תנ"ץ (גימ') דוד שדה ז"ל

2 תגובות

1. עכשיו כשאני פתאום מתחיל לעכל את העובדה
   שבשנייה אחת נקטף ממני מי שליווה אותי יותר מעשרים שנה,
   אני חש שמוטלת עליי חובה גדולה
   לדבר אליך ולשתף אותך בתחושותיי זה עתה,
   הקשר בינינו התחיל בקשרי עבודה מצוינים
   ולאחר תקופה מסוימת – היינו יחדיו בעזה, בשטחים.
   עבורי זוהי התקופה המשמעותית בחיי
   כשבסיומה כתבת מכתב שלמעשה נכתב עליי,
   כתבת עליי דברים מדהימים ומרגשים
   אך כשסיימתי לקרוא – התחושה הייתה שבדיוק עליך מדברים.
   כשהיינו בקשרי עבודה בתחילת דרכינו לפני שנים רבות
   נחשפתי לאדם מדהים, רגיש, ישר, עם אנרגיות מיוחדות,
   כשלחדר מסוים היית נכנס, אפילו לשנייה,
   לא ניתן היה להתעלם מנוכחותך,
   הייתה לך היכולת להעיר ולהאיר את האנשים בסביבתך
   ולעשות זאת תוך מתינות, אמפתיה, וכבוד לאנשים בקרבתך,
   בהמשך בעזה תפקדתי כעוזרך האישי
   וזכיתי להרחיב אופקים, להשכיל והעונג היה כולו שלי,
   לא יכולתי שלא להעריץ את היכולות המדהימות
   הן כמפקד וכאיש בעל אשכולות והן כאדם מן המניין שחשובות לו הבריות,
   תחת מטחי יריות, הרוגים מסביבך ואנדרלמוסיה גדולה
   בקור רוח הפגנת שליטה ועשית סדר בצורה מופלאה,
   לא יכולתי שלא להתפעל ולחשוב לעצמי בהערכה
   כמה קור רוח בשטח וכמה רגישות לאנשים בשגרה,
   היית איש משפחה מעורה בכל העניינים,
   לא הפסקת להתגאות ברעייתך ובהצלחות הילדים,
   וגם כשיצאת לגמלאות בסיום תקופה ארוכה
   לא שכחת אף אחד מהאנשים שעבדו במחיצתך,
   דאגת ליצור קשר עם הפקודים ולשאול לשלומם
   כפי שתמיד הקפדת – להתייחס בגובה העיניים לכולם,
   לא התנשאת לעולם, היית לויאלי למערכת וחתרת למצוינות
   ובחדרי חדרים סייעת לנזקקים ובכל העת הפגנת אצילות.
   עבורי היית מעין מודל מוצלח לחיקוי ומושא להערצה
   ובלבי יישאר לנצח הכאב המלווה באהבה גדולה.
   אני מצטער שלא הבעתי את רגשותיי בעודך בחיים
   אבל בטוח אני שהרגשת כמה אותך אוהבים, מעריכים ומוקירים.
   שלך באהבה, הערכה ותחושת פספוס גדולה –
   אך עם המון כלים לעתיד שיכולתי לרכוש רק ממך,
   עם היכולת בכל שנה מחדש להחיות זיכרונות
   ולאפשר לעוד ועוד אנשים להבין מיהו האדם שעשה נפלאות.

   הגב

2. קינה לדוד
   אתה דוד איש השדה, איש של מרחבים של חופש של דרור, איש של אתגרים. בערבות שוממות ובמדבריות שההד לא שולט בהם, מצאת פורקן.
   בחבלי ארץ בראשית אפופת הוד קדומים העמדת את עצמך למבחני הישרדות, להתגבר על קושי ולהתרומם מעל משוכה.
   בנגב ניווטת בעל פה, בלי מפה. ידעת כל משעול וכל מכשול. את הג'יפ תמרנת כאילו היה איבר מלאכותי מאברי גופך. וכשצר היה המקום בנגב יצאת לכבוש את מדבריות ירדן.
   אהבתך לטבע, להרפתקנות ולגילוי ארצות לא ידעה שובע. עד ערבות אוסטרליה הרחקת. לא פסחת על טיולים ביפן, דרום אמריקה, ניו זילנד, דרום מזרח אסיה, ארה"ב, קובה, הוואי. פה מלטה, שם סרדיניה ועוד ועוד.
   ההתנדבות, הנועזות, המסירות ובחינה מתמדת של מתיחת גבולות היכולת לקצה האפשרי – ליוו אותך גם בצבא כקצין בסיירת שריון, ואחר כך בעבודתך ברשות שמורות הטבע ובמשטרה, ממנה פרשת בדרגת תת ניצב.
   מקומך לא היה עם הפסימיים, שרואים בכל הזדמנות קושי. אתה, כמו האופטימיים, ראית בכל קושי הזדמנות.
   איש משפחה אוהב היית, חבר החיים של ריקי. את בני ביתך הדבקת באהבתך לטבע ולמרחבים. אם היו שעות שנבצר ממך להקדיש לילדים מעת שרותך, החזרת אותם והשקעת בגדול בנכדים. הם היו מרכז חייך בשנים האחרונות. כל אירוע, שעלול היה לשבש את השגרה של אחרי בית הספר- צהריים-שעורים- חוגים של הנכדים, היה מותנה בסידור מתאים מבעוד מועד.
   בתקופה הזאת היית מורה ומחנך באופן רשמי, אף שתעודת ההוראה שלך נותרה בגניזה.
   אתה חבר נאמן. מילתך -בסלע: דוד מבטיח, שדה מקיים! כתפיך הרחבות היו נטיות לעזרה, תרתי משמע: אף להחלפת חבר בנשיאת אלונקה באימונים מבלי שנתבקשת.
   היית לנו איש רעים להתרועע: בענווה רבה ובפשטות, זרמת בקלילות עם הומור ובדיחות במקום הנכון, עם רוחב לב ונדיבות רבה ובית פתוח ומכניס אורחים.
   מה הפלא שבכל תחנה מתחנות חייך, ומהדרכים בהם עברת נאספו ונתקבצו סביבך מכרים וחברים: אלה מהשכונה ומהג'יפים, ואלה מהמשטרה ומשדה בוקר, ומאיפה בעצם לא?
   עוד כוחך במותניך ובטרם עת אתה יוצא למסע מסוג אחר לגלוי סודות עליונים ולהיבלע באורם.
   זכרך יוותר מלא אור ונדיבות, הצער על מותך חריף וחי!

   הגב