תמר גדרון ז"ל

תגובה אחת

1. מאד אהבתי את תמר. השקט והשלוה שהיא הקרינה תמיד הרגיעו אותי. תמר היתה מחנכת שלי בכתות ז ח . היא הגיעה לביקור בבית החולים כשאמי חלתה ודבריה חזקו אותי מאד, אני זוכרת כל מילה. את הציונים העניקה לנו לא פעם בחרוזים שחרזה. בצניעותה – בעפרון בלבד. על עבודה שהגשתי בנושא מבצע חורב כתבה לי : ״נירית נירית, יכולת כי שרית״. עין מאד מדוייקת ביחס לתכונה המאפיינת אותי מאד … לזכור ציון לאחר מעל 45 שנים זה לא עניין סתמי, ולא בזכות זכרוני האיתן כי אם בשל ההערכה הרבה למילותיה. בעת שנכנסה לכתתנו הרועשת נעמדה ליד הדלת בשקט כנעלבת ותוך שניה ניתן היה לשמע את משק כנפי הזבוב … השיגה שקט בשקט … באחד הימים הצביעה בת כיתתי ואמרה ״יש נקודה ששכחת להאיר״ ובתגובה תמר כתבה לי באותו רגע על גבי עטיפת המחברת (ישבתי שורה ראשונה) -״ חיפושית משה רבנו, בוכה בוכה בקול, נקודה קטנה שחורה חסרה לה בצד שמאל״ . רגעים שקשה לשכוח … כמה האשה הזאת השקיעה בהוראה וחינוך. לתמר סיפור חיים מאד מיוחד ורצוף טרגדיות – ועם זאת תמיד מצאה כח להעניק לאחרים. סוף. פרידה. עצוב. משתתפת בכאבכם. נירית דורון

   הגב