנפש הצעירה גלות את יסוד האני שלה, להכיר את עצמה, ולבנות את האישיות ואת הביטחון העצמי. המעורר – מי שהעניק לנו את הסקרנות ואת הרצון ללמוד ולהתקדם.
באישיותו ובנועם דרכיו קנה את אמונו. בחכמתו ובדרך החינוך שלו עזר לנו לבנות את הבסיס לחיינו בעתיד. משם יכולנו להוליך את עצמנו ולעזור לעצמנו במהלך חיינו מאז ועד היום.
עד כדי כך בטחנו בו, עד כי נתנו לו את תפקיד השוער בקבוצת הכדורגל של הכיתה!
שמעון בר חמא מעולם לא היה מתנשא. הוא היה פונה אלי במילים, "ובכן ידידי מאיר".
היום, לאחר יובל, אני חוזר אליך, ידיד שמעון, כתלמיד, כאב וכסב, בהכרת תודה אין קץ ובחיבוק גדול.
אני מאחל לך בריאות ואריכות ימים.
לנו עשית את החיים טובים, יפים, ובעלי משמעות.
שמעון בר חמא היה המורה הנערץ עלי. דוגמא למורה אמיתי לתנ"ך. לאחר שנים שניתק הקשר בינינו, הוא חודש. ומעשה שהיה כך היה. פעם זומנתי להשתלמות מנהלים בגליל להרצות בנושאים של תכנית הלימודים בתנ"ך. כדרכם של חסרי מכונית, נעדרי רישיון נהיגה, נסעתי באוטובוס. כדי שלא לאחר נסעתי באוטובוס שהגיע ליעדו שעתיים לפני מועד הרצאתי. שמחתי על ההזדמנות להקשיב למרצה שקדם לי. הרצאתו הייתה מאלפת. עם תום ההרצאה פנה אחד המשתלמים אל המנחה ואמר לו. שמענו הרצאה כה יפה, אך לא הצגת לנו כראוי את המרצה. רק אמרת את שמו. עתה ההזדמנות להציגו. ביקשתי מן המנחה רשות דיבור. מורי ורבותי, גבירותיי. בשעה הקרובה אני עומד לשוחח אתכם על תכנית הלימודים בתנ"ך. את העיסוק בתנ"ך התחלתי בזכות המרצה ששמעתם. אם תבדקו את ציוני התנ"ך בתעודותיי עד לכיתה י"א תגלו שמעולם לא קיבלתי ציון העולה על שישים. בדרך כלל פחות מזה. בכיתה י"א בשליש הראשון תמצאו 90. מכאן ואילך לא ירדתי מן ה90, הכל בזכות המורה הגדול שהרצה לפניכם ואשר היה מורי בכיתה י"א. אינני משוכנע שאני זוכר הרבה מן התכנים שלמדתי. אבל המורה שלנו לתנ"ך הראה לנו עד כמה שהוא יפה, כמה הוא רלוונטי, מדוע הוא הוא היסוד לכל תרבותנו. הוא הראה לנו כמה טוב ונעים ללמוד תנ"ך. בזכותו הפך התנ"ך לתחביב שלי. כשהייתי תלמיד לא אמרתי לו את הדברים מחשש שייראו כדברי חנופה. אח"כ התביישתי, נפרדו דרכינו ולא מצאתי את השעה לאמרם. אני מודה לכם על ההזדמנות המיוחדת שהענקתם לי לומר את הדברים. עכשיו אדוני היו"ר תורך להציג את המרצה. המשתלמים הסתפקו בדבריי וויתרו על הצגה נוספת. בתום דבריי העביר אליי המורה שמעון פתק: דברים כשלך הם שכרו האמיתי של המורה. לאחר כמה ימים הגיעני מכתב ובמעטפה גם חוברת שהוציא מורי לזכר רעייתו. נתחדשו הקשרים בינינו.
כתלמידתו של שמעון בר חמא (מחזור מ״ז, 1966) ברצוני להביע את הערכתי הרבה למורה ולאדם. הוא היה עבורי ועבור רבים מאתנו אדם מיוחד, אי של אנושיות, אהבה, חכמה וענווה. השפעתו עלי, הן כאדם ערכי כל כך, והן כמורה שהטמיע בי ידע ואהבה לתנ״ך ולמסורת, קיימת בתוכי ובחיי המקצועיים והמשפחתיים עד היום. אשרי שזכיתי למורה כמו בר חמא. תנחומי שלוחים למשפחתו, שזכתה לאדם כמותו.
הייתי תלמיד חמישית במדרשית נעם ( לפני קרוב לשישים שנה ) כאשר שמעתי
לראשונה את השם שמעון בר חמא.
חליתי ושכבתי בחדר החולים של המדרשיה. לידי שכב תלמיד מהכיתה השמינית.
והנה קם הבחור והתלבש. שאלתי אותו "מה זאת" ? והוא ענה :
"שעור של בר חמא לא מחמיצים .כשתלמד אצלו – תבין".
זכיתי לגדול וללמוד ולהבין ששעור של בר חמא לא מחמיצים.
יהי זכרו ברוך.