בלהה צוקר (לבית סטולר) ז"ל

תגובה אחת

1. הצטערתי מאד על לכתה של שושנה
   למדתי ממנה.
   ב- 1977-78 התמחיתי בבריאות הציבור ברמב"ם. למדתי הרבה – אבל לעשות מחקר בבית חולים למדתי משושנה הטוני. כאפידמיולוג חשבתי על מגפות זהומיות או מחלות לב. ושושנה אמרה לי אחרת: המגפה הגדולה בבית החולים הנן נפילות חולים מבוגרים ממיטות, בחשכת הלילה כשאיש איננו לידם. אחרי פציעות מנפילה כזו לעתים גורלו של חולה מבוגר איננו טוב. ביזמתה עשינו מחקר של חצי שנה בביה"ח והגשנו דו"ח של מאות עמודים להנהלה עם המלצות כיצד לפעול כדי למנוע נפילות. נדמה לי שהיה זה דו"ח ראשוני ומקורי בנושא זה. היום מניעת נפילות בבי"ח נחשבת קריטריון ומדד לאיכות הטיפול.
   במשך שנתיים של עבודה משותפת ובשנים שלאחר מכן למדתי ממנה הרבה דברים חשובים אפילו יותר ממחקר: כיצד להקשיב, כצד לשתף פעולה עם אנשים בכל מקצועות הרפואה השונים, כיצד לראיין מטופלים, כיצד לשכנע את ההנהלה. למדתי ממנה כיצד להניע מהלכים גדולים בסבלנות, בחיוך ובהבנה, ולבסוף להגיע תמיד להצעות מעשיות.
   שושנה היתה נפלאה כידידה וכשותפה.
   וקולה עוד נשמע באזני.
   מתנצל: אני נמצא בחו"ל עד סוף ינואר ולצעדי לא אוכל להגיע לנחם וללוות את שושנה.
   פרופ' שי לין.
   (לשעבר סגן מנהל ביה"ח רמב"ם, ראש החוג לאפידמיולוגיה בפקולטה לרפואה, מיסד וראש ביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה ודיקן הפקולטה למדעי הרוחה והבריאות).
   .

   הגב