נשיאת בית המשפט העליון, מנהל בתי המשפט, השופטים והעובדים במערכת בתי המשפט מנחמים את השופט אפרים צ'יזיק, שופט בית משפט השלום חיפה ומשפחתו על מות אביו.
נשיאת בית המשפט העליון, מנהל בתי המשפט, השופטים והעובדים במערכת בתי המשפט מנחמים את השופט אפרים צ'יזיק, שופט בית משפט השלום חיפה ומשפחתו על מות אביו.
פגשתי לראשונה את ד"ר צ'יזיק כאשר הגיע בתחילת 1967 לבית החולים הישן בצפת לצורך תגבור מח' ההרדמה שם. בשל מחסור ברופאים מרדימים בפריפריה ( כאילו שמשהו השתנה מאז ), ובתיאום עם חיל הרפואה, הוכשרו בזמנו רופאי שיניים כמרדימים ונשלחו בין השאר לצפת. ד"ר צ'יזיק כבש מיד את כל צוות חדר ניתוח בקיסמו אך בעיקר בחוש ההומור שלו שיכול היה "להשכיב" אותנו מרוב צחוק. כשחזרתי לחיפה, טופלתי אצלו ותמיד היינו צוחקים ומעלים זכרונות מהתקופה היפה בצפת. יהי זכרו ברוך.
לשולי ולילדים
אני מתאבל על חברי היקר יעקב. בין השנים 1958 ו1960 חלקנו חדר שכור בירושלים שם שהינו לצןרך ךימודי הרפואה (שלי) ורפואת השינים (שלו) . הלימודים היו ארוכים ולא קלים ואנחנו תמכנו איש ברעהו עד קו הגמר. את שעות הפנאי המועטות שלנו בילינו יחד בארוחות משותפות, בהצגות קולנוע בהאזנה לראדיו הפגום שלנו ולעתים רחוקות בנסיעות הביתה באופנוע הבי אס איי שלו. התקציב שלנו היה מוגבל ולכן עבדנו לעתים כמדריכים ואפילו כסוכני ספרים למורים בבתי הספר בהרי ירושלים, ועושנו סיגריות ״סילןן. בתקופה ההיא הכרנו גם את בנות הזוג שלנו(ולימים נשותינו), אני זוכר לימודים בצוותא עד עלות השחר, ואת תכניות ״שלשה בסירה אחת״ שהיו בידור החובה שלנ ובעקר את הירעות ההיא שכמאמר המשורר ״נשאנוה בלי מילים״
פעמים או שלש בשנה הרשה לנו האבא של יעקב להשתמש בווקסהול הוורוד שלו.יעקב נהג ואנו הרגשנו כמו מלכי העולם.
החיים סחבו אותנו למחוזות שונים. היום אני מבין ש״תקופת יעקב״ הייתה מן היפות בחיינו. הוא יחסר לי מאוד
Yaacov trained as an Anaesthetist at Rambam. This was a special project for Dentists.
We were together for a whole year -sent by Zahal to Safed hospital in 1966- March 1967.
Our families lived in a shikun near the hospital and we together ran the Anaesthesia Department at the Hospital.
He was the perfect partner and a great friend throughout. Excellent judgement and loyalty. He coped with emergencies and routine extremely well. We swapped books, experiences, jokes and chitchat. We always walked together up the hill to the hospital every day.
May his memory be a blessing
!זיכרונו לברכה.
ג׳ף קולינס
חיפה