המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 06.08.15, בשעה 14.00, בית עלמין רחובות.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב חנקין 1, דירה 28, רחובות.
תחום רווחה, ההנהלה והעובדים במרכז למחקר גרעיני שורק אבלים על מותו.
המנוח היה גמלאי המרכז הגרעיני.
המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ה' ה- 06.08.15, בשעה 14.00, בית עלמין רחובות.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב חנקין 1, דירה 28, רחובות.
תחום רווחה, ההנהלה והעובדים במרכז למחקר גרעיני שורק אבלים על מותו.
המנוח היה גמלאי המרכז הגרעיני.
8 תגובות
עמותת בוגרי המכללה לביטחון לאומי משתתפת בצערה העמוק של משפחת פייס על מותו של יהודה פייס, בוגר מחזור ו' של המכללה לביטחון לאומי
יהי זכרו ברוך
תא"ל מיל' אפרים לפיד
יו"ר עמותת הבוגרים
היחידה הטכנולוגית במשרד ראש הממשלה מרכינה ראש עת לכתו של ד"ר יהודה פיס.
אדם גדול, ומדען דגול.
יהי זכרו ברוך.
שלום משפחה יקרה.
יהודה פייס נקרא בפי אוהביו בני משפחתו הקרובים "יודיק".
בוגר כפר הנוער בן-שמן. נצר למשפחת פייס המפוארת. עלו מגרודנו (היום בתחום בלארוס),
כבר בשנת 1920-1922. התישבו בראשון לציון וברחובות. מחלוצי הארץ ובוניה.
יודיק נודע בחוש ההומור הבריא שלו. איש טוב לב ואוהב את משפחתו. למד כל חייו והגיע להשגים גדולים בתחום המחקר והמדע. פגשנוהו בהיותו בתפקידו בארה"ב ומאז קירבתו נעמה לנו מאד. אוהבים ומתגעגעים לסיפוריו המרתקים.
ניחומינו לבנים ולבני המשפחה המורחבת.
חיה ויחיעם שרון, בני-עטרות
מתוך אתר הפלמ"ח, שם כינויו היה יומבו.
יהודה נולד ב-1928 בתל-אביב. התגייס לפלמ"ח ב-1945 להכשרה בגבע לפלוגה ו' בגדוד הראשון.
ב-1945 היה חייל מן השורה, שחרור עתלית. בשנת 1946 היה בהיאחזות ג'ב יוסף (עמיעד). בשנת 1947 היה בפלוגה י' (קורס 8). עבר קורס אלחוט. בשנת 1948 שרת בגדוד השמיני (היה אלחוטן בחלוצה, ביר עסלוג', צאלים). מספטמבר 1948 שימש כ"גדעוני". המשיך בשנת 1949 כ"גדעוני" עד השחרור מהשירות. בצה"ל היה אלחוטן מורס.
פעילות אזרחית: מדען בוועדה לאנרגיה אטומת עד הפנסיה. שימש בתפקידים בכירים במרכז הגרעיני בנחל-שורק. ממחקר של הדוקטוראט ועד לדרגת סגן מנהל המרכז.
יהודה פייס מתגורר ברחובות
מידע זה עוד לא עודכן על פטירתו השבוע ביום ד והבאתו לקבורה ביום חמישי 6 אוגוסט 2015. כא בחודש אב התשע"ה. יהי זכרו ברוך. אהבנוהו מאד.
יהודה בן דודי, יזכר על ידי כמי שהיה בין בני הדודים במשפחת פייס "הגאון". כינינו אותו יודיק. אני זוכרת אותו כמי שהיה המורה הכי נערץ בקייטנת נוער שוחר מדע בה ביליתי בקיץ 1965. כל נושא קשה ומורכב היה מוגש על ידי יודיק בהומור וקלילות ונגיש לאחרון התלמידים. תמיד יצאתי מהרצאה שלו בהרגשת התעלות, כי מה שהיה מסובך טרם ההרצאה הפך לפשוט וברור. ליודיק היתה דעה מושכלת על כל נושא בעולם, החל מאנרגיה הגרעינית ועד לפוליטיקה, דת, חינוך, ספרות ועוד. הכל נאמר בהומור, אבל ברקע היתה הבנה עמוקה בכל תחום. יהי זכרו ברוך.
מתוך ההספד בהלוויה:
אבא שלי היה אישיות מדהימה שלא ניתן לתאר במספר מילים
נולד ב- 1928. עבר ילדות לא פשוטה. יתמות מאב מגיל 4 , בין יחיד של סבתא ציפורה שהתפרנסה בדוחק. לא סיים תיכון. הצטרף לפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות בפעולות שונות ובהגנה על הנגב הנצור. המלחמה נמלטה מפניו בכל מקום שהגיע ועטפה אותו ברדיוס של שקט פסטוראלי. עזב את חזית הדרום ונהיה ימאי ואלחוטאי בפלי"ם ("יומבו" אז קראו לו במחתרת) ולאחר מכן שרת בצי של המדינה שבדרך שם הכיר את סבתא חנה והקים משפחה. בגיל 25 התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית, ונהייה תוך מספר שנים לאחד מחלוצי הגרעין ומהמדענים המובילים במדינה.
אבא היה חכם, גאון, איש מדע במובן היפה של המילה. אהב ללמוד והתעניין בכל נושא. ידע לנתח בעיות בצורה מבריקה ומקורית "מחוץ לקופסה". אהב ללכת לשמוע הרצאות. היה באופן קבוע מתיישב באמצע השורה הראשונה באולם , מול הפרצוף הלא תמיד מרוצה של המרצה שניסה לחמוק משאלותיו הנוקבות.
לא רק במדע עסקנן, אבא היה פילוסוף עם משנה סדורה ומרתקת בכל נושא בחיים. איש משכיל ורהוט עם זיכרון מדהים. בקיא בכל דבר, החל מאנרגיה גרעינית וכלה בפוליטיקה, דת וחיי המין של הפרפרים. מעולם לא הפגין התנשאות וידע להתפלמס באותו הלהט עם קבוצת מדענים ממכון ויצמן כמו עם המנקה עם המגב בשורק.
אבא אהב ללמד ולהרצות – אף פעם לא התכונן להרצאות ולא נזקק ליותר מלוח וגיר. ריתק שעות את הקהל והיה מרצה מבוקש בכל הארץ. תמיד הצטנע שאיננו מומחה לשום דבר אבל יחד עם זאת ידע להסביר הכול (חוץ ממחשבים וסמארטפונים איתם לא הסתדר במיוחד).
אבא היה מעל העולם החומרי. למרות שלא היה ספורטאי מצטיין, ידע לדלג בקלילות מעל הקטנוניות וקיטורי החיים. את ארון הבגדים שלו יכל לארוז לתוך הארנק. מכוניות רכש רק מדגמים מיוחדים שעניינו אותו (שלדאבוננו לא תמיד הצליחו לנסוע על הכביש).
אבא תמיד נהג לדחות למחר כל דבר שלא התחשק לו לעשות היום. כשיצא לפנסיה היה נשאל מדוע איננו מבלה כמו שאר בני גילו, כמו למשל לצאת לטיול לסין. תשובתו החוזרת הייתה "שנה הבאה". על החשש ששנה הבאה יהיה זקן מדי לנסיעות היה משיב: לאדם מת לא אכפת אם היה בסין או לא.
אבא אהב את עבודתו בשורק, את משפחתו, ואת התחכום שמצא בעולם סביבו. לידו תמיד הרגשנו בטוחים. איש אופטימי שתמיד השרה אוירה שהכול יהיה בסדר. נתן לנו כוחות להתמודד עם המחלות איומות שלא פסחו על משפחתנו.
אבא היה אדם בוטה. בכל פורום היה אומר שכל הפוליטיקאים, העיתונאים ואנשי הרוח הם דגנרטים. המושג "פוליטיקלי קורקט" לא היה קיים עבורו. איש רוח חופשית שנותן דרור למחשבתו וללשונו. למרות כל הבוטות, לא היה אחד שלא אהב אותו וביקש את חברתו (כולל הדגנרטים… )
אבא תרם רבות למדינה. אני מניח שחלק מכובד מתרומתו לביטחון לעולם לא אדע.
היה שלום, איש דגול ואבא יקר. אוהבים ומתגעגעים.
כל מילה, שאמר וכתב עידן על אביו יהודה פייס, נכונה, מדוייקת ואמיתית. את יהודה הכרתי בראשית ה-60, כשעשה את הדוקטורט. חבית המנגן סולפאט שלי הייתה ממוקמת במעבדה של כימיה גרעינית במרחק של מטר אחד ממערכת הגאזים מזכוכית של יהודה. הוא מדד יוד רדיואקטיבי בתוצרי ביקוע ואני התמקדתי במקור הנויטרונים מטיפוס רדיום-בריליום של המכון הבינלאומי למידות ומשקלות בסוור, פאריס.
הנה צילום שנעשה בכניסה לבניין המעבדות החמות של המחלקה לכימיה גרעינית, בביקורו של פרופסור הייסינסקי. מימין לשמאל: פרופסור סעדיה עמיאל – מנהל כימיה גרעינית, ד"ר יעקב גילת, ד"ר יהודה פייס, פרופסור סיימור (שמעון) קטקוף (ארה"ב), פרופסור הייסינסקי (פאריס, מדריך ומנחה של יהודה פייס), ד"ר אריה רייבנבך, ד"ר עמנואל ילין, פרופסור אליהו פואה.