מרדכי (מוטקה) שרוני ז"ל (1915 – 1981)

דברים על קברו הפתוח של מוטקה ז"ל:

התאספנו, רבים ממוקירי זכרו של מוטקה שרוני, ידי בלב ובנפש מזה שנים רבות.

ניתן לדבר על מוטקה שעות רבות ועוד ידובר בו רבות:

אני, על שלושה באתי לדבר אתכם היום.

האחד, כוח האמונה, כוח החובה וההכרה הלאומיים שהיו במוטקה שרוני החל מחינוכו העברי בגולה בצופים ובחלוץ, בקבוצת כנרת וכלה בהצטרפותו למניחי התשתית של ארגון ההגנה, צה"ל ורפא"ל.

נקודה שנייה, המאפיינת את מוטקה היא כושר ההעזה והאומץ. דומני, שמעטים האנשים בתקופת ההקמה, שלקחו על עצמם משימות, מבלי שמראש ידעו בדיוק כיצד לטפל, מבלי שעברו בי"ס מיוחד או הכשרה אוניברסיטאית לטפל בהם, ומוטקה, מתוך חובה ומתוך תחושה של אחריות מלאה, נטל עליו משימות בראשיתן, כשם שמדינה זו מדינה בראשית הינה, והניח תשתית ויסודות, בין אם היו אלה תשתית ויסודות לחיל ההנדסה בצה"ל, בין אם היו אלה תשתית ויסודות לחיל ההנדסה לצה"ל, תשתית ויסודות לכול נושאי התחמושת בחיל חימוש.

בעמל רב ובמשך כ-20 שנה הניח את התשתית לאחד המכונים היקרים ביותר לעם ישראל:

מכון דוד- יסוד רפא"ל. דומני, שעבודת בראשית זו היא העבודה, ממנה אנחנו היום כולנו קוטפים פירות.

התכונה השלישית- תכונת המנהל. תכונה טבעית הייתה לשרוני לנהל. ניהול אבל של אחריות, ניהול של חובה וזכות. חובה כלפי מי שאיננו ממלא תפקידו מול זכות מלאה כלפי מי שממלא את תפקידו. חסרים אנחנו היום מנהלים כדוגמתו של מוקה שרוני.

חובתו כמנהל הייתה קבלת אחריות על כול משימה שהוטלה עליו. לאחר שמילא באמונה את תפקידו כמנהל מכון דוד, מונה למבקר הראשון של רפא"ל, גם הוא תפקיד-בראשית. הוא הניח את התשתית והיסודות לעבודה זו מאפס, ולאחר מכן כשחשב לתכנן את הפרישה וקצת לנוח נקרא אל הדגל שנית לנהל את אחת מיחידותיה הקשות של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה- יחידת הניסויים, יחידה עם עומס מרבי, ימי עבודה קשים, נסיעות ארוכות על פני הארץ. אהבתו לנושא, לאנשים ולעבודה ולארץ, כול אלו כאחד חברו והגבירו את כוחו למילוי משימה זו. שוב, רצה לפרוש, רצה לנוח, לכתוב, ולא היה סיפק בידו.

כול ימי חייו המלאים מוצו במשימת הגנת ארץ-ישראל, הקמת תשתית, שלעד עומדת בכנרת ובמקומות בהם פעל ועבד.

חבל שנאבק קשות ולא הצליח גם מעט לנוח.

יהיה זכרו ברוך ושמור.